טיפת אציטון אחת דפקה את כל העסק.

טיפה אחת קטנה שהרסה את כל העניין הזה שנקרא ציפורניים עאלק מטופחות.

טוב בסדר, שמתי לק אדום. יופי. עכשיו אני מטופחת.

ואז, הטיפה הטיפשית נחתה לה בלי הודעה מוקדמת על האצבע האמצעית ביד ימין.

כן. האצבע של ה"זין".

נו זאת, שכל תינוק יודע שאם מעצבנים אותך- אז אתה מרים רק אותה ומוריד את כל אלה שסביבה.

לקחתי את בקבוק הלק בשנית, פתחתי לו את האמ-אמא, הזנקתי בחדוות נעורים את המברשת הקטנטנה על אצבעונת הזין שלי, ולפפתי את הציפורן בעוד שכבת לק אדומה.

כנראה, שיש כאן שדים בבית הזה, כי המברשת  פתאום עפה על הריצפה, דפקה סימנים אדומים על הבלטות שנשטפו בסבון רצפה זול לפני יומיים, אני - התכופפתי לקחת אותה, הזזתי בטעות את בקבוק הלק שאחרי 3 שניות נשפך על שולחן המחשב שלי, התרוממתי, הרמתי את הבקבוקון, התלכלכתי כולי בשאריות הלק שעל השולחן והרמתי את המברשת שכבר הפכה לדבר הכי  עילג-טיפוח שהכרתי מימיי.

והכל בגלל טיפת אציטון מעפנה.

טוב, הקטע של הבקבוקון לא קרה.

זה פשוט היה הכרחי לכל העלילה פה. נו, מתח וכאלה.

תכלס- המברשת נפלה לי על הרצפה ודפקה צבע אדום בכל מה שנגעה בו.. שולחן המחשב, המחשב, הרצפה ואני. 

טוב. עכשיו הכל כבר הסתדר.

הלק מונח במקומו, הצפורניים מטופחות, והזין האצבעי מושלם ואדום.

בהמות מי שהמציאו את המילה טיפוח.

פשוט בהמות.