היא לא אהבה חלוקים ......אימא שלי.. משחר ילדותי כשהיה בא לי ללבוש משהו "רק בבית" " בשום אופן לא"..בבית תהי הכי יפה ובחיים בחיים אל תלבשי חלוק והיא באמת תמיד הייתה לבושה מדהיםשכבות שכבות כאילו מקרי ..... תחרה על שיפון מחוברות בקשר חינני ושושנה מחוברת ומעל הכול איזו קטיפה בוהקת... כל חיי לא ראיתי אישה לבושה נפלא כמותה... כל כך מיוחדת כל כך הרמוני...נשי נקי ...מריח... חלוקים מעולם לא היו לה משום סוג... כשחלתה מאוד ......הייתי משמחת אותה הכי כשהייתי מביאה לה בגדים חדשים...צבעונים פרחונייםתחרות שיפונים.. היתה מקבלת ניצוצות בעיניים "רוניתלה' אולי את יכולה להוסיף לי כאן פסי תחרה את יודעת איך אימא אוהבת ככה שיבצבץ", בחוויה שלה הייתה כמו פעם לא הסתכלה במראה מאז שחלתה ונשרו שערותיה... לא ראתה את השינוי הצורב...המעליב.. הייתה מתלבשת בכל בוקר אחרי המקלחת שהיו עושים לה...תחרות מבצבצות מכאן קטיפות משם..פרחים...בדים רקומים בזהב.. מתלבשת כרגיל אף שכבר לא היה לה חמצן ...מתנשפת נחנקת הייתה מגיעה לכורסא שלה ...בקושי... לבושה כאילו אירוע נוצץ עומד להתחיל נראתה כמו בובה על כורסא כך יושבת עד המקלחת הבאה..לא מחליפה בגדים ללילה...ולא עולה על יצואה....מפחדת לשכב...כי בדמיונה כשוכבים מתים...וחלוק או פיג'מה זה לחולים בבית חולים ואימא שלי... רק ראתה את המסיבה הענקית שהיא עורכת לכבוד החלמתה
כבר שלושה ימים שהיא לא הייתה כמוה.... המטפלת המלאכית שלה גיטה ...אמרה לי שדי עם הבגדים האלה...חייבים חלוק שיהיה יותר קל לתפקד...כל השכבות לא רלוונטיות למצב... הלכתי ברחוב וחשבתי לעצמי...כמה אימא שלי תתאכזב ממני אם אגרום לה ללבוש חלוק חיפשתי אחד מעניי ומצאתי חלוק באדום אש בוהק....אולי לא תשים לב שזה חלוק בגלל הצבע העז ... הלבשנו לה את החלוק... כבר הייתה במקום אחר צחקה אלי אמרה לי שאוהבת אותי מאוד....ושאני החיים שלה בכלל לא כעסה...נהפוך הוא הייתה שמחה..וכל אותו היום ישבה בכורסא עם החלוק האדום.....קטיפה אדומה עזה... ובלילה....ישבה בחלוקה האדום...עצמה את עינה... התמסרה לשקט למנוחה ועלתה נשמתה השמימה.... אימא שלי לא אהבה חלוקים...חלוקים זה לחולים .... |