| ובחלום הכול היה נורמאלי מידיי. קמה מתלבשת מנשקת את בעלה ויוצאת לעבודה. כשהתעוררה התפרשה על המיטה ונמתחה. אחר כך עישנה ארוחת בוקר חפוזה, ונתנה לחתול ללקק את אצבעות רגליה. כך היה עושה עד שלבסוף נכנעה לעינויי ושמה לו אוכל. לחתול היא קראה גועל. ערב גשום אחד שנכנסה הביתה הוא קפץ פנימה והתחבא מתחת לספה. מאז הוא לא עזב. שום רגש היא לא הראתה לו. מעולם לא רחצה אותו או סירקה אותו, רק האכילה אותו כשרצה. לא היה לה מושג היכן, אם בכלל הטיל את צרכיו. לה היה חתול בבית בשם גועל. את המרפסת אהבה מכל. כשגשום הייתה יוצאת אליה צנופה בתוך שמיכת צמר עבה ומצמקת את גופה אל מתחת לגגון הקטן. בימים בהירים הייתה יושבת וכותבת שירה על זה שהיא כותבת שירה. חשבה שהתיאורים פורצים ממנה. חשבה על בחירת המילים, על סגנון. כתבה הכול. גם אם מילה נקטעה באיבה, היא לא עצרה לתקן. בשעת הלילה הייתה אוספת את עצמה אל המחשב. מעיסת השירים הייתה בוחרת מספר קטעים ומקלידה אותם לתוך פורום. לפני השינה בטקס קבוע הייתה מחליפה את הפלסטרים על גופה ופצעיה ואז נשאבת אל תוך החלום הנורמאלי. |