ברצוני לשתף אותכם על מה שעבר עלי במשך 4 שנות גרושי. על התלבטות כעת ואולי אני צודקת אולי לא

אשמח לקבל תגובות אולי גם עצות .

מטבעי אני בחורה אופטמית שמחה בחלקי נהנת מהחיים נראת טוב לגילי ויש לי הרבה אומץ לעשות דברים שלא

כולם היו עושים.

בשנה הראשונה יצאתי עם בחור פרוד - היה נחמד עד שקרתה לו תאונת דרכים והיה על סף המוות- החליט

שזה עונשו וחזר לאישתו . במקביל יצאתי והכרתי חברה שמתאספים כל מוצאי שבת שרים רוקדים ויוצאים

פעם בחודש לטיול היה מקסים.

בהמשך ניכנסתי לאתרי הכרויות ומה אומר לכם די התאכזבתי - נכון שנשארו לי כמה חברה שאנחנו בקשר מצויין אבל תכלס את מי שהכרתי - לכל אחד היה סיפור -אחד ניסה לספר לי כמה שהוא עשיר וזה ממש לא מה שחיפשתי . אחד שלח תמונה ואחרי הפגישה - המציאות אחרת. אחד סוף סוף חמוד- והתחלנו לצאת -נפגשנו במשך חודש - ערב אחד ישן אצלי ונעלם בלי הסברים. אחד שהיה ביננו שיחות נפש במשך שבועיים ברגע שנפגשנו זה לא היה זה. אחד כתב לי שירים ושלח לי מיילים מקסימים בגלל שלא החזרתי לו באותו מטבע ניתק את הקשר למרות שאמרתי לו מהתחלה שאני לא יודעת לכתוב כמוהו .  בחור שאני בקשר כבר במשך 3 שנים  לא התראנו רק דיברנו מפחד להפגש כי אני לא חטובה ורזה ולא רוצה להרוס את הקשר. חברה צעירים בני 28-35  מעונינים להפגש איתי למה - חשים ביטחון {תסביך אם} בקיצור בטוח רק לסקס.

בקיצור - אולי כדאי להשאר לבד?? ולהשאר עם ידיד טוב כשזקוקים לו מה דעתכם??

ומה אני מחפשת בחור שיודע לפרגן להקשיב לתת מרחב ויקבל אותי כמו שאני