לעיתים, היריון לא צפוי, או אילוץ אחר הדוחק להישאר יחד מוביל לבחירה בחיבה
"אז אל תדאג אתה עוד תתאהב בה"..
כן, כן מחקרים מראים כי מס' גורמים משפיעים על החיבה שאנו רוכשים לאדם אחר כשאחד מן הגורמים, המגבירים חיבה, הוא הידיעה כי בני הזוג חייבים להישאר יחד.
מצב זה נשען על מה שמכונה "דיסוננס קוגניטיבי" - מצב בו לאדם שתי מחשבות/פעולות מנוגדות היוצרות אצלו אי נחת למשל:
"היא בהיריון... ואני לא בטוח שאני אוהב אותה... אבל אני רוצה להיות אבא ולחיות עם אם ילדיי.. מה עושים?"
במצב זה האדם חייב להכריע ולו כדי לחיות עם עצמו בשלום, אם כך, במצב בו אין ברירה והבחירה להישאר יחד נתקבלה, אזי כדי להפר את המתח הפנימי מחליט האדם שהוא כן מחבב את זוגתו ומכאן פותר את הדיסוננס, או את אי הנחת שיצרו שתי עמדות מנוגדות.
זהו ההסבר להצלחתם המפתיעה של יחסים שנראו בלתי אפשריים, שכן במצב בו מבינים בני הזוג שיצטרכו לחיות יחד ולו בגלל סיבה מאחדת, מתפתחת ביניהם, פעמים רבות, חיבה.
ו...עכשיו יש מי שירים גבה ויטען: "באמת? אצלי זה לא!"
אכן, במקרים מסוימים זה לא עובד, למשל, במצבים בהם הסלידה מהיחסים הייתה שם אל מן ההתחלה, שכן במצב זה עלולה הסלידה להתחזק ולו בחסותה של קרבה בלתי-נמנעת, הרי מצב זה יוצר תגובה אנטגוניסטית המחמירה את המצב...
לסיכום:
אם הרגש הראשוני הוא ניטראלי, אזי ישנו סיכוי רב שתיווצר חיבה ואם לאו עלולה להתפתח סלידה.
|