0
| אני לא מפחד יותר שאגתי לעצמי החדר נאטם לאוזני באבק הארץ עיניי דמעו מעצמן מעינות של כאב רוחות סוערות על פני שמים. סורגים דקים מפארים באור שבילי כוכבים חסרי זמן אלי רקיע חסרי סוף עולמות סובבים על צירם. עלים נשורי רוח צובעים באהבה את החום גבישי חידלון של גורל הינה גופי נסחף בזרם הנהר. כלי הנשק של משפחתי הולאמו בשם הכוח הפחד לוטש במכונה מקטעים שבורים של הכרה. |