0
| מסך הקצף נאגד בשולי האגם מילים של פחד חודרות אפלה מקצבים בלים לחישת האור עיניים עצומות שכחה. השברים מאגדים בתבנית סדקים צרובי מכונה דפנות קרים למגע העור עיניי מלאכים בשמים. מסדרון ארוך של חוסר הכרה אנו תמיד חיים באשליית הדעת המסך רוטש כוכבים לצורה הקשיבי לשירת הרעד. הייאוש מאגד בכאב מפרשים חרוכים של אש הכוח הזה מפרה במכונה רציפים שלווים של הבנה. |