ואני מזכיר, זה סיפור לבידור, לא לנתח, לא לחפש תיסכולים, פשוט מקרה שקרה ואתם מקבלים אותו להנאתכם. שוב, המוטיב, עשיית טובה, ואז אי הבנה במהלך שיחה וניתוק.

הוספתי תמונה מהיום של הכרמל כמו שנראה כשחזרתי הביתה, ככה, לצורך הבהרה של איזה עניין בסיפור.

זה היה בתחילת השנה (העברית). בערך שבוע אחרי שעברתי לבית החדש המדהים הזה שאני גר בו. הראש שלי היה כולו בו. בנוסף, בשבוע שעברתי קרתה איזו טראומה לאמא שלי שזה לא קשור לסיפור כרגע. עברו עלי שבועיים מאוד קשים ומתוחים.

יום שישי בערב. טלפון. מישהי שכבר מזמן אני רודף אחריה. פנים יפות. אין פרטים יותר. 

נשמעת נחמד, כיפית. ואני כל הראש שלי זה בבית החדש. עומד על המרפסת, נוף מדהים. שקוע בטיח, צבעים, עניינים כאלה. זה מצב שקשה לדבר בו על דברים אחרים.

אז אני לא רוצה להישמע באזניה שוויצר ומתחיל ככה לספר שאני בבית חדש והיה לי מעבר קשה ועניינים. שמתי יותר דגש על המעבר הקשה ולא נתתי הרבה פרטים. שוב היה קשה לדבר על דברים אחרים. הראש שלי היה שקוע מאוד בענייני הבית, בנוסף הייתי עייף נפשית וכנראה גם זה הורגש בשיחה. 

למי שמכיר את הסיפורים שלי יודע כבר מה המשפט הבא. 

אז מה היא אומרת  לי? 

אני רוצה להכיר מישהו יותר שמח. 

ביי. 

עכשיו בא הקטע הקטלני באמת.

באותו ערב, משום מה ואני לא רוצה להרחיב, באופן מקרי ביותר בלי שביקשתי, נודעו לי פרטים עליה. היא ככה וככה. אתה לא רוצה להיפגש איתה. 

בכיית רבאק. בן אדם יותר שמח? הרגת אותי.