כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מסות 2.0

    בשורות אלו שאכתוב אנסה להביא את הקול אשר לא מובא בתקשורת ובשיח של ברנז'ה,הקול שכולם מתיימרים לייצג אותו לכביכול לפעול לטובתו אך מתייחסים לדרישותיו בציניות גמורה.קול שעורכים,סופרים,יוצרים,אמנים,תסריטאים וכותבי מחזות תמיד רוצים לקלוע לטעמו. הקול שהוא שלי.קול העם.

    מיטה אחת-הרבה שמיכה

    27 תגובות   יום ראשון, 22/2/09, 23:55


    אני יכול לדמיין בראשי אותה מתעוררת באמצע הלילה לשירותים ומוצאת לידה רק שמיכה,במבט מבולבל תוהה לאן נעלמתי.לאחר כמה דקות של חיפוש ברחבי ביתה הקטן מבט של ספק בהלה,ספק הפתעה יעלה על פניה ואז היא תבין שאני כבר לא שם.


    ליבי יכול להרגיש את הפגיעה והעלבון,את התחושת הנבגדות לנוכח המציאות המפתיעה בהחלט כי האדם שהיא ישנה לידו פשוט קם והלך בלי לומר מילה.אני יכול לטעום את הדמעות המלוחות המצטברות בקצוות הפה ומחלחלות פנימה,את הבכי המר של האבידה ובעיקר את תחושת חוסר האונים אשר היכתה בה לפתע.

     

    לכן חשבתי רבות,בעודי שוכב במיטתה,אם לעשות את הצעד הזה או לא.למעשה גם בעת כתיבת שורות אלו איני בטוח כי הדבר הנכון היה לקום,לאסוף את דברי בצורה הכי שקטה שאדם רועש יכול לעשות ולסגור את דלת חדרה הצורמנית והחורקת מאחורי.


     בנוסף לכך,כאשר הריני ממשיך וחושב כל מה שנשאר בליבי זו אותה תחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי והמציאות אשר טופחת על פניך בכזו אכזריות,אם אני הייתי מגלה שהיא הייתה נעלמת לי סתם כך פתאום,ולכן משתמע מכך שכנראה אני מרגיש כרגע את עלבונה-הרגשה שגורמת לי פשוט לחזור כמו לא כלום ולהגיד שרק החלפתי את האוטו ולא רציתי להעיר אותה בגלל זה.


    אבל כנראה שאם אחלק את ההרגשה הזו לאחוזים מתוך מה שליבי מרגיש,הייתי נותן לה משקל של 45-40 אחוזים מכלל  יכולת הרגשות של הלב. ה55-60 אחוזים הנותרים הולכים להרגשה השניה הממלאת לי את שאר קיבולת הרגש,והיא בסופו של דבר זו שגרמה לי לקום וללכת.

      אותם 55 אחוזים,אשר בגללם זכיתי לבצע את אקט הנטישה כגנב  אשר נתפס בקלקלתו וכל זאת על קוצו של רגש,כל אחוז ואחוז שבהם הוא על הבדידות.


    על העובדה היבשה שישנם בן ובת,מיטה אחת,עבר משותף וטעון ואולי אף קיימת אהבה שצפויה לצמוח מחדש,אך עדיין קיימת בדידות. למעשה לא רק שהיא קיימת,אלא שלא הרגשתי כה בודד במיטה זוגית ליד בחורה כפי שהרגשתי כעת,ואם כבר בדידות-אז עדיף לישון במיטה זוגית לבד עם הבדידות מאשר לישון ביחד והבדידות תעטוף את שניכם כשמיכה חונקת.


    אני כמעט בטוח שעשיתי את המעשה הנכון,ובאותו ביטחון אני יכול להגיד כי שגיתי. הדבר אשר מחזיק אותי ספון למקלדת בביתי הוא כה שברירי כשבואתה מידה אני יכול להיות שוב בביתה בטוענה כזו או אחרת.
    בראשי אני מדמיין  תרחישים אפשריים,כמו איבוד לתמיד של דמות אהובה,של הרס נפש של אדם והרעלתה בחרדת נטישה,אני מדמיין שתשנא אותי,תקלל אותי ותקדיש בובת וודו על שמי ותזרוק אותה לבלנדר,אבל עם זאת יש משהו שאומר לי שהייתי חייב לעשות את זה כדי שנתגבר שנינו על שנינו,ונוכל סוף סוף להשאיר את העבר מאחור.

    ויש גם משהו שאומר לי שאני לא יכול לעשות לה את זה וזה לא מגיע לה.

     

     


    אני חוזר לשם-מקווה שהיא תקבל את זה בהבנה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/09 02:26:

      צטט: kittiehaha 2009-03-21 23:15:57

      צטט: veronski 2009-03-21 16:33:08

      צטט: kittiehaha 2009-03-21 16:22:39

      גם אני מקווה

      זה קשה

      אבל אם כבר הגעת לשם

      תשאר עד הבוקר

      בלי הפתעות באמצע הלילה

      זה סוג של "לקחת אחריות"

       

       

      באיזה שהוא מקום-זה נכון.

      הגעת אז תישאר עד הסוף גם אם זה רע.

       

      אבל זה היה כל כך רע,כשעוברת שעה,שעתיים,שלוש וכל רגע כזה אתה שונא את עצמך-שונא  את עצמך על זה שאתה נמצא שם כי אתה יודע שאתה לא אמור להיות. וכל השעות הנ"ל אתה שואל את עצמך מה אתה עושה פה בכלל,בשביל מה הכנסת את עצמך למצב הזה,והגועל העצמי שלך עולה על גדותיו כי לא היית מספיק חזק כדי לא להיכנס לסיטואציה הזו.

       

      ולפעמים לקום וללכת זהו הפתרון הטוב.ולו רק בגלל שמעולם לא נטשת לא משנה מה הייתה הסיבה ,למרות שהייתי צריך לנטוש מזמן.

      כשאתה קם והולך אתה מבטא את העצמאות שלך,את הרצון שלך ,שסוף סוף אתה מציב את עצמך במרכז ואת הדברים שחשובים לך ולא מבליג,ומוותר כמו תמיד.

       

      כמובן שבסופו של דבר הלכתי ,חזרתי ונשארתי.וכמובן שהרגשתי עם זה עוד יותר מחורבן.כי לא רק שחזרתי לסיטואציה שהרגשתי מגעיל ומיותר להיות בה-באמת הבנתי שהייתי מיותר וחסרוני לא הורגש.

       

      אתה ישן עם מישהי באותה מיטה כדי לבטא סוג של זוגיות וקרבה,ולא כשהתייחסו אליך כמו חלק טריוויאלי מהמיטה כמו הכרית,השמיכה והציפה.

       

       

       

       

      אתה צודק לחלוטין, אני מסוגלת להכנס למה שאתה אומר ולהזדהות... אני לא יודעת מה הנסיבות שהובילו אותך לשם ומה העבר שלכם,אני פשוט חושבת שבאיזה מקום שיחה בבוקר שאחרי תעשה אפקט טוב יותר מהליכה הפגנתית באמצע הלילה.ואם אתה הולך באמצע הלילה.. לפחות תשאיר איזה הסבר מאחוריך (קצת דרמטי ומתוך סרט, אבל הסבר זה כל כך חשוב...)

       

       

      אני מסכים איתך בהחלט בגדול.

       

      ולפני שהלכתי בבוקר ונפרדנו יפה איש ואישה לדרכם הרשומה הזו זה מה שנשאר לה על המסך-"הפתק" עם ההסבר ממני.

        21/3/09 23:15:

      צטט: veronski 2009-03-21 16:33:08

      צטט: kittiehaha 2009-03-21 16:22:39

      גם אני מקווה

      זה קשה

      אבל אם כבר הגעת לשם

      תשאר עד הבוקר

      בלי הפתעות באמצע הלילה

      זה סוג של "לקחת אחריות"

       

       

      באיזה שהוא מקום-זה נכון.

      הגעת אז תישאר עד הסוף גם אם זה רע.

       

      אבל זה היה כל כך רע,כשעוברת שעה,שעתיים,שלוש וכל רגע כזה אתה שונא את עצמך-שונא  את עצמך על זה שאתה נמצא שם כי אתה יודע שאתה לא אמור להיות. וכל השעות הנ"ל אתה שואל את עצמך מה אתה עושה פה בכלל,בשביל מה הכנסת את עצמך למצב הזה,והגועל העצמי שלך עולה על גדותיו כי לא היית מספיק חזק כדי לא להיכנס לסיטואציה הזו.

       

      ולפעמים לקום וללכת זהו הפתרון הטוב.ולו רק בגלל שמעולם לא נטשת לא משנה מה הייתה הסיבה ,למרות שהייתי צריך לנטוש מזמן.

      כשאתה קם והולך אתה מבטא את העצמאות שלך,את הרצון שלך ,שסוף סוף אתה מציב את עצמך במרכז ואת הדברים שחשובים לך ולא מבליג,ומוותר כמו תמיד.

       

      כמובן שבסופו של דבר הלכתי ,חזרתי ונשארתי.וכמובן שהרגשתי עם זה עוד יותר מחורבן.כי לא רק שחזרתי לסיטואציה שהרגשתי מגעיל ומיותר להיות בה-באמת הבנתי שהייתי מיותר וחסרוני לא הורגש.

       

      אתה ישן עם מישהי באותה מיטה כדי לבטא סוג של זוגיות וקרבה,ולא כשהתייחסו אליך כמו חלק טריוויאלי מהמיטה כמו הכרית,השמיכה והציפה.

       

       

       

       

      אתה צודק לחלוטין, אני מסוגלת להכנס למה שאתה אומר ולהזדהות... אני לא יודעת מה הנסיבות שהובילו אותך לשם ומה העבר שלכם,אני פשוט חושבת שבאיזה מקום שיחה בבוקר שאחרי תעשה אפקט טוב יותר מהליכה הפגנתית באמצע הלילה.ואם אתה הולך באמצע הלילה.. לפחות תשאיר איזה הסבר מאחוריך (קצת דרמטי ומתוך סרט, אבל הסבר זה כל כך חשוב...)
        21/3/09 18:52:

      צטט: manya 2009-03-21 18:22:25

      לפעמים אנחנו רוצים לעשות דברים אבל חרדים ופוחדים עד מוות מתגובתו של האדם האחר שמולנו. מנסיוני העשיר אני יכולה לספר לך שכדאי לך לעשות בדיוק את מה שאתה מרגיש שאתה רוצה לעשות. אל תפחד לדבר ואל תפחד לחשוף את האמת שלך מול אנשים הקרובים אליך. תגובתם עשויה להפתיע אותך לטובה.

      כשתלמד לסלוח לעצמך ולא להכות על חטא יומם ולילה כפי שהשכלתי אני ללמוד על עצמי, תוכל להמשיך בחייך בדרכך, מי שאתה מאמין בו ישמור עליך ויכוון אותך לדרך הנכונה.

      קח נשימה עמוקה עמוקה ונשוף את האויר החוצה, הפחדים יתפוגגו ותראה שיהיה טוב.

      אל תפסיק להאמין בעצמך ובכוחך.

       

       

      את צודקת בהחלט.זה היה אחד הלקחים מה"אירוע" הזה.

       

      ותודה שהגבת:)

        21/3/09 18:22:

      לפעמים אנחנו רוצים לעשות דברים אבל חרדים ופוחדים עד מוות מתגובתו של האדם האחר שמולנו. מנסיוני העשיר אני יכולה לספר לך שכדאי לך לעשות בדיוק את מה שאתה מרגיש שאתה רוצה לעשות. אל תפחד לדבר ואל תפחד לחשוף את האמת שלך מול אנשים הקרובים אליך. תגובתם עשויה להפתיע אותך לטובה.

      כשתלמד לסלוח לעצמך ולא להכות על חטא יומם ולילה כפי שהשכלתי אני ללמוד על עצמי, תוכל להמשיך בחייך בדרכך, מי שאתה מאמין בו ישמור עליך ויכוון אותך לדרך הנכונה.

      קח נשימה עמוקה עמוקה ונשוף את האויר החוצה, הפחדים יתפוגגו ותראה שיהיה טוב.

      אל תפסיק להאמין בעצמך ובכוחך.

        21/3/09 16:33:

      צטט: kittiehaha 2009-03-21 16:22:39

      גם אני מקווה

      זה קשה

      אבל אם כבר הגעת לשם

      תשאר עד הבוקר

      בלי הפתעות באמצע הלילה

      זה סוג של "לקחת אחריות"

       

       

      באיזה שהוא מקום-זה נכון.

      הגעת אז תישאר עד הסוף גם אם זה רע.

       

      אבל זה היה כל כך רע,כשעוברת שעה,שעתיים,שלוש וכל רגע כזה אתה שונא את עצמך-שונא  את עצמך על זה שאתה נמצא שם כי אתה יודע שאתה לא אמור להיות. וכל השעות הנ"ל אתה שואל את עצמך מה אתה עושה פה בכלל,בשביל מה הכנסת את עצמך למצב הזה,והגועל העצמי שלך עולה על גדותיו כי לא היית מספיק חזק כדי לא להיכנס לסיטואציה הזו.

       

      ולפעמים לקום וללכת זהו הפתרון הטוב.ולו רק בגלל שמעולם לא נטשת לא משנה מה הייתה הסיבה ,למרות שהייתי צריך לנטוש מזמן.

      כשאתה קם והולך אתה מבטא את העצמאות שלך,את הרצון שלך ,שסוף סוף אתה מציב את עצמך במרכז ואת הדברים שחשובים לך ולא מבליג,ומוותר כמו תמיד.

       

      כמובן שבסופו של דבר הלכתי ,חזרתי ונשארתי.וכמובן שהרגשתי עם זה עוד יותר מחורבן.כי לא רק שחזרתי לסיטואציה שהרגשתי מגעיל ומיותר להיות בה-באמת הבנתי שהייתי מיותר וחסרוני לא הורגש.

       

      אתה ישן עם מישהי באותה מיטה כדי לבטא סוג של זוגיות וקרבה,ולא כשהתייחסו אליך כמו חלק טריוויאלי מהמיטה כמו הכרית,השמיכה והציפה.

       

       

        21/3/09 16:22:

      גם אני מקווה

      זה קשה

      אבל אם כבר הגעת לשם

      תשאר עד הבוקר

      בלי הפתעות באמצע הלילה

      זה סוג של "לקחת אחריות"

        17/3/09 23:21:


      ורונסקי ידידי היקר,

      אהבה יכולה להיות עניין מסובך, לפעמים...

      ולפעמים צריך לדעת מתי לשחרר.

      כשמרגישים בדידות בתוך החיבוק זה רגע כזה.

      ואתה מלא רגישות, אז ידעת את זה.

      ואם גם היא מספיק רגישה

      ומספיק מכירה אותך

      היא בטח הבינה...

      לילה טוב :)

      שירי

        16/3/09 18:53:

      לחלוטין

       

      והכי מבאס זה החוסר האונים שהאוניה שוקעת ואתה לא יכול להוציא את המים ולגרום לה לצוף שנית.

       

      תודה שקראת 

      אני

        15/3/09 21:34:


      כ"כ מבאס שהאדם שראית בו החצי השני שלך לתקופה מסויימת,

      הופך למעיין מועקה על דרכי הנשימה שלך...

      ואין שום דבר שאפשר לעשות עם זה.

      זו פשוט הוודאות של הסוף אתה יודע...

        7/3/09 21:33:

      צטט: shpitznaz-it 2009-03-07 17:19:41

      א. אתה כותב יפה, לא יודעת אם אי פעם הזכרתי זאת.

      ב. שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תבחר לעשות לגביה, או לגבי כל אחד ואחת.

      ג. מקווה שתבין אם אומר לך שאזלו בפי דברי החוכמה שאוכל להגיד לגבי הפוסט הזה או כל דבר אחר שתאמר או תכתוב.

       

      אתה קם ועוזב לא רק במערכות יחסים מסויימות, ולא רק מיטות ריקות או מלאות.

      את זה אוכל להגיד לך. אתה קם ועוזב תמיד.

      אאחל לך שתתמקם יום אחד בנעימות ושתחיה רק בטוב.

       

      כבר ויתרת על דבר אחד בחיים, שעליו אוכל להגיד רק מילה אחת.

      Sorry.

       

      על האי הבנה ובכללי.

       

      שבוע טוב.

       

      לילך.

       

       

      אם התחלנו בנקודות אז נמשיך בהם,ולפיכך כמה נקודות  בתגובה אליך:

       

      א.תודה שהגבת.התגובה שלך לא מובנת מאליה מבחינתי. קשה לי להבין למה אזלו בפיך דברי החכמה לגבי הפוסט הזה או לגבי כל דבר אחר שאכתוב,שהרי החכמה שלך אינה נעצרת ונמשכת בבלוג שלי אלא היא דבר רציף,ואני מקווה שלמרות הכל תמשיכי לקרוא ולהגיב לדברים שאת מוצאת לנכון.

       

      ב.היא לא רלוונטית לגבי הצלחתי בחיים או עם כל אחת אחרת.

       

      ג.לכל דבר יש זמן ומקום.יכול להיות שזהו הזמן אך זהו אינו המקום ללבן דברים.אם יש לך  תלונות או השגות כל שהם לגבי אני אשמח אם תגידי לי אותם שלא באופן פומבי.אם את חושבת על סוג של עוול שנגרם לך,או יחס לא צודק או כל דבר אחר שלדעתך אני לא נוהג בו נכון,אני אשמח לשמוע את זה באופן פרטי.

       

       

      אני קם ועוזב כשאני מרגיש שההישארות שלי מיותרת מבחינתי,בצורה של או שתשפיל ותבזה אותי או שהיא לא נחוצה. איני רואה את עצמי בתור אדם שקם ועוזב בעת קושי או צרה אלא בתור גזע יציב בעל שורשים עמוקים שקשה לעקור אותו. אם את רואה בי אדם אחר מלבד הדימוי העצמי שלי-אני אשמח לשמוע לחוות דעת חיצונית.

       

      ושוב,תודה שדירגת וקראת

       

      שלך תמיד

      אני

       

       

        7/3/09 17:19:

      א. אתה כותב יפה, לא יודעת אם אי פעם הזכרתי זאת.

      ב. שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תבחר לעשות לגביה, או לגבי כל אחד ואחת.

      ג. מקווה שתבין אם אומר לך שאזלו בפי דברי החוכמה שאוכל להגיד לגבי הפוסט הזה או כל דבר אחר שתאמר או תכתוב.

       

      אתה קם ועוזב לא רק במערכות יחסים מסויימות, ולא רק מיטות ריקות או מלאות.

      את זה אוכל להגיד לך. אתה קם ועוזב תמיד.

      אאחל לך שתתמקם יום אחד בנעימות ושתחיה רק בטוב.

       

      כבר ויתרת על דבר אחד בחיים, שעליו אוכל להגיד רק מילה אחת.

      Sorry.

       

      על האי הבנה ובכללי.

       

      שבוע טוב.

       

      לילך.

        7/3/09 13:43:

      צטט: greenfairy 2009-03-07 02:56:00

      אתה יודע מה מותק?...

      הטעות האמיתית הייתה להגיע לשם מלכתחילה.

      בדידות במיטה לא נוצרת בן רגע - היא מתהווה.

      לא היית צריך לחזור לשם.

      אבל גם אני חטאתי בכך לחינם... לא פעם.

       

      הרהורייך על חישוביהם כתבת היטב וסוחף
      לילה טוב.

       

      יש משפט שאומר זה לא נגמר עד שזה נגמר. חשבתי שזה הזמן הנכון להחזיר עטרה ליושנה. אך למעשה אותה עטרה התיישנה ממזמן ונעשתה לא רלוונטית

      רק שישנתי באותה מיטה הבנתי את העניין הזה.

      ואז זה נגמר.

       

      ולחלוטין לא הייתי צריך לחזור לשם.

      אבל לומדים:)

       

      תודה שהגבת.

      אני

        7/3/09 02:56:

      אתה יודע מה מותק?...

      הטעות האמיתית הייתה להגיע לשם מלכתחילה.

      בדידות במיטה לא נוצרת בן רגע - היא מתהווה.

      לא היית צריך לחזור לשם.

      אבל גם אני חטאתי בכך לחינם... לא פעם.

       

      הרהורייך על חישוביהם כתבת היטב וסוחף
      לילה טוב.

        7/3/09 00:40:

      צטט: אצל תמרי 2009-03-06 21:03:19


      "אלא שלא הרגשתי כה בודד במיטה זוגית ליד בחורה כפי שהרגשתי כעת,ואם כבר בדידות-אז עדיף לישון במיטה זוגית לבד עם הבדידות מאשר לישון ביחד והבדידות תעטוף את שניכם כשמיכה חונקת. "

       

      זהו הסבר אולטימטיבי למה לא לנהל קשרים מזדמנים- נהצלחת לתאר מעולה את הרגשתי לא פעם.

      אהבתי, תודה

       

       אני מסכים איתך בהחלט.הבעיה היא שזה לא היה קשר מזדמן אלא אקסית שניהלתי איתה מערכת יחסים משמעותית, וכנראה שהשתן עלה לה לראש

       

        6/3/09 21:03:


      "אלא שלא הרגשתי כה בודד במיטה זוגית ליד בחורה כפי שהרגשתי כעת,ואם כבר בדידות-אז עדיף לישון במיטה זוגית לבד עם הבדידות מאשר לישון ביחד והבדידות תעטוף את שניכם כשמיכה חונקת. "

       

      זהו הסבר אולטימטיבי למה לא לנהל קשרים מזדמנים- נהצלחת לתאר מעולה את הרגשתי לא פעם.

      אהבתי, תודה

        4/3/09 21:17:

      צטט: veronski 2009-02-26 02:08:15

      צטט: moonlight_shadow 2009-02-25 20:58:36

      כמה יפה ומדוייק כתבת.

       

      ההזדהות עם מה שהיא מרגישה- כנראה שאתה יכול להשדהות כך כי פעם גם בך עברה ההרגשה הזו.

       

      לא נעימה, ההרגשה הזו.

      ואני לא יכולה להגיד מה עדחף- להיעלם ולאלץ את שניכם להמשיך הלאה

      להישאר- להסביר למה יש צורך להיעלם

      אבל אני מרגישה (אני, אישית, עצמי. לא יכולה להגיד אם זו הרגשה צודקת או מתאימה לאחרים. או אפילו לי) שאסור להישאר כשהרוב בתוכך מרגיש בדידות, גם כשהיא לצידך.  לא להישאר רק בגלל נקיפות מצפון כי בסופו של יום זה לא ייטיב לא איתך ולא איתה.

      ואם ללכת... אז להסביר. לאפשר איזושהי סגירה.

      כי אם לא תהיה סגירה, קשה יהיה להמשיך באמת כי תמיד תקנן התקווה שתחזור

      ומעבר לזה, משהו בי מרגיש שמגיע לה לדעת.

      "ולסיים את זה יפה" אולי יפתח פתח לסוג אחר של קשר

      ואולי לא.

       

      אבל להיעלם בלי הסברים, ממישהיא שמהמילים שלך מרגיש שבהיא לא זרה ושהיתה פעם קרובה... לא מרגיש לי נכון. (כמו שלא מרגיש לי נכון להישאר למרות של רוצים)

       

       ללא ספק מגיע לה לדעת

       אבל מבחינתי אולי כבר הגעתי למצב של נאמר כבר הכל 

      ואני לא יודע עד כמה היא תדע לעולם שבכיתי כמו ילד.

       

       

      לאחר קריאה שניה ושלישית פתאום הזדהיתי איתך.

      על כל המאבקים הפנימיים שאת מנהלת בינך לבין עצמך,על הדילמות וחיבוטי הנפש וגם על השתיקה-שכל זה הוא לא יודע.

      לא על המאבקים ועל על הדילמות ולא על התהיות.

      הוא יודע שהכל בסדר,וגם גם היא ידעה,מהסיבה הפשוטה שכבר לא הרגשתי בנוח לספר לה כלום.

       

       

       ואולי זאת הטעות,שהתנהגתי כמו איש הגשם שלה (לא כמו הסרט עם דסטין הופמן אלא יותר כמו השיר של נחום היימן).

      עשיתי הכל בשקט,מאחורי הקלעים. היא לא הייתה צריכה לבקש והמשהו הזה היה בידיים שלה.

      כשהיא הייתה חולה היא לא הייתה צריכה להגיד כדי שיהיה לה תה ליד המיטה ומספיק שהיא שאלה איפה הדבר מה שהיא חיפשה ומיד זה היה אצלה ביד מבלי לשים לב.

       

      וכך אולי גם הייתי צריך להסתלק-בשקט,בלי לעשות רעש ומהומות ובלי לחשוב עליה. כמו הדברים הטובים שפתאום מופיעים לה ביד,כך אולי היה צריך גם להופיע לה דבר רע.

       

        1/3/09 21:23:

      צטט: מעינה זו 2009-02-28 00:22:10

       זו התלבטות עדינה. מוזר הכדור הקופצני הזה שיושב בלב. אין לי הרבה מה להוסיף מלבד שהלבטים הללו - הבדידות המחרידה שגואה בלילות - מוכרים לי טוב מדי. אני מאחלת שבחלוקה בין הלא-רגוע-הטוב לבין הלא-רגוע-הלא-טוב, הראשון ינצח.


      Edges of beds seem to play"
      A very big role in my life"

       שרה רונה קינן.

       

       בתחילהלא שמתי לב לציטוט של רונה קינן,אך כאשר שמתי לב  הבנתי כי כמו שהוא מתאים לרשומה הנוכחית,הוא גם מתאים לרשומה אחרת שכתבתי,על זגזוגים בנתיבים רומנטיים.

        28/2/09 00:22:

       זו התלבטות עדינה. מוזר הכדור הקופצני הזה שיושב בלב. אין לי הרבה מה להוסיף מלבד שהלבטים הללו - הבדידות המחרידה שגואה בלילות - מוכרים לי טוב מדי. אני מאחלת שבחלוקה בין הלא-רגוע-הטוב לבין הלא-רגוע-הלא-טוב, הראשון ינצח.


      Edges of beds seem to play"
      A very big role in my life"

       שרה רונה קינן.

        26/2/09 02:08:

      צטט: moonlight_shadow 2009-02-25 20:58:36

      כמה יפה ומדוייק כתבת.

       

      ההזדהות עם מה שהיא מרגישה- כנראה שאתה יכול להשדהות כך כי פעם גם בך עברה ההרגשה הזו.

       

      לא נעימה, ההרגשה הזו.

      ואני לא יכולה להגיד מה עדחף- להיעלם ולאלץ את שניכם להמשיך הלאה

      להישאר- להסביר למה יש צורך להיעלם

      אבל אני מרגישה (אני, אישית, עצמי. לא יכולה להגיד אם זו הרגשה צודקת או מתאימה לאחרים. או אפילו לי) שאסור להישאר כשהרוב בתוכך מרגיש בדידות, גם כשהיא לצידך.  לא להישאר רק בגלל נקיפות מצפון כי בסופו של יום זה לא ייטיב לא איתך ולא איתה.

      ואם ללכת... אז להסביר. לאפשר איזושהי סגירה.

      כי אם לא תהיה סגירה, קשה יהיה להמשיך באמת כי תמיד תקנן התקווה שתחזור

      ומעבר לזה, משהו בי מרגיש שמגיע לה לדעת.

      "ולסיים את זה יפה" אולי יפתח פתח לסוג אחר של קשר

      ואולי לא.

       

      אבל להיעלם בלי הסברים, ממישהיא שמהמילים שלך מרגיש שבהיא לא זרה ושהיתה פעם קרובה... לא מרגיש לי נכון. (כמו שלא מרגיש לי נכון להישאר למרות של רוצים)

       

       ללא ספק מגיע לה לדעת

       אבל מבחינתי אולי כבר הגעתי למצב של נאמר כבר הכל 

      ואני לא יודע עד כמה היא תדע לעולם שבכיתי כמו ילד.

       

        26/2/09 02:06:

      צטט: denit2 2009-02-23 20:26:30

      אהבתי את הרגישות ואת חדות המבט

       

       

      תודה לך:)

      כיף שקפצת לבקר!

        26/2/09 02:05:

      צטט: דיתי אני 2009-02-23 16:46:29

      הפלאת לתאר את המורכבות של הרגשות והמחשבות במצב הזה, שסביר שהרבה מאיתנו היו בו, אבל אולי לא הרבה מאיתנו ידעו לפרק אותו לגורמיו הדקים והעדינים ולנסח אותם כך. אין שורה תחתונה ,לדעתי. אין נכון ולא נכון, אין עשה ואל תעשה. יש בדיוק מה שיש: המורכבות היפה אך העצובה כל כך שבלהקשר למישהו ולהתרחק ולהיות קשור ומרוחק וקרוב ומנותק ונמצא ולא נמצא ומתלבט וסובל.

       

       היי לך:)

      אני שמח שקפצת לבקר

      מקווה שאת ואחותך חיות בבריאות ואושר:)

       

       

      בכל אופן,שורה אחרונה צריכה להיות-לכאן או לכאן.

      המצב של להיות תלוי באוויר ללא החלטה וללא כיוון הוא הרסני יותר מאשר כל הרס אחר אשר יכול להיגרם לקשר בינינו.

       

      נכון שזהו המצב שישנו כרגע-אך אין הוא טוב כי אינו נושא בחובו מעשה כלשהו לגבי המצב.

       

        25/2/09 20:58:

      כמה יפה ומדוייק כתבת.

       

      ההזדהות עם מה שהיא מרגישה- כנראה שאתה יכול להשדהות כך כי פעם גם בך עברה ההרגשה הזו.

       

      לא נעימה, ההרגשה הזו.

      ואני לא יכולה להגיד מה עדחף- להיעלם ולאלץ את שניכם להמשיך הלאה

      להישאר- להסביר למה יש צורך להיעלם

      אבל אני מרגישה (אני, אישית, עצמי. לא יכולה להגיד אם זו הרגשה צודקת או מתאימה לאחרים. או אפילו לי) שאסור להישאר כשהרוב בתוכך מרגיש בדידות, גם כשהיא לצידך.  לא להישאר רק בגלל נקיפות מצפון כי בסופו של יום זה לא ייטיב לא איתך ולא איתה.

      ואם ללכת... אז להסביר. לאפשר איזושהי סגירה.

      כי אם לא תהיה סגירה, קשה יהיה להמשיך באמת כי תמיד תקנן התקווה שתחזור

      ומעבר לזה, משהו בי מרגיש שמגיע לה לדעת.

      "ולסיים את זה יפה" אולי יפתח פתח לסוג אחר של קשר

      ואולי לא.

       

      אבל להיעלם בלי הסברים, ממישהיא שמהמילים שלך מרגיש שבהיא לא זרה ושהיתה פעם קרובה... לא מרגיש לי נכון. (כמו שלא מרגיש לי נכון להישאר למרות של רוצים)

        25/2/09 15:37:

      צטט: הזוייה 2009-02-23 07:25:59

      פעולת החֶמְלָה היא כבירה, היא מתערפלת עם האֶגוֹ שעיקש תמיד לזמום מזימות מרושעות של כבוד ולהכניס את עצמך למלכודת מיותרת. התחושה הכי כואבת היא להיות בשניים ולהרגיש בדידות, זה כמו גַּפְרוּר שחרחר שנסחט עד תום כי השארת בכוונה את הלהבה שתשרוף אותו.

      מקווה שחזרת אליה, לפחות כדי לסגור מעגל או לתקן ולפתור את הבעיה. כשבורחים, בורחים מעצמך.

       

       

      חזרתי כן

       

      פתרתי-לא בהכרח. חזרתי והמחשבות עדיין נשארו אצלי בראש.

      לא רציתי להעיר אותה.

       

      ותודה שהגבת

        23/2/09 20:26:
      אהבתי את הרגישות ואת חדות המבט
        23/2/09 16:46:
      הפלאת לתאר את המורכבות של הרגשות והמחשבות במצב הזה, שסביר שהרבה מאיתנו היו בו, אבל אולי לא הרבה מאיתנו ידעו לפרק אותו לגורמיו הדקים והעדינים ולנסח אותם כך. אין שורה תחתונה ,לדעתי. אין נכון ולא נכון, אין עשה ואל תעשה. יש בדיוק מה שיש: המורכבות היפה אך העצובה כל כך שבלהקשר למישהו ולהתרחק ולהיות קשור ומרוחק וקרוב ומנותק ונמצא ולא נמצא ומתלבט וסובל.
        23/2/09 07:25:

      פעולת החֶמְלָה היא כבירה, היא מתערפלת עם האֶגוֹ שעיקש תמיד לזמום מזימות מרושעות של כבוד ולהכניס את עצמך למלכודת מיותרת. התחושה הכי כואבת היא להיות בשניים ולהרגיש בדידות, זה כמו גַּפְרוּר שחרחר שנסחט עד תום כי השארת בכוונה את הלהבה שתשרוף אותו.

      מקווה שחזרת אליה, לפחות כדי לסגור מעגל או לתקן ולפתור את הבעיה. כשבורחים, בורחים מעצמך.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      veronski
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין