מעולמי
פוסטים אחרונים
- למען ילדי העובדים הזרים 25/4/10
- טיול שורשים 15/2/10
- ירח דבש באמצע החיים 31/10/09
- בדימיוני 28/7/09
- כמו לוליין 15/6/09
- מורי ורבי 22/5/09
ארכיון
משפחה מארחת 2
ועוד היא שאלה: למה היא(ביתי) נשארת כאן כל הזמן? ההתמודדות קשה וגובה אנרגיה רבה, אבל לראות את החיוך שלה, את השמחה וההתקדמות ממלאה אותנו סיפוק רב. אני מעלה את הנושא בשנית כדי לעורר מודעות. אם יש מי שמוכן ומסוגל לארח, אשמח אם יפנה אלי כדי שאחבר אותו |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רונית
* ספרי לנו עוד...
יום נפלא
מהדס.
אני יכולה להעיד שהסיפור אינו פשוט. לא רק לילדים, גם להורים. לגבי ילדי, השנים הגדולים כמעט ואינם מושפעים כי הם גרים מחוץ לבית, אך יש לי בת ,בת 16, שמהווה "איום" ותחרות עבור הילדה שאנו מארחים. אמנם ביתי אינה חוטפת מכות אבל הילדה המתארחת מידי פעם מדברת אליה לא יפה. יחד עם זאת, גם אחים רבים לפעמים, ואם ביתי לומדת להעניק, לוותר, לחלוק(ואין לי טענות אליה, היא נערה חמה ומעניקה), אזי גם היא מרויחה מהקשר הזה.
אני מסכימה איתך לנושא חווית הנטישה של הילדים. יש לשקול בכובד ראש ולדעת שאין כאן "הילה" רומנטית כמו שסיפורים כאלו מוצגים במחזות וסרטים. זו עבודה סיזיפית, ולעיתים מעיקה. אבל כפי שאמרת, יש לכם תרומה מכרעת בשילובו של הילד שארחתם בחברה , וזהו תגמול עצום.
תודה לך על כך ששיתפת אותנו בסיפור האישי שלך, ועל הצטרפותך לקריאתי.
בברכה, רונית.
לפני מליון שנה. כשהייתי בכתה ב', הצטרפו הורי לפרוייקט כזה.
ביום שישי אחד אחה"צ הופיע אצלינו ילד בן גילי, נקרא לו ד'. הורי הסבירו לנו את הרעיון לפני כן, ואני הייתי סקרן ונרגש לקראת המפגש.
עברה אולי חצי שעה עד ש ד' דפק לי מכות בפעם הראשונה (ולא האחרונה).
מאז היו לנו יחסים מורכבים וארוכים. ד' המשיך להתארח אצלינו כל סופשבוע שני במשך שנים רבות. ובהמשך שמר על קשר די טוב עם המשפחה גם בבגרותו.
אני בהחלט חושב שהקשר הזה היה חשוב מאוד עבורו, ואולי אף היתה לנו תרומה מסויימת בכך שהוא היום גבר מתפקד ו"נורמטיבי" שחי חיים רחוקים מאוד מהסביבה בה נולד וגדל.
עבורי, ועבור אחי הקטנים, הקשר היה לא פשוט, אבל אני חושב שבסופו של דבר הוא טרם לנו ועיצב לא מעט ממי שאנחנו היום.
אחרי כל הסיפור הזה, אני מצטרף לקריאתך וממליץ לאנשים לשקול את העניין בכובד ראש. זו לא החלטה שכדאי לעשות באופן אימפולסיבי, ועם מחליטים על כך, כדאי להתחייב לכך ולהתכונן לקשיים לאורך הדרך.
הדבר האחרון שילדים כאלה צריכים זה עוד חוויית נטישה.