'''ויקיחינוך''' היא הצעה לבסס מערכת השכלה ולימודים על מערכת ויקי. רעיונות מרכזיים במערכת כזו היא שילוב של מערכת המדיה ויקי עם הררכיה רכה של רמות ידע ותפקידים ניהוליים , שילוב של למידה, התנסות ולימוד אחרים, וצורות תצוגה שונות של אותו מידע. המערכת אמורה להוזיל את עלויות הלימוד וההכשרה של תלמידים וסטונדטים. רקע במערכת החינוך הרגילה יש לנו מספר מאפיינים * היררכיה ידע חדה וברורה, שבה יש מעט מורים שלמדו מתודות הדרכה ואת חומר הלימוד, והם מעבירים את החומר להרבה תלמידים.
* היררכית הידע הזאת מקבילה, לפחות ברמות הנמוכות שלה, להיררכיית משמעת שבה הטיפול בתלמיד סורר הוא קודם כל משימה של המורה.
* במערכת כזו ניתן קשב מועט לצרכי התלמיד, לתחומי העניין שלו, לכישורים האמיתיים שלו, למצבו הנפשי או למעקב אחר התקדמות שלו.
* כדי לדעת מה היא רמת התלמידים, יש צורך במבחנים שבעיקר בודקים שינון של חומר, ואשר הכנתם והבדיקה שלהם מצריכה עוד אנשים או מטילה מעמסה נוספת על המורים.
* שבלוניות וייצור מחסור החומר שמועבר על ידי המורים הוא בדרך כלל אותו חומר - מועבר בצורה רוטינית (שנה אחר שנה, ובאופן דומה) לתלמידים. ומצד שני יש תוכניות לימוד שונות שנכתבות שוב ושוב , כשהבקרה על הצלחת תוכניות אלה נעשית בצורה ריכוזית על ידי משרד החינוך בלי שיתוף של הציבור בתוצאות, ותוך שילוב של אינרטסים מסחריים. אין התאמה של התוכניות לתלמידים שונים אלא תוכנית אחת שמיושמת לגבי ציבור שלם. בגלל צרכים מסחריים אין אבולוציה של התוכניות אלא רבלוציה - זריקת התוכניות הישנות ויישום מחדש.
* רוב המערכת אינה דמוקרטית - אין שיתוף של ההורים ושל התלמידים לגבי התכנים שנלמדים. האפשרות למורה, תלמיד או הורה להשפיע על התכנים (כמו לתקן טעות בחומר), או להגיד שברצונות ללמד או ללמוד תחום מסויים באופן מסויים היא נמוכה עד לא קיימת.
* אין התפתחות רוחנית של התלמידים - דרישות המערכת מבן ה-6 ובן ה-18 (ולפעמים גם בן ה-23 ) היא דומה - אל תאחר, היה בשקט, אל תפריע, עבור את המבחנים.
אפיון של ויקי חינוך
הדרכה ובדיקות הן חלק מתהליך ההשכלה רעיון מרכזי אחד הוא הרעיון שהתלמיד הוא גם מורה, מדריך, או בודק בתחומי ידע שבהם יש לו יותר ידע יחסית לאנשים אחרים. הדבר תלוי כמובן ביכולות בבגרות נפשית, בתקן מוסרי, ביכולות ההדרכה והתקשרות שלו, ובהכרות עם מתודות הדרכה.
כך לדוגמה מי שיודע לבצע חיסור וחיבור, יכול לכל הפחות לבדוק מבחנים (או חלקי מבחנים) של אנשים אחרים שמבצעים תרגילים אלה. ברמות ידע ובגרות גבוהים יותר התלמיד יכול להיות מדריך ולעזור למי שיש לו שאלות בנושא מסויים, ברמות אחרות או בכישורים אחרים, הוא יכול לבצע הדרכה או לתת הרצאות, ללוות פרוייקטים וכו'.
דבר זה משיג כמה דברים.
* שימוש מתמשך ויומיומי בידע . הדבר הראשון האחד הוא שהתלמיד, אינו משנן יכולת רק לקראת המבחן. לאחר המבחן הוא נדרש שוב ושוב להתשתמש בידע שלו כדי לבדוק תשובות של אחרים או לסייע להם. לפחות ברמה זו הידע אינו סתמי אלא הוא כלי שימושי.
* הבנה מלאה יותר היכולת לבדוק שאלות של אחרים, או להסביר נושאים, היא חלק משלים בהבנת הידע. השימוש בידע הוא רמת עומק גדולה יותר מאשר השינון שלו לקראת מבחן. והסברה של ידע לאחרים היא היבט אחד שבו אתה נאלץ להסביר לאחרים בצורה פורמלית תחום מסויים ולעיתים גם להשתמש בצורות הסבר שאינן צורות ההסבר לפיהן אתה הגעת להבנת הנושא.
* הקטנת העומס הכלכלי - ככל שיש יותר תלמידים, הדבר לא רק מפריע למערכת. במערכת רגילה הדבר אומר שיש צורך בהרבה מורים - במערכת הזאת פרוש הדבר שימוש בתלמידי גם ככלי עזר בהוראה.
* בגרות הנפשית - בגרות נפשית היא בין היתר תוצר של אחריות. מי שאין לו שום אחריות, אלא להגיע בזמן לכיתה , לדאוג לעצמו ולסיים את חוק לימודיו, גם לא יפתח מעורבות גדולה - לא בעזרה לאחרים ולא בסטנדרטים גבוהים של מוסר ושל משמעת. לעומת זאת , לפחות חלק מאלו שרואים את המערכת גם דרך העיניים של מורה , של בודק של מדריך וכו' - יפתחו הבנה הוליסטית יותר של המערכת וינסו לתרום לה.
היררכיה רכה של ידע , הדרכה , ומשמעת
במערכת הנוכחית כאמור, יש הבחנה חדה בין תלמידים למורים, הן בהיבט של הידע עצמו (לדוגמה פיזיקה), הן ביכולות הענישה והן בידע והנסיון בהדרכה. במשך עשור ואולי 2 אין עידוד של התלמיד להתפתח מבחינה רוחנית, לאתגר את הסקרנות שלו והוא (המורים) מתפקדים כבורג במכונה במובן הרע של הביטוי.
הבחינה של הידע גם היא נעשית בצורה היררכית מאוד וריכוזית. כך אתה נדרש לתואר בהוראה כדי לבדוק מבחנים של כיתה א', ולחלופין הבדיקה היא במאצעות שאלות אמריקאיות שמקלות על הבדיקה לרמה שגם מחשב יכול לבצע אותה.
בעידן הדיגיטלי , שבו ניתן לקחת קטעי מידע , להפריד אותם, לחבר אותם, להציג אותם בצורה אחרת, ולשכפל אותם, אין שום הכרח בשיטה זו של העברת ידע ובחינתו. בעידן זה ניתן גם לנסות להפריד בין רמת ידע, בגרות נפשית, ויכולות הוראה.
כך לדוגמה , בהנחה שמישהו הוא בעל הכישורים המתאימים בתחומים של משמעת, ויושרה הוא יכול להיות בודק של מבחנים, בתנאי שהוא עבר רמה מסויימת של ידע. כדי לבדוק מבחנים של כיתה א' יש אנשים שיהיו בכיתה ב' ויש אנשים שיהיו בכיתה ז' אבל אין צורך ברמת הידע של מורה בת 30.
ואיך נדע שבן כיתה ד' עושה את מלאכתו נאמנה וכי הוא באמת בודק את המבחנים של בני ה-6 בצורה ישרה ונכונה ? כאן נכנסות רמות גבוהות יותר של היררכיה שבודקות מידי פעם את מלאכתו של התלמיד הבודק. בהתאם לביצועים שלו ניתן לקבוע כי בעצם אין לו את הידע המקצועי הנדרש, או לחלופין את הבגרות הנפשית או כישורים נפשיים כמו סבלנות או כושר ריכוז מספיק כדי לבצע את המשימה הזאת. עליו לשוב ולהוכיח עצמו פעם נוספת, בפיקוח הדוק יותר, או לבחור בנתיב אחר שבו הוא יכול לתרום.
פיצול המידע מאפשר להקטין את השגיאות מבחינה סטטיסטית - כך לדוגמה מבחן אחד יכול להיות מפוצל ל-5 חלקים, וכל חלק שבו יבדק לדוגמה על ידי 2 בודקים, כך אפשר להתאים בין כמות הנבדקים לכמות הבודקים, לשמור על רמת אנונימית מספקת וכו'. מצד שני, לבעלי ההרשאות המתאימות ניתן לבדוק את טיב המלאכה של בעלי תפקידים שונים.
ההיריכיה הקשה הקיימת היום מגדירה תנאים נוקשים של ידע, מוסריות ויכולות הדרכה שרק עמידה בהן מקנה את היכולת להיות שותף בתהליך ההדרכה או החינוך. בהיררכיה הרכה יותר ניתן להסתמך על בדיקה הדדית , שקיפות ומרחב תמרון גדול יותר של השחקנים במערכת כדי לשמור ולתמוך ברמות גבוהות של מוסר, תוך שיפור רמות הידע וההדרכה.
יותר מכך, אפשר להגיד שפלוני הוא בעל ידע מצויין בפיזיקה, ולכן הוא יכול לבדוק מבחנים. אבל מבחינת כישורי ההדרכה שלו, או הסובלנות שיש לו, הוא "על הפנים". במערכת הרגילה אדם כזה אינו תורם, ואילו במערכת שלנו הוא יכול לתרום. בנוסף הוא יכול לנסות לשפר את כישורי ההדרכה שלו בצורה הדרגתית ולשפר את היכולות הנפשיות שלו כך שיהיה סובלני יותר ופתוח יותר להדרכה ולעזרה לאחרים. כך הוא יכול להתחיל לדוגמה עם הדרכה של אנשים שהם עצמם סובלנים יותר, או שיש להם יכולת למידה קלה יותר, כך שהוא יכול לתרום להם את הידע המקצועי והם יכולים להפגע פחות מקשיי הלימוד שלו, ואף לסייע לו בכך.
לכן לכל אדם במערכת יש את ווקטור הציונים הבאים:
* תחומי ידע שונים - כמו מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ספרות וכו'.
* יכולות לימודית שונות - כמו היכולת לקרוא, לכתוב, להעביר הרצאה, לבדוק מבחן וכו'.
* יכולות מוסריות שונות - היכולת להעביר ביקורת באופן בונה, היכולת לקבל ביקורת, היכולת להשתתף בויכוח, היכולת לפשר בין צדדים, היכולת לבדוק מבחנים או לפקח על עבודתם של אחרים, יכולות אמפתיה וסימפתיה.
שימוש בכלי ויקי
ויקי מאפשר לאנשים רבים בעלי הרשאות מתאימות לצפות או לתקן תכנים מסויימים. כך בעלי הידע בפיזיקה לדוגמה יכולים לכתוב שיעור, או חלק משיעור או מושג בפיזיקה. הם יכולים להשתתף בבניה של מאגר שאלות בפיזיקה, או בבדיקת מבחנים.
מובן שבמערכת אלקטרונית התכנים אינם רק טקסטים אלא גם סרטוני הדרכה, קבצי קול, תמונות, גראפים וכו'.
התמחות מקצועית ועזרה אישית
המערכת הנוכחית בעיתייתית מ- 2 היבטים חשובים - אין בה התמחות מקצועית ואין בה יחס אישי.
מצד אחד המערכת היא מנסה לתפקד כמערך הכשרה מקצועי. מבחינה זו קיימת בעיה של מורים שעושים מלאכות רבות מידי , ומתוגמלים על כך בצורה קטנה מידי - כך לדגומה מורה היום עוסק בלימוד החומר, העברת החומר, מענה על שאלות, הטלת משמעת, בדיקת שיעורי בית , הכנת מבחנים ובדיקתם. מערכת כזו מטביעה את המורה במטלות משעממות שחוזרות שנה אחר שנה ועל פני עשרות ומאות תלמידים.
מהצד השני המערכת לא מנסה לעיתים קרובות ובוודאי שאינה מסוגלת לתת תמיכה אישית לתלמיד או למורה - לא מבחינה מוסרית, לימודית או חברתית. כך יש במערכת תלמידים משועממים, תלמידים שאינם מבינים את החומר הנלמד, תלמידים בודדים, או תלמידים ומורים שמנצלים את המערכת לרעה כדי להתעלל באנשים אחרים בתוך המערכת. גם מצבם של רבים מהמורים אינו מזהיר.
המערכת המוצעת מאפשרת להגדיל מצד אחד את המקצועיות ומצד שני לתת גם אפשרות לתמיכה ומעקב אישי. כך לדוגמה הקטנת העומס על מורים (בגלל שאינם צריכים להכין לבד מבחנים או לבדוק אותם) - מאפשרת להם ולאנשים אחרים בתוך המערכת להתמקד במלאכות שמהם הם נהנים יותר - כמו כתיבת מערכי שיעור, הדרכה, ליווי פרוייקטים וכו'. הקיום של מטלות שונות מאשפר גם גיוון רב יותר - שהוא חלק חשוב בהבטחת ההנאה של כל אדם במלאכה מתמשכת. החופש הרב יותר של אנשים בתוך המערכת גם הוא מרכיב חשוב בנסיון להפוך את העבודה לנעימה יותר.
הגדלת מקצועיות והקטנת המשימות הרוטיניות, בד בבד עם ההיררכיה הרכה, ושיתוף התלמידים בעזרה בלימוד, פרושה גם שאנשים שונים בתוך המערכת - מורים, תלמידים ויועצים - יכולים לתפקד יותר גם במישורים אחרים של מעקב וליווי אישי של תלמיד. אם כיום מורה מחנכת אינה יכולה לעקוב אחר 30 תלמידים בגלל שהיא "טובעת" במטלות של משמעת , העברת חומר ועוד, הרי שאותה מורה, כמו גם מדריכים בעלי בגרות נפשית - הורים, תלמידים בוגרים וכו') - יכולים לעקוב אחר תלמידים בעלי פרופיל מסויים - ידע מקצועי, בעיה גופנית או נפשית, שלב בחיים, רקע משפחתי וכו' (או שילוב של הדברים האלה) ולסייע לאותם אנשים.
השיתוף של התלמידים בתוך המערכת , ומתן החופש הרב יותר בבחירת התכנים, פרושו גם שנדרשת מהם אחריות, ודבר זה יוצר תהליך של העצמה - התלמיד פחות פאסיבי ונדרש להגיב, ויותר נדרש לסייע לאחרים ולעצמו. הוא אינו נמדד רק לפי כישורי הידע שלו - אלא גם לפי כישורים חברתיים , עזרה לאחרים, מתינות וסובלנות וכו'.
בצורה זו, גם מי שאינו מצטיין במתמטיקה לדוגמה, יכול לגלות שיש לו כישורים אחרים - לדוגמה הוא טוב בהסברת דברים לאחרים, בהבנת מצבם הנפשי או בפישור בין צדדים ניצים.
הצגת מידע דומה לאנשים שונים בצורות שונות
המערכת אמורה לאפשר תצוגת מידע דומה או מידע זהה לאנשים שונים באופנים שונים. אפשר להסביר פיסיקה גם לילדים בני 10 - אבל לא באותן אופנים או כלים שבהם מסבירים לילדים בני 16 או בני 21.
היות המערכת ויקי, מאפשרת גם מתן דרוג של מאמרים נבחרים או מתודות למידה, העברת משוב ועוד. בעלי תפקידים גבוהים יותר יכולים לבצע השוואה של מערכי למידה ולהגיד מי לדעתם מדוייק יותר. כמו כן הדבר מאפשר שימוש מחדש - כאשר אותו מידע בסיסי יכול להיות מוצג בדרכים שונות.
דבר זה מאשפר להציג את המידע באופנים שונים גם בהיבטים אחרים - לא רק רמות ידע אחרות שונות, אלא גם לאנשים עם מגבלות שונות.
דבר זה גם מאפשר לדרבן אנשים ללמוד תחומי ידע מתוך הנאה פנימית ולא מתוך כפייה. אם לדוגמה מישהו רוצה ללמוד פיזיקה כדי לשפץ מכונית, הוא יגלה מתישהו (ועדיף מוקדם מאשר מאוחר) שאם ברצונו לדעת פיזיקה היטב , כדאי לו להכיר מתמטיקה. ומצד שני, ייתכן ואין לו צורך בתחום ידע מסויים ואין צורך לכפות עליו תחום זה. ההירכיה הרכה והנסיון המעשי הכרוך במערכת פרושה שהתלמיד בא במגע לא עם 12 מורים לפיזיקה לדגומה, אלא עם מאות אנשים שהתנסו ביישומים שונים בפיזיקה, ושיש להם חוויות ותובנות שונות - חלק מאנשים אלה יוכלו לגעת בצורה טובה בעולמו של התלמיד, כך שיוכלו להבהיר לו שכדאי לו לבסס תחומי ידע אחרים - בלי הכפייה הרבה והפער הפטרנליסטי שמאפיינים לעיתים קרובות יחסי מורים ותלמידי תיכון.
סטטוס
כרגע מדובר על הצעה ראשונית, אתם מוזמנים להגיב והלעיר הערות. תודה. |
יוני-ל
בתגובה על איך להוריד את מחירי הדירות בתל אביב
ערן הסביבתן
בתגובה על מצרים היא רק ההתחלה
שושי פולטין
בתגובה על 5 דברים עליהם לא ידברו בכנס ישראל 2021.
stormsurfer
בתגובה על האם ח"כ אוקינס רוצה לפגוע בהייטק הישראלי?
רונתי
בתגובה על אסטרטגיית K
Innovative Software Development
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה לא התייחסת לשלושה דברים שכתבתי:
האחד - משמעת ומוטיבציה. בכל מקרה של קהילה וירטואלית כזו, ובהחלט ניתן להגדיר את כל תלמידי מדינת ישראל כקהילה וירטואלית, לפי ההגדרה שלך, אם נעבור להשתמש בויקי-חינוך, כל משתתפיה הפעילים מרגישים צורך עז ומוטיבציה להיות משתתפים פעילים.
במקרה של מערכת החינוך, אתה צריך שכל המשתתפים - כל תלמידי מערכת החינוך - יהיו פעילים, מאה אחוז מהזמן. כולם בו זמנית ישבו מול המחשב שלהם ויתקתקו תשובות בחשבון לתוך דף של PHP. ז"א שאתה חייב שכל אחד במחשב ביתו חייב לשמור על ריכוז מספיק זמן, ולא - חחפגע ציונו.
אני אומר לך, חלק מעבודתי זה לשבת בבית מול המחשב ולעבוד. אני קם, מצחצח שיניים מתקלח ואוכל ארוחת בוקר, ואם אין לי לימודים, אני מתיישב על המחשב ומנסה להתחיל לעבוד. זה פי אלף אם לא יותר הרבה יותר קשה מאשר ללכת למקום עבודה שם יש סביבת עבודה ואין הסחות דעת. אתה רוצה שכל ילדי ישראל ילמדו מהביית. איפה הריכוז פה? איפה המשמעת? איפה המוטיבציה?
השני - קיימת כבר מערכת של למידה ממוחשבת, אתה מוזמן לבדוק את הפרוייקטים של מט"ח. אולי תופתע. הרבה מאמץ וכסף הושקעו כדי לתת לתלמידים את הפלטפורמה האופטימלית. יש הרבה נוספים ללינקים שהבאתי. רשתות חברתיות, בלוגים וסביבות למידה. הכל לתלמידי ישראל. האם אינה טובה מספיק? כמובן שהיא לא מבטלת את קיומו של בית הספר, ושמה את המורה במרכז.
השלישי - האם אתה מבדיל בין אדמיניסטרטור, מודרטור, ולבין מורה ומחנך? או שבמקרה הזה התארים שווים?
אני לא חושב שקוד פתוח באופן כללי הוא דבר שנוגד היררכיה או משמעת. משתמש GIMP לדוגמה יכול להיות מתכנת שיקח את התוכנה לכיוון אחר, בגלל היותה קוד פתוח, אבל זה לא אומר שאם הוא בארגון שמריץ את GIMP הוא יכול לעשות איתה מה שהוא רוצה.
בצורה דומה - אם אתה בארגון שיש בו מדיה-ויקי, אז יש הררכיה מההיבט שיש מפעילים שיש להם סמכות גדולה משל משתמש רגיל והם יכולים למחוק תכנים שהוספת או לחסום אותך. אז גם במדיה-ויקי יש היררכיה, ויכול להיות גם סדר ומשמעת (זה כבר תלוי בקהילה בכלל ובמפעילים בפרט).
אין שום בעיה להציג מידע אמין מאוד במערכת ויקי - על ידי מדיניות רפנרסים קשיחה. אתה יכול להחליט שמערכת ויקי היא פתוחה רק לקבוצה של לדוגמה 100 איש שאתה יודע בדיוק מה תחום הממוחיות והאחריות של כל אחד מהם - אינטלפידה - מערכת מידע המודיעין של שירותי המודיעין האמריקאי מן הסתם עובדת בשיטה הזו.
האקדמיה כמו כל מוסד חברתי , לא אוהבת מוסדות חברתיים שמתחרים בתפקוד שלה. פתאום כל הידע שהיה נחלת הפרופסורים הופך לנחלת הכלל. שום דבר לא מונע מהפרופסורים לתרום ויש כאלה שממש עושים את זה. הידע בויקיפדיה הוא בעל נכונות הסתברותית, יש פרוייקטים היררכים יותר עם תורמים מסודרים יותר שגם הם מבוססים על ויקי (ועל תורמים שברור מה הרקע שלהם) - זה המימוש של ויקיפידה לטכנולגויה של הויקי, לא משהו שטבוע בויקי עצמו.
מבחינה אחת אתה צודק - יש צורך במערכת שיש בה הרבה יותר הרשאות ויותר סוגי תבניות מאשר מערכת מדיה ויקי כמו שהיא היום -
מבחינת הרשאות יש צורך לדוגמה בתפקידים של מורים, תפקידים של מנהלים, של רכזי נושאים, של רכזי מבחנים, הרשאות של בודקי מבחנים, ומדריכים בעלי יכולות שונות.
מבחינת סוגי דפים יש דפים יותר מעוצבים, יש דפי מבחנים, יש טפסים שצריכים הגשה אישית (כמו תוצאות מבחן) ועוד.
אם מישהו מתחיל "להתפרע" או לחפף ולתת לאנשים מידע לא נכון או לבדוק אותם באופן לא נכון - בגלל זה יש מפקחים שיכולים לדגום את העבודה של אנשים ברמות נמוכות יותר ולראות שזה לא מתרחש.
דוגמה פשוטה אחרת להבטחת איכות - אפשר שאת אותה עבודה יבדקו שני אנשים (שלא יודעים בכלל אחד על השני) - אם הציון שהם נותנים שונה באופן מהותי קל להבחין בזה ולנסות להבין למה.
בכל מקרה, זה לא מערכת קסומה, היא לא פותרת את כל הבעיות של מערכת החינוך, או של חינוך באופן כללי, היא רק יכולה להקל על הענקת יחס אישי יותר לתלמידים על ידי הגדלת כמות העוסקים בהוראה ובחינוך.
תודה, גם המיזם WIT נשמע מעניין.
מעניין, אין לי מספיק נסיון כדי להבין את זה. אבל אני חושב שצריך מידה של סקרנות כדי להמשיך וללמד.
וואי, פעם במאה שנה אני נכנס לפה ואתה מביא תמיד נקודה מעניינת (ואיכשהו תמיד משלב אותה בויקי).
תראה, אתה יודע כמה אני אוהב קוד פתוח. (ואני יודע שהבטחתי לכתוב על זה מזמן) למעשה כשזה מגיע לקוד פתוח, ואני לא מדבר על המערכת עצמה, אלא על הקונספט, הכל הולך.
משחקים בקוד פתוח - הולך.
ראש עיר בקוד פתוח - נהדר!
סלולרי בקוד פתוח - נפלא!
לווין קוד פתוח (בפיתוח ישראלי) - זה מדהים!
כלכלה בקוד פתוח זה הכי טוב שיש (לא מצאתי אתר טוב יותר לזה, אבל יש יוזמות מדהימות)!
ואפילו פלנטריום וסימולטור חלל בקוד פתוח - זה מטורף!
אבל חינוך בקוד פתוח?
שמע יש סיבה שבאוניברסיטאות אסור להגיד את המילה ויקיפדיה.הרעיון של ויקיפדיה, שכל משתתפיה יכתבו נושאים כמיטב ידיעתם, ומשתתפים אחרים יתקנו וישנולמיטב ידיעתם וכך יתגבש מאמר מספק למדי על נושא מסויים הוא נחמד, ומלא במידע, אבל הוא לא מקור מידע אמין. ואני לא אומר שמשקרים שם, אך לא מדייקים.
הרי עצם המושג חינוך מושתת על משמעת והיררכיה. אחרת באמת תהיה אנרכיה. חינוך ילדי ישראל אינו כמו פרוייקטים אחרים של קוד פתוח. בשביל קוד פתוח שיעבוד צריך נכונות עצומה מצד כל משתתפיו. לא רק נכונות, אלא גם עשייה.
אם יש לך חבורת ילדים בני 6 נכנסים לבית ספר, אתה לא תפתח מחשב ותגיד להם: "טוב, עכשיו ילדים בני 8 ילמדו אתכם, כי ככה זה בקוד הפתוח". אתה חייב דמות סמכותית לזה. ילדים בני 6 אמנם לא יודעים הרבה וצריך לכוון אותם, אך נערים בני 14 או 15 יכולים להיות או אחראים מאוד או מופרעים מאוד, ובשני המקרים אתה צריך משמעת אחידה לזה וחינוך.
חינוך, במובן הכללי של המילה, לא יכול לבוא מהמחשב. נכון, אתה יכול לחנך לאיכות סביבה, או איכות שלטון, או תכנות פלאש או וואט אבר. יש מלא אתרים וקהילות וירטואליות שעוסקות בנושאים המעניינים אותם ומחנכות את הצעירים עד שהצעירים נהיים בוגרים ומחנכים צעירים אחרית. אפילו אני בוגר קהילה כזו. אבל מפה ועד לחנך את כל ילדי ונערי ישראל בצורה הזו, זה בלתי אפשרי. לא כי טכנולוגית זה לא טוב, אלא כי החינוך הכללי דורש אדם. ואילו החינוך הממוחשב דורש השכמ, רצון ומוטיבציה של כל המתמודדים.
אז זה יוציא אל מחוץ לחוק את "חוק חינוך חובה" ויכניס במקומו את "חוק חינוך למי שיש ילד שיודע לגלוש בויקי" וזאת בהנחה שממשלת ישראל תספק תקציבים של מחשב לכל ילד.
עכשיו שלא תבין אותי לא נכון, אני מאוד בעד שילוב טכנולוגיה בחינוך. הייתי מפתח לומדות ראשון בפרוייקט למיחשוב כיתות שכולל מערכת למידה דיפרנציאלית וארסנל עצום (עצום) של לומדות ואפשרויות ניטור ואבחון של התלמידים. הי, אפילו לו היו אלמנטים של קוד פתוח עם האפשרות ליצור לומדות למביני עניין.
גם עבדתי במרכז לטכנולוגיה חינוכית ואם יש לך ילדות בנות 4 עד 6 אני מאוד ממליץ להכנס לאתר שלהם ובעיקר לסוד של מאיה. ואם יש לך בן שמסיים כיתה י"א אז את הבגרות הממוחשבת שלו בגיאוגרפיה הוא עושה על מערכת שאני פיתחתי.
כך שאסכם את דברי: שיתוף תלמידים במערכת החינוך זה דבר מבורך, רק כל עוד יש מבוגר אחראי - ויש היררכיה ומשמעת.
שילוב טכנולוגיה במערכת החינוך זה כמעט חובה, וזה האידאל שעמד לנגד עיניה של קרן רוטשילד שהקימה את מ"טח בשנות ה70. וגם אחרים שהם מלכר"ים (אני לא מדבר על אתרים מסחריים, האינטרס שלהם ברור). אך רק כאשר ברור מי המורה ומי התלמיד ומי מספק את התכנים ואת ההערכה (חשוב מאוד מאוד שאת ההערכה, יצירת ובדיקת מבחנים, יספקו מורים, ולא תלמידים ואני לא יודע אם יש לך מושג כמה דיונים רציניים אקדמאים ומחקריים היו בעניין, בחלקם הייתי נוכח) זה נושא חשוב ביותר!
אגב, למט"ח כבר יש מערכת למידה משולבת כזו. אתה מוזמן לבדוק את אופק, ואפילו לשווק אותו אם זה תפס אותך.
אגב2, ויקיפדיה כנראה מאוד רצינית, אם כל מה שיש לה להגיד על מטח זה.... הערך הזה...
אבל טוב שפתחת את הנושא. :)
דרור,
כיכבתי.
מיזם חשוב ומבורך ואני באמת מאחלת לך הרבה הצלחה בו.
---------------------------------------------------------------------
יפעת בריינר | מידענית ניהול ידע | Wit - ספקית וויקי ארגוני
-------------------------------------------------------------------
אנחנו מלמדים הכי טוב את מה שאנחנו הכי צריכים ללמוד בעצמנו.
ריצ'ארד באך
אפי, אין לי שום דבר, להפך, לילדים (ולמבוגרים) שמתקשרים , לומדים ומשחקים לא בתיווך של מחשב.
הנה אפילו כתבתי על זה משהו. לצערי התרבות היום הולכת לכיוון יותר מבודד מתווך מחשב ומנוכר. מצד שני - בלי מחשב היו הרבה אנשים שהיו לבד מול הטלוויזיה.
אני זוכר כתבה על בית הספר היפני בגיל 6-12. המון יצירתיות, המון משחקים, בלי לחץ. התוצאה היא שאחר כך נחפזים מאוד להספיק ב-6 שנים והלחץ בתיכון מטורף.
פקק מתחיל בכניסה לעיר, זיהום מתחיל במפעל, ואת הבעיות של מערכת החינוך מבחינת עומס צריך לחפש כאשר בודקים את הכניסה לאוניברסיטאות ומול מעסיקים. משם (התחרות הקפיטלסטית) מתחילות הבעיות שמחלחלות אחר כך להורים שמקריאים לילד שלהם סיפורים באנגלית בגיל 3 (דורה, תופעה מזעזעת שלא הייתי מודע לקיומה).
אין לי שום דבר נגד חינוך ביתי, חינוך דמוקרטי - אני גם בעד. למרבה הצער אני חושב שזה לא יכול לעבוד במשפחות עניות יותר או משפחות שבהן ההורים יותר עסוקים או פחות נמצאים עם הילדים. אני נגד כפייה בחינוך - השאלה היא איך לייבא את כל זה לאוכלוסיה הכללית.
טוב, בשביל זה יש את המאמר בויקי, ושם אפשר לתקן בקלות. נחשוב כבר מה לכתוב.
אפשר לכתוב למש:
שבמערכת כזו יש לתלמיד הזדמנות להתבלת בדרכים רבות מעבר (היה רצוי במקום אבל אז זה ישמע קיצוני) לציוני הבחינות.
כך יתאפשר למעסיקים לשפר את יכולתם לבחור את האנשים המתאימים ביותר.
מערכת זו גם תיתן לתלמידים הזדמנויות יותר הוגנות:
בעוד שתעודת הבגרות היא לא פעם גיבנת על גבו של תלמיד בעל כשרון רב בתחום שהוא מעבר למסגרת הבגרות, המערכת הנ"ל מאפשרת לתלמיד כנ"ל להציג יכולות אלו.
בכך מעלה את ההיצע הכשרונות למעסיק ואת פוטנציאל התעסוקה לבוגר המערכת.
אם היה משולב משהו בסגנון היה לי יותר קל להזדהות עם הרעיון.
נווד, לי אין אובססיביות למדוד הישגים, אבל לבתי ספר, לאוניברסיטאות ולחלק מהמעסיקים דווקא יש.
אני אשמח כשבית הספר יהיה פחות מקום שבו רק מכשירים עובדים חדשים, אבל זה דורש שההון יהיה בידי האנשים והקהילות לא?
אני מנסה להגיד שהצגתי מערכת, במערכת זו אפשר לעבוד עם מבחנים ואפשר בלי. אם אני אכתוב שזו מערכת רק בלי מבחנים מיד יצוצו המון אנשים ויגידו שמערכת כזו אי אפשר לעשות ושהיא לא מתאימה. חומוס חומוס - מי שרוצה להתנגד למבחנים - המערכת הזאת מאפשרת.
כתבתי תגובה ארוכה ונמחקה.. בעסה..
וזו אחת הבעיות עם המערכות הממוחשבות האלה.
הרעיון ללמידה עצמית הוא יפה, וגם הרעיון לשתף את הילד בלמידה,
אבל פה נגמרו פחות או יותר הרעיונות היפים.
החמור ביותר הוא הצורך לשבת עוד כמה שעות מול המחשב - כאילו שהם לא יושבים שם מספיק.
המערכת משמרת את המבחנים - למה ילד צריך להוכיח את עצמו כל הזמן?
המערכת ממשיכה להעמיס על הילדים שעות של לימוד והעמסת תכנים וידע בלי להתחשב בנטיות ליבו של הילד.
במקום ויקי חינוך...
ויקי צאי החוצה, רוצי, שחקי, את כבר תלמדי בדרך...
שושי, אני לא נגד מגע אנושי- אני חושב שכדאי להוסיף לו אלמנטים אחרים
- לימוד עצמי (מספרים (יש דבר כזה), ומסרטים על המחשב, ומהרצאות מוקלטות ומתכונות)
- עזרה אנושית של תלמידים אחרים (בסביבה מבוקרת שתומכת בתלמיד-המורה)
- התמקדות של המורה ושל אנשים אחרים במשימות החשובות יותר (פחות להעביר הרצאות, פחות לבדוק מבחנים, פחות להיות שוטר, יותר לסייע למי שמתקשה, יותר תמיכה נפשית, וכו').
חלק מהבעיה היא כנראה תקציבית - לא ברור לי למה , אבל נראה לי שלא יהיה פשוט לפתור אותה
לדרור,
בעולם שבו המורים נכחדים, כן כן זה המושג שנכתב השבוע על המורים למתמטיקה נכחדים,
כנראה שיש למצוא להם תחליפים, גם אם הם לא אנושיים, והויקי הזה הוא כנראה אחד מהם.
יחד עם זאת קשה לי לראות את התלמידים יושבים כל היום מול מכונה ולא מול מבוגר משמעותי 'סטנדרטי'
ככל שיהיה, אבל עדיף מאשר לשבת כל היום מול המסך ידידותי ככל שיהיה.
אין שום ספק שצריך לבוא שינוי והתאמה לרמות לימוד ואת זה בוודאי אי אפשר לעשות
בכיתות של 40 תלמידים, אבל דווקא המגע האישי עוזר.
ראה סרט על מודל בת ים לחינוך אישי:
http://www.youtube.com/watch?v=dJWMRrNRekQ
הבעיה המרכזית של המודל הזה הוא הזמן - ראה תקצוב על ידי קרן 'רש"י' , אבל העובדה לכל כיתה יש 2 'חינוכאים' אשר אכפת להם והם מעורבים בחיי התלמיד, העובדה שכל תלמיד מצא את התחום שבו הוא חזק ורוצה להתמחות, שיפרה את ההישגים, הורידה אלימות.
היינו ונשארנו ייצור 'חברתי' וגם אם יש היום רשתות חברתיות במחשב, עדיף המגע האישי.
כן זה נכון - זו שאלה של בגרות אישית, לאו דווקא של גיל. יש מבוגרים שאין להם מספיק בגרות כדי ללמד, ויש ילדים בני 7 שאולי יש להם יכולות ללמד אחרים (פעם היו מתחתנים ומולידים ילדים בגיל 13 , תחשבו על זה). - בכל מקרה במערכת חינוך שבה יש מחסור במורים, ובעיות חינוך של התלמידים, אני מקווה שמערכת כזו , שבה המורים הם יותר "רועים" מבחינת חינוך וידע, תיתן פתרון שיאפשר חינוך זול, ובהמשך גם יגדיל את יכלות הלימוד העצמי של התלמידים.
לנווד - אני רחוק מלהיות מאוהב במערכת המבחנים, אני לא רוצה לכפות דעה בנוגע ל"איך מודדים ידע של אדם" (וגם בשאלה - איך יודעים שמישהו לא יודע תחום מסויים) - אפשר על ידי מבחנים, אפשר בדרכים אחרות - מערכת כזו מן הסתם תתפאיין במערכות ב"טעמים" שונים עם דגשים שונים. אני מקווה שהאופי המבוזר יותר של הלימוד יאפשר גם אופי מבוזר יותר של הערכת הישגים.
אני מסכים גם עם small change שלמבחן יש היבט של הקטנת השטח האפור מבחינתך שלך - אתה יכול למדוד היבטים מסויימים של ידע מול אחרים.
הרעיון מעניין. בהחלט חומר למחשבה
רעיון מצויין. וכפי שה"ויקיפדיה" ביטל את הכמעט מונופול של כותבי האנציקלופדיות על ידע, מידע, השכלה וכו'- כך ניתן לעשות בחינוך הרחב יותר.
בנוסף, העיוותים האידיולוגיים המאפיינים את הצגת המידע, קטנים ככל שהמערכת פתוחה יותר, דינאמית, ומעורבים בה הרבה יותר אנשים.
חלפו הימים (או מתחילים לחלוף) של אמונה עיוורת בקיומם של מעט אנשים שיודעים כביכול הרבה דברים חשובים, והם הקובעים מה כל השאר ישמע, יקרא ובסופו של דבר יחשוב.
רעיון יפה מאוד. כמה מחשבות ראשוניות כתגובה
1. נראה לי שהוא מתאים החל מגיל מסוים, או מרגע שיש יכולת בסיסית של לימוד עצמי - קריאה, כתיבה, הסקת מסקנות, כמה יכולות מתמטיות בסיסיות. אולי גיל 10, אני לא בטוח.
2. את רעיון הבחינה צריך לבדוק מצד הפונקציה שלה. יש לבחינה שתי פונקציות שונות מאוד: הראשונה היא אישית, ועוזרת לתלמיד לדעת האם אכן הבין את החומר. השניה היא "מוסדית" ומשמשת גושפנקא כלפי חוץ. כדי למלא את הפונקציה הראשונה די במנגנון שהצעת. כדי למלא את השניה צריך לחשוב קצת יותר.
3. בהמשך ל-2, אני חושב על מנגנון שבו מייצרים סילבוס מודולרי. מוסד רשמי (נאמר האוניברסיטה הפתוחה) מפרסם רשימת ערכים המשמשים סילבוס של שיעור. אחר כך אפשר להיבחן בדרך מסורתית על השיעור הזה ולקבל קרדיט. ערך יכול לשמש באבן בניין ליותר מסילבוס אחד. אולי צריך ליצור מנגנון שבודק שקורסים הם מספיק שונים כדי לא לייצר אינפלציה של קרדיטים.
זהו בינתיים, אשמח להשתתף (ואשמח עוד יותר אם הילדים שלי יתחילו ללמוד ככה, אפילו כהשלמה למערכת הרשמית).
מנסיון אישי גם במדע יש חשיבות מאוד גבוהה ליצירתיות ולאסטטיקה (זה ההבדל בין אדם למחשב).
לצערי בביה"ס לא מלמדים כמעט מקצועות ריאליים כמו מתמטיקה.
במקום זה מלמדים הנהלת חשבונות.
כתוצאה מכך אנשים חושבים שמתמטיקה זה נוסחאות ושינון נוסחאות.
בראינות מקצועיים
א - שואלים אנשים על תיק העבודות שלהם (לפחות במקומות רציניים). רוצים ממליצים. אנשים כבר מזמן לא סומכים עלתעודת בגרות.
ב- ראיון מקצועי הוא גם תהליך כמעט חד פעמי.
ג - מערכת החינוך מודדת אנשים ע"י מבחנים אבל אף אחד לא מלמד איך להתכונן ולעשות מבחן.
בגלל זה יש קורסים פרטיים שמלמדים איך להתראין.
אם אתה חושב שזה חשוב אז למה לא מלמדים את זה (יש הבדל בין לבחון אנשים וללמד אנשים איך להבחן. ללמד איך להבחן לפי שיטת משרד החינוך, זה כמו ללמד שחיה על ידי השלכת התלמיד למים העמוקים ללא כל הכנה מראש).
לנווד בקשר לשאלה על הויקי -
אני מניח שויקי זה גם פילוסופיה (אפשר לתרום באופן מבוזר, אנשים שונים יכולים לתרום בצורות שונות וכו') ולא רק טכנולוגיה ספיציפית.
אופי הלימוד בחיי היום יום - אני מניח שעבור תלמידים שונים הוא יהיה בעל אופי שונה מעט. אם זאת, אפשר לצאת מנקודה שמרנית למדי שבה הולכים לשיעור, יושבים מול המחשב, בוחרים את ההרצאות שבהם רוצים להתקדם ומתחילים ללמוד. במקביל יש מטלות נוספות של בדיקת מבחנים, עזרה בכתב , בצא'ט בווידאיו או בלייב לקבוצה או לתלמיד, וכמובן אינטראקציה מול גורמים מקצועיים כמו המורה, ומול גורמים אחרים כמו חונך אישי.
המוטיבציה - שילוב של מקלות וגזרים. היום כדי להגיד שאתה יודע חיבור וחיסור מספיק שאתה מראה את זה - מצד המקל - במערכת הזאת חלק מהוכחה שאתה באמת יודע מה זה חיבור וחיסור היא שאתה ידוע לבדוק עבודות של אחרים בנושא ולהסביר את זה ברמות שונות של עניין או קושי.
מצד הגזר - הסבר של משהו גורם לך להבין אותו יותר טוב.
הקיום של יותר חופש במערכת מבחינת תכני הלימוד ואופי הלימוד נועד כדי להשאיר את המוטיבציה הלימודית ואת הסקרנות - כמו שיש טענה מצד החינוך הביתי שדבר זה קיים בגילאים מוקדמים יותר ומדוכא על ידי המערכת הקיימת. לצערי אני לא חושב שמערכת החינוך הביתית טובה לכולם בגלל בעיות של בתים מזניחים או חוסר ידע של ההורים או בעיות כלכליות וחוסר אינטראקציה חברתי - הדבר הזה נועד להיות עוד כלי בכיוון של חינוך משתף ודמוקרטי יותר, שמצד שני שומר על הסקרנות - מהנסיון שלי כשיש מוטיבציה וסקרנות כל הלימודים נראים אחרת לגמרי.
מה נראה לי:
לשתף את התלמידים בתהליך ההוראה.
לא נראה לי:
1) עדיין התפיסה השלטת היא מבחנים. מבחנים זו אחת המחלות של מערכת החינוך.
תאר לעצמך שבצלאל היה מקבל את התלמידים שלו לפי ציונים ולא היה דורש תיק עבודות?
בעיני תלמיד צריך לצאת מביה"ס עם תיק עבודות ולא עם ציונים. הרי המצב בבצלאל הוא המצב הכללי.
ברגע שיש לך ניסיון בקורות חיים (תיק עבודות) רק חברות בודדות מתעניינות בציונים שהיו לך בתואר, אף אחד לא שואל לגבי ממוצע בגרות. (תעודת הבגרות היא חד פעמית, תיק עבודות הולך איתך לאורך כל החיים).
2) לשאוב רעיונות מהויקי זה רעיון טוב. אפשר אפילו להחליט שהויקי עונה בצורה הטובה ביותר על הצרכים. אך לדעתי רצוי מאוד שהתוכנית תהיה ממקודת בחינוך ולא בכלי מגניב ככל שיהיה.