הנה סיפור מהחיים, לא כזה מיוחד, שכנראה קורה לאנשים שנמצאים במערכות יחסים הטרוסקסואליות רוויות לחצים חברתיים ופולניים. הסיפור הזה, אגב, מוקדש לכל רווקה סטרייטית שמאסה בחברת "קורנות מאושר" שנתקלות בה ברחוב או בעבודה ובהזמנות חתונה של כל מיני לוזרים.
אז כך, ידיד קרוב-רחוק לפרקים, עמו אני נמצאת בקשר דרך חברים משותפים. האיש יוצא מזה מסר רב של חודשים עם בחורה שאפתנית במיוחד. אחרי חודשיים של היכרות היא עושה שיחת "יחסינו לאן" שנגמרת בכך שהיא מחפשת דירה. לשניים.
אחרי חודשיים-שלושה של מגורים משותפים, מגיעה עוד "שיחה" והפעם יש אולטימאטום - "עד היומולדת הבא שלי אנחנו נשואים".
"רגע, רגע רגע. אתה באמת אוהב אותה? כלומר, זה מה שאתה באמת רוצה? כי אנחנו חייבים לומר שזה נשמע קצת אגרסיבי מדי" "אני לא בטוח שאני מוכן לזה אבל אני אוהב אותה" הוא עונה. "או.קיי. אתה אוהב אותה. אבל אי אפשר לחכות שגם אתה תהיה מוכן?" "טוב, יש עוד זמן עד אז, נראה" "אההה היא אמרה נשואים עד היומולדת הבא, לא מאורסים. קח בחשבון".
חודש וקצת אחרי השיחה הזו מגיעה שיחה נוספת: "ממי, זוכר את השיחה שלנו? בקיצור, או שאתה מציע לי נישואים או שזהו".
"רגע, רגע, תן לנו להבין - היא נתנה לך אולטימאטום להציע לה נישואים? (פששש מעניין מה היא תענה)... ומה אמרת?" "ביקשתי הארכה עד אחרי שאני חוזר ממילואים" "ומה היא ענתה" "בקיצור, הצעתי לה נישואים"
בתוך שלושה ימים כינסו את כולם להודיע שיש טבעת, די.ג'יי., אולם, שמלה ואפילו תאריך. עכשיו, נגמרו לנו המילים. "אני קצת לחוץ" "נו, זה טבעי איך לא תהיה" "זה עולה המון, כל הדברים האלו" (וואלה? קנית טבעת בתקציב של עיירת פיתוח ועכשיו אתה שם לב שזה יקר העניין הזה???) "אז למה בחרת בכל הדברים היקרים האלו? למה לא עשיתם סקר שוק?" "איזה בחרתי? נראה לכם שמישהו שואל אותי? אני רק צריך להופיע שם. אותי לא שואלים כלום" הבחור מתעקש שכל הלחצים שלו הם בגלל עניינים כלכליים. האמת, לא נשמע שמשהו מפריע לו כשהוא "מתבדח" על חוסר מעורבותו בתכנון החתונה ועל הציפייה ממנו פשוט להופיע ולא לעשות בעיות. בכל זאת, נראה כי החתונה הזו מתוכננת שנים רבות לפני שהבחור הגיע לדרשת בר המצווה שלו אפילו, וכי מלבד היותו משתתף סביל (אפשר אות אהו"י אחרת במיקום שונה במילה) אין לו חלק בעניין ובקלות יכול היה לעמוד שם בחור אחר. למעשה, אם היה מקובל להתחתן במעמד צד אחד בלבד, ספק אם הייתה טורחת להודיע לו על המסיבה.
ושלא אובן שלא כהלכה - לבחורה אין אישונים מורחבים והיא איננה לוקחת תרופות כלשהן, עלפי הידוע לי. בן זוגה מתעקש שהוא אוהב אותה. הוא לא אומר שהוא רוצה להתחתן, אבל מאשר כי אהבתו קיימת. אין לי ספק בכך. אני אפילו מאמינה שהיא אוהבת אותו, או מאמינה בכך.
העניין הוא שדברים כאלו, עד כמה שיתר הזוגות המאושרים מגחכים על הסיפור, הם די נפוצים. ואחר כך אנחנו שואלים את עצמנו למה 50% מהזוגות מתגרשים. נראה שאנשים רוצים חתונה יותר ממה שהם רוצים נישואין, ומדובר בשני דברים שונים בתכלית ולחלוטין.
בחורות שמגיל ילדות הוזרקו לראשן סדרי עולם לפיהם שום דבר שיעשו בחייהן לא יהיה חשוב ומשמעותי כמו להתחתן. לא לימודים גבוהים, לא קריירה מוצלחת, אפילו לא אהבת אמת. כלום. הן כוונו על ידי משפחותיהן למטרה אחת ואחת בלבד - למצוא גבר ולהביא אותו מתחת לחופה.
אחר כך אתן מתפלאות למה לכל גבר שאתן פוגשות יש "פחד ממחויבות". זה לא אתן, וגם לא הם. אלו שנים רבות של דיכוי תרבותי שעבר מדור לדור ובוצע על ידי אמהות מתוסכלות מכך שהמהפכה הפמיניסטית פסחה עליהן. אותן אמהות שנולדו בשנות ה-50 וה-60 אך לא הצליחו לעלות על גל הפמיניזם וגידלו את בנותיהן באותה הצורה בה גידלו אותן - התחתני, התחתני, התחתני. הפמיניזם החדש הוא לא לחכות שדברים יקרו מעצמם, אלא ללכת ולהשיג את מטרותייך! אגב, לא ציינתי שהבחורה מעריצה נלהבת של הספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות" ומעידה שהלכה שלב שלב על פי הספר. "נו, אז את רואה? היא הצליחה" - חברה בחוג מכרינו משחקת אותה צינית.
כן, גברים אוהבים ביצ'יות. גברים אוהבים נשים שתלטניות ששמות לעצמן מטרה ומשיגות אותה בכל דרך. גברים אוהבים נשים אסרטיביות שלא מחכות שהחיים יתפתחו מעצמם אלא כופות את כל התסריט ההוליוודי הדביק עליו חלמו, על הגבר שאיתן. גברים אוהבים נשים שמחזיקות אותם קצר ומודיעות להם מה ללבוש, לאן להגיע ומתי לשבור את הכוס.
אבל כל הספרים האלו וכל האולטימאטומים האלו יביאו את הביצ'ית עד לבאר הנכספת שלה - החופה. ומה עם הפרק האבוד בספר? זה שמספר על מה שקורה אחרי המסיבה הכיפית? זה שמתאר מה קורה אחרי שכל החברות שלך נורא מקנאות ואומרות לך כמה את יפה וכל החברים של ההורים מתרשמים ומתרגשים מאוד והאוכל היה מצוין ולא היה קר מדי והדי.ג'יי שם אחלה שירים? מה קורה אחרי שהמלצרים מערימים את הכיסאות המפוארים על שולחנות העץ ומקפלים בעדינות את הציוד הסטריאופוני? מה בא אז?
אין ממש הבדל בין מערכת יחסים ונישואין. שניהם אמורים להתבסס על קשר רגשי עמוק בין שני אנשים, קשר אותו הם מעצבים ואת דרכו הם טווים יחדיו תוך כדי פשרות, הבנה, תבונה ורגישות. או כך זה אמור להיות. לא אוסף של דד-ליינים ואולטימאטומים שמטרתם לספק צד אחד וצד אחד בלבד ללא שום התחשבות ברגשותיו של הצד השני שנגרר בעל כורחו לצעדים שאינו מוכן להם ועליהם לא חשב לעומק?
מה קורה אז? את התשובה תמצאו בג'ימבורי בקניון איילון. מפגש גרושים-גרושות שהקריבו את שנותיהם הטובות ביותר עבור נישואין שנועדו מראש לכישלון, היות ונעשו מכל הסיבות הלא-נכונות והולידו ילדים מהסיבות הלא-נכונות, ילדים שיגדלו לתוך מערכות יחסים לא נכונות וימשיכו לעשות בחירות לא נכונות.
אז בפעם הבאה שאתן יושבות בקיוסק בשדרות רוטשילד ואיזו מכרה רחוקה עוברת עם עגלת תינוק ומחזיקה בידו השעירה של בעל ארעי- רק תזכרו ש-50% סיכוי שהאיש הזה מחזיק את ידה ובראשו משתחרר מהאחיזה ומתחיל איתך. והוא כנראה יעשה את זה בגיל 55, אם לא יתגרש. כשאת חוזרת הביתה, לבד ומבכה על רוע מזלך שהחצי השני של מיטתך ריק, חשבי על כל אותם שמבכים על רוע מזלם שחצי מיטתם לא ריק. הוא מאויש על ידי ביצ'ית שפעם נורא קסמה לו... |