בקטגוריית החלמאות (יכולת להיות כבר ראש הממשלה ולא לגרור אותנו לבחירות המיותרות האלה)

And the Oscar goes to...

ציפי ליבני! 

בקטגוריית השטיח האדום (שכבר נפרש לך, קיבלת כבר על מגש של כסף את ראשות הממשלה )

And the Oscar goes to...

ציפי לבני! 

בקטגוריית "זה יגמר בבכי" (זה בסדר שאת רוצה לנקום עכשיו במי שקידם אותך, וטובת המדינה פתאום לא חשובה לך, ומה שחשוב לך זה שממשלת נתניהו גם תתרסק בקרוב, ושוב נלך לבחירות)

And the Oscar goes to

ציפי ליבני! 

בקטגוריית "איך זרקת לפח מאות אלפי שקלים עבור עצות אחיתופל מאייל ארד"

And the Oscar goes to

ציפי לבני!

או לסיכום בקטגוריית "כבר היינו בסרט הזה"

 And the Oscar goes to 

מדינת ישראל!

---------------------------

 וואלס עם בשיר- סרט מקורי ונוגע ללב, כן וישיר.

אבל לדעתי הוא יזכה בקטגוריית "יופי של סרט, אבל העולם וגם חברי האקדמיה אנטישמים כרגע, ולא ניתן לכם להנות מהפרס הזה" 

סרט שנולד בעקבות רצון לחקור את הנפש ולחקור חוויות מן השרות הצבאי בלבנון, שנמחקו מזכרונו של פולמן.

זה סרט לא ממש צבאי, אלא נפשי ופסיכולוגי.

פולמן הוא יוצר מקורי עם חוש הומור משובח (הוא יצר את הסרט התעודי "החומרים שמהם עשוייה האהבה" בערוץ 8 כמעט באותו מתכון)

והסרט הוא בעצם סרט תעודי, שקיבל לבוש מקורי, כמו שפולמן אוהב לעשות- בצורת אנימציה (זו לא עבודה קשה. היום זה נפוץ ונעשה באותה המתכונת לארועים, הצעות נישואין וכיו"ב)

העולם חושב בוודאי שזה סרט אנטי ישראלי. הנה, תשלמו את מחיר המלחמות המיותרות שהשתתפתן בהן ישראל!

וזה ממש לא כך. זה סרט שבהחלט מראה שהיינו שקועים בבוץ הלבנוני 18 שנים מיותרות (הנה אנחנו שומעים שוב שאיראן מחזקת את לבנון כמדינת טרור, שתפעל נגד ישראל, אז צריך לזכור גם שבעל כורחנו המציאות תמיד גוררת אותנו למבוי סתום בעניין הבטחוני).

פולמן נזכר בבקרים בהם היו מתרחצים בים, משחקים ועושים מנגל, ובערב מתחילים לחפש מחבלים.

פתאום רואים ילד בן עשר עם אר פי ג'י.

 פתאום המפקד בדרגת סגן אלוף מחלק פקודות בזמן שהוא צופה לבוש תחתונים בסרט כחול.

פתאום מפקד אחר מצווה עליו להעמיס כמו עדר של כבשים את כל הגופות והפצועים ולנקות את השטח. "לא יודע לאן תקח את זה. תסע, תראה אור, זה שם. שם יאספו את זה!".

פתאום קבוצת חיילים נוסעים ויורים. "מאיפה אני יודע על מי יורים???".

ילדים קטנים, תמימים בני 18 , לעולם יעשו את העבודה השחורה והכי הזויה.

מעל לאלף חיילים נהרגו במלחמה הזאת. יותר ממחצית מהם מאש כוחותינו.

סרט כל כך נוגע ללב על הטרוף שבמלחמה, על כמה היא מיותרת, על כמה היא כואבת, על כמה כדאי להפסיק אותה, ומצד שני על כמה אנחנו חסרי אונים אולי אל מול החלום הורוד הזה.(מה נעשה מול ההתבטאויות הכל כך קיצוניות ונוראיות של איראן ושל לבנון ושל הפלסטינאים ושל מי לא? כנגד ישראל ובעד השמדתה?)

אז נתפלל לעתיד טוב יותר ונתפלל שיזכה!