0
יומיים עצובים עוברים עלי. לא משום סיבה מיוחדת, פשוט... ככה. אני מכינה לה מתנה ליום ההולדת: MP3 בצבע ורוד כמו שהיא אוהבת, עם שירים עבריים שהיא אוהבת. אני בודקת שהכל עובד, שומעת את השירים ובוכה. סיפרו לי שהיום היא שרה שירים בקולי-קולות ביחד עם צוות האחיות. זה היה בטרם הקיאה על כל המיטה ועל עצמה. כל דבר מקבל משמעות אחרת עכשיו, כל מילה היא סוג של פרידה. לא לנו הפתרונים, אני יודעת, ואין לדעת כמה זמן נותר, אבל היומולדת הזה מקבל הרגשה כאילו לא יהיו עוד אחריו. הבן שלי, שיחיה, נולד באותו יום. "מתנת היומולדת שלי", היא קוראת לו. ואני יודעת שהיא תתאמץ, שלא תתקלקל להם היומולדת הנוכחית. והזמנתי אנשים, ויהיה מלא אוכל, והכל יהיה מקושט ונפלא לכבודה, רק אני לא בטוחה כמה אחזיק אני מעמד. |