כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הכל אותו טעם!

    1 תגובות   יום שני, 23/2/09, 20:36

    מקצצים במתוקים

     

    קמצן אחד יצא עם אשתו לטיול, בדרך הם נעצרו ליד דוכן גרעינים, הקמצן טעם מהגרעינים השחורים, מהלבנים, מהאבטיח, קינח בכמה בוטנים, ואז אמר לאשתו "יאללה, נמשיך?", חכה רגע, היא אמרה, לא נקנה קצת גרעינים? הוא ענה, סמכי עלי, הכול אותו טעם!

     

    טוב, באמת לא הבדיחה הכי מצחיקה בעולם, בכל זאת... זה עדיין בלוג על כלכלה וצרכנות

     

    נזכרתי בבדיחת הקרש הזו (שקיבלתי מאבי) במסגרת מלחמתי במתוקים. על המתוקים הכרזתי חרם לפני כמה שנים, ומאז אני אוכל מהם רק כשזוגתי אינה בסביבה. הסידור הזה עובד לא רע, בפני זוגתי אני יכול להתרברב בכוח הרצון שלי (ולהסתלבט על היעדרו אצלה)  וגם הפחתתי את כמות המתוקים שהכנסתי לקרבי באופן משמעותי.

     

    הבעיה היא שלעתים מתחשק לי לטעום מתוקים גם בחברת זוגתי. זו דילמה קשה. מהיכרותי ארוכת השנים עם עצמי אני יודע ששבירת החרם בפנייה יהיה, מלבד אובדן הכבוד העצמי המועט, שחרור רסן המתוקים וחזרה למנהגי מימים ימימה.

     

    הטקטיקה שלי לבינתיים היא טקטיקת הקמצן: לכולם אותו טעם. קוביית שוקולד אחת במקום חפיסה שלמה, שמינית פרוסה במקום חצי עוגה, כפית גלידה במקום שלושה כדורים (לא בגלידריה, למרות שאת זה הקמצן דווקא יאהב). הבנתם את הרעיון.

     

    אם הטקטיקה תעבוד, ואם הכבוד העצמי ירשה לי, כנראה שיסתיים לו חרם המתוקים, ואז אוכל לטעום מתוקים גם בפני אשתי. מי יודע, אולי יצא הפסדי בשכרי אם אפחית את פרצי המתוקים כשהיא איננה.

     

    בכל אופן, מי שיש לו בתקציב האישי סעיף מתוקים, מומלץ לו לנסות את טקטיקת הקמצן. לביס השני במקופלת יש אותו טעם בדיוק כמו לראשון, הוא מוסיף מעט מדי הנאה, יותר מדי קלוריות, ומרחיב את התקציב החודשי.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/2/09 09:28:


      אני הפסקתי לאכול מתוקים, רק בגלל העניין הקלורי לרגע לא עלה כאן השיקול הכספי החסכוני.

       עמדתי בזה תקופה יפה מאוד של כמה שנים מבלי להכניס ולו פירור אחד של מתוק לפה. כשמתרגלים זה הופך להיות קל יותר ויותר.

       

      לאחרונה היינו בבית מלון, ולא עמדתי בפיתוי ונגסתי בכמה עוגות עתירות, אבל כוחו של הרגל בבית שוב 'שבתי לסורי' והפסקתי את אכילת המתוק.

       

      עכשיו אני מודעת לבונוס השני, והוא החיסכון כי המתוקים עולים די הרבה.

       

      יום מתוק לך.

      ארכיון