"לפחות את עובדת על עצמך, את לומדת ומתפתחת", אמר.

"פפפפפפפפפפפפפ", עניתי.

"פפפפפפפפפפפפ, את תמיד עונה", הוא ענה.

"ואתה תמיד מזיין לי את השכל עם עובדת לומדת ומתפתחת. לא יודעת כמה שנים אנחנו חברים, ואתה עדיין מזיין לי את השכל עם השילוש הקדוש הזה".

"אם זה לא היה שילוש, זה לא היה קדוש".

"די! נמאס לי לעבוד. רוצה לצאת לפנסיה. אבל פנסיה שמנה כזאת, שמתגמלת אותי על שנים של עבודה קשה. נמאס לי ללמוד, סיימתי כבר את האוניברסיטה. ועוד בהצטיינות! נמאס לי להתפתח, אם הייתי מתפתחת ככה פיזית כבר לא היתה חזיה גדולה מספיק בשביל להכיל אותי".

"פפפפפפפפפפפפפ, עוד פעם את והחזה שלך".

"זה לא קשור".

"זה מאוד קשור".

"איך בדיוק?"

"כי בסוף תמיד מגיעים לשם"

."ומה עם זה שאני גם חכמה? בערך? ומצליחה? בערך?"

"אהההה, השילוש הקדוש הזה. עזבי אותך, את מי הוא מעניין? רק בחורות. אני גבר, תסמכי עלי. זה לא מעניין"