מרוץ החיים
פוסטים פופולאריים
-
אחרי המבול
6/8/07 | 609 צפיות
-
עזרו לי לתהות על קנקנכם/ן
2/9/07 | 1437 צפיות
-
עזרו לי ביצירת פלייליסט
10/3/08 | 1833 צפיות
-
מן הסתם קרעו אותם/ן בתסח"ים...
3/9/07 | 1119 צפיות
-
אליעזר
23/8/07 | 1173 צפיות
-
"את האחת"
2/4/08 | 1327 צפיות
פוסטים אחרונים
- "את האחת" 2/4/08
- עזרו לי ביצירת פלייליסט 10/3/08
- לפעמים השלג הוא רק התירוץ 19/2/08
- מעשה בקלנדר 15/10/07
- החלפת סיומת 11/10/07
- איך נראית ה"שנה טובה" שלכם/ן? 6/9/07
פריק-קונטרול (לכאורה)
זו חולשה אצלי. אני מודעת לעובדה שהכל מלמעלה, אך בכל זאת, בלי משים, התאהבתי בניסיונות לגנוב ממנו סמכויות בנוגע לניהול החיים שלי. אחד הגדיר אותי פעם כפריקית של שליטה. אני בהחלט אוהבת להרגיש שהחיים בידיי ואני עושה בהם כרצוני (כמובן, בגבולות המותרים).
אני לא יודעת מתי בדיוק זה קרה, אבל משהו השתנה. אני לא יודעת איך, זו פשוט עובדה. משהו מנווט אותי.
יום אחד עצרתי, עשיתי חושבים (בעצם, אצלי זה קורה כל הזמן, עוד חולשה) וגיליתי ש-אני שבוייה. שבוייה במרוץ, במצב שאין לי שליטה עליו – הדחף להספיק, לעשות, כמה שיותר מתוך הרשימה (שמתעדכנת וגדלה, כל העת), להגיע להישגים.
"כשאסיים את..." – מצלצל מוכר? אצלי זה נשמע כ-"כשאסיים את התואר הראשון, אז...". מה לעשות? לא הכל אפשר להכניס למארג הצפוף ממילא. בנוסף ללימודיי ולעבודתי בכנסת, אני עובדת במקומות נוספים, כ-נוער שוחר משפט עברי (אם מישהו/י מהתלמידים/ות שלי קורא כעת פוסט הזה – מתה עליכם) וכו'. עד לפני מספר חודשים, גם התנדבות הייתה בתמונה. כשקלטתי שאני עדיין לא סופרוומאן (-בטיפול), נאלצתי להוריד את ההתנדבות מהלו"ז. זאת, בתקווה שהיא שם בחוץ רק לזמן קצר וכשהעומס ירד מעט, אתן ביטוי גם לרוח העשייה החינמית. מתישהו גם המנטרה הזו התעדכנה ל-"כשאסיים את התואר השני". שבוע שעבר, שוחחתי עם מישהו בנוגע לעבודה שחשבתי לשלב עם התואר השני, לאחר הסיום (המתקרב) של הנוכחי. "את לא מתכוונת לעשות הפסקה?!" – הוא פער עיניים. "למען האמת, חשבתי לטייל קצת, אבל..", כך אני. "מה אבל? תגידי, מישהו רודף אחרייך?!" – הוא תמה. מרוץ החיים מנע ממני את הצורך לענות לו. הפעם טלפון של תלמיד מנוער שוחר ושעון מתקדם שרמז שהגיע הזמן לשוב למקום מושבי שלי בכנסת, פתחו בפני דרך מילוט מתשובה לשאלה הזו, בעת הזו. אולם הנושא לא נסגר.
אז –
מי רודף אחריי? ואיך מפסיקים את המרדף הזה?
|
תגובות אחרונות
-
ש.י.ק
בתגובה על "את האחת"
-
orlev
בתגובה על מאוזן ומאונך
-
דירק דיגלר
בתגובה על עזרו לי ביצירת פלייליסט
-
ג'וד
בתגובה על לפעמים השלג הוא רק התירוץ
-
היען
בתגובה על מעשה בקלנדר
-
היען
בתגובה על החלפת סיומת
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בשביל זה אני תמיד מתכנן את העתיד, אבל חי את הרגע,
לומד לתואר אבל בצורה הנוחה ביותר האפשרית.
ולכן אני אחזור ואמליץ לך, כן ללכת ישר על תואר שני, כי לכי תדעי מה יהיה לך אחר כך, עבודה שדורשת שעות נוספות, חתונה בע"ה, ילדים בשע"ט, וכו' וכו' (לא עלינו גם דברים רעים).
את צריכה להחליט מה חשוב לך, רק את, אחר לא יבין זאת. לאנשים שונים יש מטרות שונות בחיים, הם נהנים מדברים שונים. אני למשל, לא טיילתי ומיד התחלתי לעבוד בהייטק אחרי הצבא, ואח"כ עשיתי תואר ראשון וגם שני, ושוב חזרתי לעבוד נהניתי מאוד - כזו אני.
אם את מרגישה במירוץ מטורף אז קחי אוויר, תנוחי אם צריך, תחשבי - ואז תוכלי להמשיך לכיוון שאת באמת רוצה בו.
הבעיה היא שלפעמים נסחפים ביישום הסיפא שלך..:/
אם מעסיקים את המחשבה בדאגות העתיד *בלבד*, אני מסכימה איתך בהחלט.
אבל אם חושבים רק בקצר לא מתקדמים בכלום.
קיבלתי פעם מייל שאמר "מה היית עושה אם היית יודע שיש לך רק שנה לחיות... היית נשאר בעבודה שלך וכו' " וזה נכון רק אם הידיעה היא ודאית.
מי שחושב רק על השנה הנוכחית בחיים לא יתקדם בחיים כי למה לעשות תואר? למה ללמוד? למה להשקיע? תמיד צריך לשאוף גם לעתיד.
את יודעת מה יהיה בטווח הרחוק? את יודעת מה יהיה מחר? אני מאמין שאם דואגים יותר מידי לטווח הרחוק לא מצליחים לעשות כלום בטווח הקצר.
פסחזון, ברוך הבא.
אני בהחלט מרוצה, השאלה היא אם זה לא מכניס אותי לאיזשהו מרדף אחרי עצמי (בעצם, זו כבר לא שאלה, זו עובדה, מרגישה לפעמים ש-כן), ואז - אולי - לטווח הרחוק יותר זה גרוע..
אמר לי פעם מישהו- לכל זמן ועת לכל חפץ. אם את רצה עכשיו אז אולי זה הזמן לרוץ? מי אמר שלרוץ זה תמיד לא טוב? "עת לכל חפץ" יכול להתפרש כ"זמן לכל דבר" וגם "זמן לכל רצון" ואם את רוצה לרוץ ולהספיק אז יאללה!
הדרך לבדוק אם את עושה את הדבר הנכון- אם את שמחה אז כנראה שכן.
צורי, תודות.
היי יניק, ברוך הבא.
למעשה, אני חשבתי על הירח. רק שם תהיה חופשה מושלמת, עם ניתוק של ממש מהווי החיים (ביררתי, אמרו לי שלחברה של הסלולארי שלי אין קליטה שם).
הבנתי שזה לא מעשי (הטיסות הקרובות מלאות עד אפס מקום), אז החלטתי להתפשר (כעת - ברצינות) על תאילנד, או כל מקום אחר. אולי זה יקרה בסביבות היומולדת שלי. אולי.
אתה החלטת דווקא להודו? המים שם לא משהו, אם חשבת בכיוון של שיזוף בקרבתם, בין היתר; גופות וכל זה..
אוי כמה שאני מזדהה.
גם נמצא במרוץ (480 כ"ס, 0-100 קמ"ש ב 3 שניות)
הבעיה היא שאצלי סך כל כיווני הריצה מגיע למהירות 0 בגלל עודף הכיוונים.
אולי הפיתרון הוא הודו??
סיפרו לי כמה אנשים (ביניהם מישהי ששולחת מיילים משם בימים אלו ממש) שהמקום הזה
הוא פיתרון, חלקי לפחות, לבעיה הנ"ל
מתי הטיסה הבאה?
***סוף סוף אני יכול לככב
ממש הסתבכו לי המילים מרב התרגשות
סוף סוף לככב (מגיע לי מז"ט) אני יכול אז כיכבתי *
דרך אגב עכשיו גם את ב"מועדון החמש" מז"ט
הארת זווית מעניינת. גם אותה אשקול, בין יתר הדברים שהוזכרו לעיל. תודה.
אומנם קצת באיחור אבל הינה:
קודם כל מזל טוב ברוכה הבאה לבלוגיה.
עכשי בנוגע למרוץ ת'שמעי זה נכון שלימודים+עבודה+חיים זה קשה.
אבל לדעתי עדיףלסיים עם זה כמה שיותר מהר
לא נראה לי שהיית רוצה לעשות את התואר השני אחרי שאת כבר נשואה ועובדת כעו"ד אצל אולמרט13 שעת כל יום.
כי אז כבר ממש לא יהיה לך זמן לראות את בעלך (לעתיד) מניסיון(אישתי לא בעלי :) )
תודה, שושו.
1. ממ..
2. שאלה מצויינת. מצד אחד, טוב לי כך. מצד שני, תוהה עד כמה זה בריא ועד כמה נכון, לטווח הארוך, להתמכר לדבר הזה..
[לא היה כתב טיפל'ה יותר קטן?!:)]
אין בפוסט כדי לומר שלא טוב לי עם עצמי.
אולי להיפך, הדברים שאני משיגה - יוצרים דחף לדברים אחרים, גדולים יותר.
[אז אתה מאלה שממליצים על ביצוע התכנית שלי - לטייל - אל הפועל?:)]
תודה על הנקודות למחשבה.
לגבי הסיפא - ניסית פעם להפסיק לעשן? מעולם לא עישנתי, אך הייתי ערה לאופן בו התרחש ההליך הזה עם אחד שעובד איתי. דווקא ההפסקות - הן הקשות, נראה לי.
למה לא, בעצם?:)
לגבי החופש, אולי הוא באמת יעזור לרגל להרפות מעט מהגז.
היי דנה.
הדברים כאן נכתבו במימד האישי, מבחינתי - מדובר במשהו וודאי, שאין בו צל של ספק. לפיכך נעשה השימוש במונח "עובדה", ביחס לקיומו של אלוקים. אם את מעוניינת לדסקס איתי את הנושא עליו (נראה ש) אנחנו חלוקות, בכיף.
בנוגע להמשך הדברים - תודה.
1. :). מי אמר שהודעות מוטיבציה לא עוזרות לפעמים?:)
2. זו התשובה שהכי טבעי שתתקבל אצלי, משום שהיא לא ממליצה לשנות דבר, חוץ מנקודת מבט (שכבר עכשיו קיימת אצלי, כי בשורה התחתונה, אני מרוצה מכל מה שאני עושה)...:) למרות זאת, כנראה, כן אנסה לשפר משהו גם בדרך.
3. מתעדכנת מידי פעם, בהחלט נהנית מהם:) (העובדה שלא תמיד אני מגיבה לא מעידה על כלום.)
<:) חן חן.>
לאל'ה,
1. אני שמח שפתחת את אגרופך הקמות ונתת לאצבעות ללכת במקומך על המקלדת
2. אל תחפשי את הרגע בו החיים יתנו לך פסק זמן. אנחנו תמיד אחרי זה ולפני זה... והדברים רק מסתבכים. תתרגלי להנות מהדרך (התוצאות, גם כשהן מגיעות, הן תמיד רק תוצאות זמניות).
3. אם את כבר רוצה חיים מלאים וברורים כל מה שעלייך לעשות זה רק לרוץ אחרי הפוסטים המתעדכנים ב"אוביטר" זה מרוץ שווה
<נרשמת בפנקס הכוכבים לחלוקה>
"אני מודעת לעובדה שהכל מלמעלה"
זה המשפט שבגללו נכנסתי לפוסט שלך. כי תהיתי- ממתי זו נהייתה עובדה?
בנוגע להמשך הפוסט-
אני באמת מסכימה עם האנשים החביבים שהגיבו פה מעליי... אף אחד לא רודף אחרייך. וגם, למה למהר? מה יקרה אם תקחי חופש? קו הסיום יראה אחרת? העולם יעצור?
פשוט תהני ממה שאת עושה
לחץ לא נראה לי בריא לאף אחד מה גם שהוא לא מועיל ברוב המקרים וסתם עושה הרגשה רעה. הוא גם מקצר את החיים. ונראה לי שדווקא בא לך למצות אותם עד תום. אז תהיי רגועה, תעשי תואר שני כשבא לך, תעשי טיול כשבא לך, תלדי ילדים כשבא לך (אם בא לך). הרי כולם מגיעים לאותו קו סיום בסוף אז למה לא להנות מהדרך כמה שאפשר?
המלצת הבית;
לקחת חודש חופש מהכל. לחשוב. ואז לחשוב שוב. ואז לחשוב בפעם השלישית.
למה את צריכה דוקטורט בגיל 25...?!?!?!?!
לאה,
את יודעת שמודעות זו כבר חצי הדרך לפיתרון.
אז את כבר מודעת לכך שאת במירוץ.
ושאף אחד לא רודף אחרייך..
עכשיו את רק צריכה להחליט בעצמך אם זה טוב לך או לא.
כי להפסיק ניתן ברגע, אך להתחיל מחדש זה תהליך...
מי רודף אחרייך? רק את.
כיצד ניתן להפסיק? לעשות סולחה ולחיות בשלום עם עצמך.
זה חשוב להציב מטרות אבל צריך להיזהר,
עוד תמצאי את עצמך רצה כל החיים ממטרה למטרה
כדאי לעשות פסק זמן ולעצור לנוח בין המטרות ולקטוף את פירות הניצחון.
לאה, תתחדשי עך הבלוג.
באשר לשאלות בסופו של פוסט.
1. יש לך מראה בבית?
2. את בטוחה שאת רוצה להפסיק את זה?