"שכנות" הוא סרט נסיוני שעבדתי עליו מעט מאוד לפני שיצאתי לצלם אותו מתוך עצלות והרפתקנות החלטתי למצוא את דרכו במהלך עשייתו ולתכנן רק את המעט הדרוש כדי שיהיה יציב רעיונית- ז"א בירור מי הן הדמויות והגדרה כללית של טון הסרט. יכולתי להרשות לעצמי את התענוג להמר על גורלו של הסרט הזה כי הוא עלה מעט מאוד אך בתוך העשייה עצמה, הרגשתי רע שאני גוררת שחקנים ואנשי צוות כדי לעבוד יום שלם על משהו שאפילו אני לא יודעת אם יעבוד ושתוך כדי עבודה נראה לי, לפרקים, דבילי או הזוי אך יחד עם זאת, שלב החזרות והצילומים היה חוויה מהנה ומשוחררת. במהלך דגימת החומרים נתקלתי בשוט הזה, שגרם לי תחושת הנאה ענקית הרגשתי שהשוט הזה, יש בו משהו שחיפשתי אני מגישה פה את מלוא אורך השוט, מתוך חומר הגלם. בצבעי השמיים, האדמה, העצים יש המון רגש, השוט הזה לא מחפש כלום מלבד לתעד את הרגש הזה אל המקום נזרקת בחורה שלא מתאימה אליו- מישהי שלא לפי קוד הלבוש שנהוג בטבע פראי הניגוד ביניהם יוצר זיוף והמצלמה מביטה בדמות בדיוק כמו שהיא מביטה בטבע בלי להוסיף לה דבר (בלי תזוזה או תקריב או זווית- רק מעקב) השוט הזה מבטא מבט נקי על דברים שהשילוב ביניהם לעצם המבט עליהם, יוצר דרמה. והוא קנבס עליו מצוייר ציור באמצעות מה שהמציאות מציעה. בגלל שיש פה שימוש במה שיש ולא כפייה חיצונית, הציור נראה מציאות. סינופסיס "שכנות" בבניין דירות בבאר שבע, חיה סטודנטית עם בן זוגה שיוצא מדי בוקר לעבודה בת"א. בוקר אחד, בתקופת הלחימה בדרום, מיואשת מהחיים ומהצורך להשאר בבית בגלל המצב, היא עדה לשיחה של שכנתה, דרך המרפסת, ומרגישה שהיא לא לבד.
מתוך הדיאלוג:
בחור "תיכנסי הבייתה כשיש הזעקה זה מסוכן..."
בחורה "אתה לוקח את האוטו לכל היום. יושב במשרד שלך בתל אביב, טוחן רוסטביף וגם רוצה שאני אשב בבית?"
בחור "כבר אלף פעם הצעתי לך לבוא איתי לתל-אביב"
בחורה "מה יש לי לחפש שם?"
בחור "תשבי שם ותשתי תבירה שלך"
ומכיוון שהסרט לפני עריכה, אני עדיין לא יודעת איזה אלמנט יבלוט בו יותר, המציאות או הדמיון. יומן קולנוע ראשון |