אז נגמרו הבחירות. תוצאותיהן פתחו עבור שמאלנים לייט שכמוני את הצוהר הקטן לשבון נפש שגורם לי לתהות איפה טעינו. התשובה המיידית היא להאשים את כל העולם ואישתו - כל אותם אנשים שרצו להצביע לליבני כי הם חשבו שהמפלגה הגדולה היא זו שבונה את הממשלה, או אנשים אחרים שהצביעו לליברמן "כי הוא אדם חזק".

האמת יותר מורכבת מתירוצים פשטניים שכאלו. האמת היא שיש משהו עמוק שהשתנה בכולנו בשנים האחרונות. חוסר תקווה שהולך ומשתלט וחוסר אמון בטענה שעוד יכול להיות פה טוב ושקט ושעוד אפשר להיפטר מהשחיתות והבורות שפושעות בצמרת השלטונית.

החלטתי לפתוח בדה-מרקר בלוג משתי סיבות. האחת היא שמצאתי פה במהלך הבחירות דיונים עמוקים מאד שחסרו לי בערוצים אחרים ברשת ואשמח להיות חלק מדיון כזה גם היום.

הסיבה השנייה היא שבחרתי להמיר את הבלוג שלי בתפוז ליומן המסע שלי מנסיעתי האחרונה לטנזניה.  מדי יום אני מעלה לשם קטע מתוך יומן המסע על מנת לחשוף קצת יותר אנשים לאפשרות של עשייה מחוץ לגבולותינו הקטנים והלא קבועים

כולם כמובן מוזמנים לבקר בבלוג ולקרוא את המסעות. תגובות ומחשבות יתקבלו בברכה.  

טנזניה - יומן מסע