מאמר מתוך עיתון "אפוקטיימס"

הנירוונה החבויה באונת המוח הימנית

מעדותה האישית של חוקרת מבנה המוח, ד"ר ג'יל טיילור, עולה כי בתפקודי אונת המוח הימנית שוכנת תפישת המציאות כאחדות כלל עולמית ושכדי שנמצא קצת יותר שלווה בחיינו עלינו פשוט להקשיב לאונה הזו מעט יותר

במוח הגדול שלנו יש שתי אונות (המיספרות) שאמנם הן מחוברות ביניהן במרכז המוח (בכפיס המוח), אך מתברר שלכל אחת מהן מאפיינים משלה ותפקידים משלה, וכל אונה פועלת באופן עצמאי עד כדי כך שהיא תופשת את המציאות באופן הייחודי לה.

בשנות השישים של המאה הקודמת, לאחר שבוצעו ניתוחים רבים לטיפול בחולי מחלת הנפילה (אפילפסיה) בהם נותק הקשר בין שתי האונות, למדו החוקרים שלמעשה לכל אדם יש שני מוחות המסוגלים לפעול באופן עצמאי ואף מנוגד זה לזה, כשלכל אחד מהמוחות יש מערכת עצמאית ובלתי תלויה של תפישה, הכרה וזיכרון. התופעה הזו קיבלה את הכינוי "המוח החצוי".

האונה הימנית נחשבת לאינטואיטיבית מבין השתיים והיא מקבלת את כל המידע הנתפש בחושים שלנו. יש לה תפישה חזותית טובה מאוד ויש לה הסתכלות הוליסטית על המציאות – היא רואה את התואם בין הדברים, את הדומה והמשותף ביניהם. היא מקושרת לדמיון וליצירתיות, היא חסרת יכולת דיבור והיא מעבדת את המידע הסמלי, הבלתי מילולי, הבלתי פורמלי והאמנותי. סגנון הפעולה שלה הוא סימולטני, כלומר הכול קורה בו זמנית, ללא רצף כרונולוגי סדרתי של עבר ועתיד. היא גם רואה את הדברים בצורה גלובלית, אינה נוטה ליצור הפרדות אלא רואה חשיבות בקישוריות שבין הדברים.

לעומתה, האונה השמאלית היא רציונלית ונוטה לתפוש את המציאות בצורה לוגית - רואה את הקשר בין סיבה לתוצאה. היא דומיננטית ביכולות השפה, ושיטות הפעולה שלה הן אנליטיות, סדרתיות ומילוליות. היא אחראית לניתוחים אובייקטיביים, כמותיים, לוגיים ועובדתיים. היא נוטה להתמקד בפרטים הקטנים: היא מפצלת בין הדברים, רואה את השונה והמפריד ביניהם ונוטה לפעול בצורה מתוכננת ולראות את המציאות מתוך ההקשר של סיבה ותוצאה. אופן הפעולה שלה הוא סדרתי כלומר היא מעבדת את הדברים בזה אחר זה כך שמבחינתה יש עבר המשפיע על ההווה אשר בתורו משפיע על העתיד.

כששתי אונות המוח פועלות במקביל ותופשות את המציאות באופן שונה לחלוטין, נדרש מנגנון של "פיקוח על", מערכת המסוגלת להכריע במקרה של מסקנות מנוגדות העולות משתי האונות. פעמים רבות את ה"קונפליקטים" האלו בין התפישות השונות פותר מנגנון "פיקוח העל" באמצעות העברת השליטה לאחד מחצאי המוח בלבד, ואז פשוט איננו "שומעים" את צידו השני של המוח.

להתעורר עם שבץ במוח

סיפור המדגים באופן מוחשי ביותר את ההבדל בין אונות המוח הוא חווית האירוע המוחי שעברה חוקרת המוח, חוויה שאפשרה לה ברגעי אמת גם לחוש את המציאות שהכתיבו השינויים, וגם לזהות ולהבין אותה מנקודת המבט של מומחיותה המדעית. חוויה זו עזרה לה ללמוד ממקור ראשון על פעולת המוח על חלקיו השונים.

ד"ר טיילור היא נוירואנטומית - היא חוקרת את האנטומיה של מערכת העצב. בדצמבר 1996, כשהייתה בת 37, היא התעוררה בוקר אחד וגילתה שהכאב איתו התעוררה ושמציק לה מאחורי עין שמאל הוא בעצם שבץ מוחי בצידו השמאלי של המוח - החלק הלוגי של המוח, זה שמסתכל על הסיבה והתוצאה ונוטה להפריד בין הדברים. במהלך שעות אותו הבוקר היא זיהתה וחוותה כיצד תפקודי מוחה הולכים ונעלמים – דיבור, תנועה, הבנה. מצד שני היא גם חוותה תפישה חלופית – היא הרגישה כיצד המציאות נתפשת על ידי האונה הימנית של מוחה.

על אף המצב המסוכן אליו נקלעה באותו בוקר, לא חוותה טיילור את אובדן הכישורים של מוחה השמאלי כדבר מפחיד. היא ראתה את האירוע המוחי כהזדמנות לחוות את המוח כששני חלקיו אינם פועלים במקביל אלא כשהאונה השמאלית לפתע מפנה את מקומה לאונה הימנית, זו שעל פי רוב מצליחה פחות להשמיע את קולה.

באותו בוקר היא הרגישה שהדברים סביבה הפכו לרצף אחד גדול של ישויות ותחושות. כשנפלה על הקיר היא ראתה שאינה יכולה עוד להבחין בגבולות גופה - המולקולות של הגוף התערבלו עם האטומים של הקיר. ועד כמה שזה ישמע לנו מוזר, היא מתארת את החוויות האלו כרגעים קסומים.

"לא יכולתי להבחין היכן אני מתחילה והיכן אני נגמרת, כי האטומים והמולקולות של היד שלי התערבבו עם אלה של הקיר ושל כל מה שהיה סביבי. כל מה שיכולתי לראות ולחוש הייתה אנרגיה ועוד אנרגיה". היא מוסיפה: "באותו הרגע השתתקה גם הפטפטת והקשקשת. בהתחלה הרגשתי שזה מוזר להיות בתוך הראש שלי כשיש שם שקט מוחלט, אבל מיד נבלעתי אל תוך היופי של האנרגיה שאפפה אותי מכל כיוון, וכיוון שלא יכולתי לזהות את גבולות גופי, הרגשתי שאני עצומה ומתפשטת. הרגשתי אחת עם כל מה שסביבי. זה היה יפה כל כך! הרגשתי קלה כל כך, שלווה עצומה אפפה אותי. נסו לדמיין כיצד תרגישו אם תאבדו בבת אחת את כל המטען הנפשי שצברתם כל חייכם. הרגשתי פשוט אופוריה".

לבחור בשלווה

כדי להסביר את החוויה שעברה, מגייסת ד"ר טיילור גם את הידע המקצועי שלה: "כל אונה של המוח חושבת על דברים שונים, מתעניינת בדברים שונים והייתי אומרת אפילו שיש להן אישיות שונה מאוד". את האונה הימנית היא מתארת ככזו המתמקדת בהווה, היא חושבת בתמונות ולומדת מתנועות הגוף וממערכת החישה. באותו בוקר, בהשפעת האונה הימנית היא הרגישה כיישות אנרגטית המחוברת לאנרגיה הסובבת אותה דרך "ההכרה" של אונת המוח הימנית.

היא ממשיכה ומתארת: "לעומת זאת, האונה השמאלית חושבת בצורה לינארית ושיטתית. היא עסוקה כולה בעבר ובעתיד. היא מחלקת את כל המידע שנאסף להמוני פרטים נפרדים ואז היא ממיינת את כל הידע הזה. האונה הזו גם חושבת באמצעות השפה, כך שהיא יוצרת את הפטפוט הבלתי פוסק. זה הקול הקטן שאומר לי: 'היי, את צריכה לזכור להביא בננות בדרך הביתה, תצטרכי אותן בבוקר', ומעל לכל, זה הקול הקטן שאומר לי 'אני קיימת, אני קיימת' ובכך היא הופכת אותי ליישות נפרדת, אני הופכת לפרט בודד ויציב שנפרד מהאנרגיה הזורמת סביבי".

כשלושה שבועות לאחר האירוע היא עברה ניתוח בו הוציאו הרופאים מאונתה השמאלית קריש דם שגודלו ככדור גולף אשר לחץ על מרכז השפה של המוח. תהליך התאוששותה מהאירוע ארך כשמונה שנים, שבמהלכן היה עליה ללמוד מחדש כיצד להשתמש בשפה וכיצד לבצע פעולות מוטוריות בסיסיות.

מאז האירוע רכשה טיילור יכולת לחזור לאונה הימנית בכל עת שתחפוץ, להתחבר אליה ולחוש שוב את כל היופי, השלמות והשקט אותם חוותה באותו בוקר. כיום, בהומור ובשפה רהוטה וקולחת היא מספרת את סיפורה ומנסה לעודד אותנו לחוות את החיים בצורה אחרת, לא כפי שהורגלנו מזה שנים. היא מנסה להזכיר לכולנו שיש לנו כוח לבחור מי אנחנו: אנחנו יכולים לפסוע אל ההכרה של האונה הימנית ולהיות חלק מאותה אנרגיה הסובבת אותנו, יישות אחת עם כל מה שקיים, או שלחילופין אנחנו יכולים לבחור לפסוע אל ההכרה של האונה השמאלית, אל המקום בו אנו הופכים לפרט בודד, יציב ונפרד מהזרימה.

היא מסיימת את הרצאתה ושואלת: "אלו שני האני שיש בתוכנו. באיזה מהם הייתם בוחרים? באיזה מהם אתם בוחרים?"

השפעות תרגול המדיטציה והחמלה על מבנה המוח

החוקרים השוו את מבנה מוחם של 20 מודטים מנוסים עם מוחותיהם של 15 אנשים בני אותם גילאים שאינם מתרגלים מדיטציה. קבוצת המודטים הורכבה מאנשים המנהלים אורח חיים שגרתי הכולל משפחה וקריירה, שכבר זמן ממושך (בין שנה שלמה לעשרות שנים) מתרגלים מדיטציה במשך כ-40 דקות ביום.

ההבדלים שמצאו החוקרים היו בקליפת המוח, באזורים האחראים על הקשב ובאזורים התחושתיים המקבלים את הקלט של החושים השונים: החזותי, השמיעתי, ואת אזורי החישה הפנימית הקולטים דברים כמו תחושת הנשימה וקצב הלב. "רוב האזורים בהם זוהו הבדלים נמצאים באונה הימנית" טוענים החוקרים.

-------------------------------------------------------------------------------
את הרצאתה של ד"ר טיילור ניתן למצוא בקישור הבא