אלו הן ר"ת של המילה קשר: קירבה, שייכות, רגש.

אני בן 40 למיצוות ועודני מקווה שבבוא היום, אזכה גם אני להקים משפחה. אני מאוד אוהב ילדים והייתי רוצה משפחה עם כלב/ה.

אולי הגיעה העת, אחרי שהייתי 40 שנה במדבר למצא את הארץ החדשה שלי...

הבעיה היא שאולי אני במדבר מהבחינה הרגשית הזוגית, אבל אני נמצא בחממת הוריי, שייבדלו לחיים ארוכים והיחסים עמם מצוינים זה לא מדבר, אולי נאות מדבר, בעיניי זאת ארץ זבת חלב ודבש.

החלטתי, שאם לא אמצא זוגיות בקרוב, אתחיל לעבוד על תוכנית לעבור למגורים עצמאיים. ההעדפה שלי היא עדין למצוא את בת הזוג ואח"כ לעבור למגורים משותפים. בעיניי זה האידיאלי. לא אוהב לגור לבד, לא רוצה לאמץ הרגלים של לבד, רוצה לאמץ הרגלים של זוגיות, של משפחה.

אני באמת מאמין שכמו לכל דבר יש יתרון וחיסרון, כך יש למגורים לבד. אנשים שחיים בגפם שנים, פוחדים לוותר על הלבד. כמו שאמר לי פעם חבר, בשביל כוס חלב, לא צריך להכניס את הפרה הביתה.

אבל מה יהא על השנים שהוא יתבגר ויזדקק יותר מכוס חלב... הרהרתי ביני ובין עצמי...

החיסרון הגדול של אדם שגר שנים לבד, הוא שאינו לומד לחיות יחד כמשפחה, אולי הוא עצמאי מאד במושגים של החברה ההישגית, הקפיטליסטית המודרנית, אבל הוא לבד....

תסלחו לי אם מחיר הפיסגה היא בדידות. אני מעדיף להיות בים המלח...

האני מאמין שלי הוא שאחד התוצאות של הנורמה הזאת שמחנכת אנשים לגור לבד, לטייל לבד, לעבוד לבד, להיות הישגיים יותר מכולם ושאחרים יעבדו עבורם, היא שיש המון אנשים, כי האוכלוסיה בעולם גדלה, אבל בשורה התחתונה, יש יותר אנשים לבד, מאשר דור קודם שאוכלוסיית העולם היתה הרבה יותר קטנה, אבל הם היו משפחות, לא כולם מאושרות, אבל היתה אחריות, היו קשרים אלטרואיסטים, היה יותר בשביל מה לקום בבוקר, הצייד היה יודע שהיתה לו מחויבות לחזור למלקטת שלו ולא למלקטת השכנה.

 אנשים גדלו במשפחות שהשרו בטחון ולמדו אותך להיות בחברה תועלתית ואולי פחות הישגית, חברה השומרת על קיומה.

בעוד מס' שנים כאשר אנשים ינסו לבנות את אילן היוחסין שלהם, האילן יהפך לגדר שיחים מסועפת מסועפת....

פתאום המכולניק יגלה קשר משפחתי עם הקונה ממול שכבר רשמה אצלו למעלה מ-500 ש"ח חוב, הוא יהיה חייב לתת הנחה. האינסטלטור יגלה שעקרת הבית עטירת החזה שהזמינה אותו לפתוח לה את הסתימה, היא קרובת משפחה ויחוש רגשות אשם נוראיות אחר גילוי העריות...

מעל 10 שנים אני נטול זוגיות ואין לי שום כוונה להיות נזיר או סגפן מכל סוג שהוא.

שואלים אותי לפעמים איך החזקתי מעמד שנים רבות ללא זוגיות וזה תמיד מזכיר לי את הבדיחה ששואלים אשה חרדית שהתחתנה בגיל 35, איך החזקת מעמד בבתולייך כל כך הרבה שנים. היא עונה: "זאת היתה קריעת תחת". במקרה שלי, עדיף שלא אענה כך, זה ישמע גרוע הרבה יותר...

פעם חבר שעבד איתי רצה לרשום אותי למנזר השתקנים, הוא ידע שאני לא אעמוד בבחינות הקבלה. אני לא מסוגל לשתוק ברציפות יותר משתי דקות. פעמים רבות אמרו לי שאני יכול לדבר אפילו אם אין לי נושא.

אני עושה כמיטב יכולתי להתייחס להיבטים רבים של חיי בהומור. זה לא תמיד מצליח לי.

אתמול חשתי בדידות עצומה והלכתי לקניון הקרוב והחלטתי לקנות ספר. יש לי ספרים רבים בבית שלא קראתי, אבל עדיפה קריאת ספר מקריעת תחת... 

יש בקניות ריגוש, ריגוש קל, אבל באותה הקלות שזוכים לריגוש כך הוא נעלם ועד מהרה את הריגוש מהקניה, מחליפים רגשות האשם, והמצפון צועק: "שוב לא עמדת בפיתוי???????!"

מעולם לא הייתי תולעת ספרים אבל מדי פעם אהבתי לקרא ובמיוחד לקרא ספרי עיון בתחום הפסיכולוגיה, זוגיות. מקסימום הייתי "חוטא" בספר הומוריסטי.

הפעם החלטתי ללכת על ספר קריאה שהוא לא לגמרי נטול מסר... ספר שהוא רב מכר, אבל עדין איכותי....

המשך יום מקסים!

רונן :-)