הגיגים ומחשבות הגבר ...
כן,
גם גבר חושב לפעמים,
עם הראש...
פוסטים אחרונים
- ריבאונד ? אני ??? 3/12/12
- בונים חומה גבוהה 9/11/12
- תהליך... 3/11/12
- רוצה להאמין 31/10/12
- להתנקות מהסם הזה 26/10/12
- חזרתי הנה. מישהי התגעגעה ?!?!? 20/10/12
ארכיון
לו הייתי בורא עולם...
או שליט העולם, הייתי מחוקק חוק, האוסר להישאר בזוגיות יותר מ...7 שנים". (ציטוט : גבר 1) יום המשפחה, יום האם, יום האב, חג האהבה, מצעד הגאווה... אני מביט סביב, רואה אנשים שמחים, ילדים קופצים, זוגות מתהלכים חבוקים... יכול להיות שזאת ה"נורמה" ? אולי אני הלא נורמלי... איך אפשר, להמשיך ולהתנהג כאילו כלום. הרי אהבה כבר מזמן מתה, תשוקה...נו עוד יש ככה מדי פעם, מה נשאר מזוגיות ? ילדים. זהו. "שותפים לדירה שמגדלים / מחנכים ילדים משותפים" (עוד ציטוט : גבר 1) נשבע לכן, עד היום עוד לא הבנתי את הרעיון של "לעבוד על הזוגיות". מה יש לעבוד ? על הזוגיות ? על עצמנו ? אני בטוח שלו ניתן היה, גם החצי שלי היתה מבקשת לה להרגיש אהבה חדשה, להרגיש את הרגש הזה שוב, (ולא , לא איתי...) אני מביט בילדי, יודע שהם תלויים בי, סומכים עלי, אוהבים את האשליה הזאת של "משפחה למופת", לא יודעים שאבא ואמא כבר מזמן לא, מביט באישה שישנה איתי, זוכר שפעם היה רגש , קראתי לו אהבה, חושב על הנשים האחרות, שזיכו אותי באהבות מזדמנות, מביט לשמים, זועק בשקט, "רוצה לאהוב ....רוצה שוב".... רוצה לאהוב את אותה אחת, שתקבל אותי אליה, נקי, אמיתי, עייף, אוהב, רוצה להמשיך לחיות לעזאזל... כן כן, עם כל ה"תפריט" : אהבה, נישואים, ילדים, רוצה את האחת. שתקבל אותי לתוכה. לו הייתי בורא עולם... גבר 1,
|
תגובות (58)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אריאלית,
את כל כך מקסימה...
גבר,
תודה לך!
כל כך השתדלתי...
אתה כל כך צודק...
סופתי,
לא הזנחת יקירה,
יצאת להתרעננות קלה...
התבוננת לך מהצד קצת.
תנועות הריקוד שלך עדיין מהדהדות כאן...
את הרחבה הזאת לא ניתן לזנוח.
היא חלק ממך.
בואי הנה אישה ,
יש מקום,
מקום ששמור רק לך...
(את יודעת הרי..)
גבר,
אני חושבת שהזנחתי את הרחבה.. :)))
פעם זה היה ריקוד בשלושה
(כרובית - תמונה מהממת!)
הנה
שמור לך...
מהממת,
תקדישי לי את הריקוד הראשון ?
ואת זה שאחריו...
ואולי את כל הערב?
שנתענג ?
נויהל'ה,
יש צפירות,
מדי פעם ככה...
עולות.
יורדות...
אני מחכה לצפירת ההרגעה.
תודה על זוית מעניינת לסוגיה הסבוכה.
גבר,
דארלינג
אם אתה רוקד על רחבת הריקודים
כפי שאתה רוקד עם מילים
- אזי תענוג יהיה לרקוד איתך...
אהבה אמיתית נתפסת לפעמים כחסרת סיבות, כקיימת בזכות עצמה. אנחנו רוצים לדעת שאוהבים אותנו לא בגלל המעמד, הכסף, החברה והבית היפה שלנו. "אני רוצה שתאהבי אותי כמו שאני, ולא בגלל הכסף שלי", אומר הגיבור העשיר בסרט רומנטי. "אני רוצה שתאהב את האישיות שלי ולא רק את הגוף שלי", אומרת האשה לגבר שאינו מסיר את עיניו משדיה. נסיכים מתחפשים לפשוטי העם כדי להעמיד במבחן את האהבה של אהובתם. מבחנים, מבחנים מבחנים. אנחנו לא מפסיקים לבחון את האהבה אם היא אמיתית. אם כבר יש לנו קריטריונים, הם בדרך כלל רוחניים - שכל ואופי.
איך מטפסים במעלה האהבה? הנה, לדוגמה, מסלול אפשרי: אהבה אמיתית יכולה להתחיל באהבה גשמית. בשלב הבא, היא נהפכת לפנטזיה על אהבה גשמית. אהבה גשמית שבדימיון, היא אהבה רוחנית יותר, ועל כן קרובה יותר אל השלמות הרוחנית. בהמשך הדרך, משתנה הפנטזיה והיא כבר פנטזיה על אהבה בלתי אפשרית (אהבה שגורלה להישאר רוחנית). וכך הלאה, עד האהבה הרוחנית המלאה.
אז גברברונצ'יק יקר כל שיש לי לומר לך......במקרה של אהבה אמיתית יושמעו צפירות עולות ויורדות
מהממת,
בואי רגע,
תתקרבי...
יותר קרוב...
תקשיבי :
לבקש סליחה,
תבקשי רק ביום שתפסיקי לרקוד...
איתי!!!
את לא יכולה להפריע כרובית אחת,
בלעדייך,
אין מסיבת ריקודים.
שיהיה ברור.
גבר,
סליחה שהפרעתי בריקוד...
אוהב את הריקוד הזה סופתי,
כשאת ממלאת לי את המקום,
ואני מגיב לך בתוך התגובה שלך,
שוזרים ביחד משהו...
נעים.
גבר,
אני מבין,
קורא שוב ושוב,
ומבין את ה"מתבוננת מהצד"....
כל מה שתגידי - נכון.
אולי באמת חסר לי אומץ,
ואולי באמת אני משלה את עצמי,
שאהבה הגדולה שלי,
תהיה שם בזמן הנכון...
מתייסר לי בשקט.
באמת מתייסר.
גבר,
וגם..
הניסיון שלך לימד אותך, וזה הדבר שאתה נאחז בו יותר מכל
( אולי כי זה מה שעוזר לשאת את הקיים ולא לקחת סיכון בשינוי)
שאין מציאות אחרת. אין אהבה או חיבור שהולכים ומעמיקים עם השנים
אין רצון ליחד, שלא דועך עם הזמן אלא רק נעשה טבעי יותר ויותר
איתן.
גבר,
יש!
נכון, לא זכיתי. בינתיים.
לא זכיתי אני להיות חלק מחיבור כזה,
אבל יש לי 2 דוגמאות
שבלי עין הרע
"מושכות" כבר 15 ו-20 שנה..
והן לא מושכות (לכן המרכאות)
אלא משגשגות ומחייכות ונוגעות.
אם גיסתי עדיין לעיתים קרובות, יושבת על ברכי בעלה
והוא שונא כשצריך לנסוע לחו"ל מהעבודה לבד
(ואני יודעת, אני ואחי מאד קרובים)
וזה כבר 20 שנה..
(טפו, טפו חמסה חמסה)
אז.. זהו.
וכן, זה גם היה ברור ממהתחלה שזה "נכון".
כמו שדברים אחרים היו ברורים מההתחלה שהם
"לא נכון". דברים לא משתנים. אהבה לא נגמרת.
רק אנשים לא תמיד מסכימים .. להבין טעויות, לשנות, להשתנות.
ושתדע שכל הז\מן עובר לי בראש
שאיך אני מעזה. ומה אני פתאום אני מתערבת.
ואנחנו בכלל לא מכירים הרי..
ומה? לעזאזל מה את לוקחת על עצמך פירוק משפחה?
אז הכל בערבון מוגבל, כמובן.
את הכל אני מציעה כראייה שלי
שאותה אתה מוזמן לבחון
מול האמת הפנימית שלך.
מאחלת לך אור.
שיהיה קל לראות
:))
תמיד יש פחד מ"לא נודע"
אבל אם תעשה מעשה של אומץ ותפנה את עצמך,
כאשר האהבה הגדולה באה תגיע אל מפתנך
תהיה פנוי לקראתה.
במצבך אתה אמנם מכסה את עצמך,
אבל האהבה יכולה לחלוף על פניך
מכיוון שאינך מוכן לקבלהּ...
סופתי האחת המיוחדת...
כן.
יש אלמנט של פחד.
לאו דווקא פחד של ה"לבד".
פחד של ה"לא נודע".
פחד טבעי מן הסתם...
אמרתי,
ואומר שוב,
מעולם לא טענתי שרע לי במקום שלי.
בסה"כ ניסיתי לספר לכן,
מה הייתי עושה "לו הייתי"...
תהיתי לעצמי בקול רם למען האמת,
מה עושים (אם בכלל)
כשאהבה חולפת.
אני לא תלוש מהמציאות.
ממש לא.
אחריות למשפחה ....לילדים...
כבדה.
מאד כבדה.
איפה מוצאים את האיזון בין האחריות הזאת,
לבין הרצון....לחיות שוב...אהבה ... ?
מורכב.
מעיק.
אפילו קצת.....מתסכל.
תודה על התובנות סופתי.
סופתי האחת.
המיוחדת....כל כך.
גבר ,
מזדהה איתך אורלי,
מזדהה שזאת אכן פנטזיה.
וזהו,
בא לי להתעורר מהפנטזיה.
ו.. "לו הייתי בורא"...,
הייתי מעיר את כולם / כולן מהפנטזיה.
זה לא יקרה.
לא נתעורר מדי בוקר ונאהב.
פעם , החלטתי לאהוב לאורך זמן.
זאת היתה החלטה אמיתית.
רק ש...
לא מצליח לי.
כמו שלא מצליח לרבים ואחרים מבני האנוש על פני הגלובוס...
וכמו שאמרתי,
אני כבר לא יודע מה זה להשקיע ריגשית.
אין רגש.
לא מסוגל "לאהוב" בכוח.
אני מניח שכמוך,
גם מיסטר ביג,
עדיין לא הגיע לתחום השנים הללו.
מאחל לכם,
מאחל לכולם...
(בלי טיפת ציניות)
להיות מסוגלים לאהוב לעד,
להיות מסוגלים להשקיע ריגשית עד סוף ימיהם,
להיות מסוגלים לחיות את ההחלטה לאהוב לאורך זמן,
אוהב את הכתיבה שלך פ',
אוהב את הראש שלך,
טנק'ס על הביקור,
גבר,
מביאה כאן משהו מהתגובה של גילגול אצלי:
גבר אחד מיוחד,
חייך עם אשתך נעים בין אהבה ריקה, לבין אהבה אשלייתית
אתה "מתבל" אותם באהבות עיוורות/רומנטיות מזדמנות
אולי יש לך גם ידידה או שתיים איתן אתה חווה אהבת רעים..
אבל מה שאתה מייחל לו
מה שאתה חש בחסך שלו
מה שמונע ממך להיות מאושר, ומסופק - שלם
ומותיר אותך רק באזור הסיפוק הרגעי על כל גווניו
הוא הצורך, והרצון, הטבעיים באהבה מושלמת.
לאחד את המשולשים.. :))
האם לחכות לה? ורק אז לעזוב?
למה?
במה אתה נאחז?
פוחד לזרוק "הכל" לפח.. מה זה ה"הכל" הזה?
כשנפרדתי מזוגיות של 7 שנים זו היתה החלטה פשוטה
מעבר להגינות.. לא מוכנה לחיות את חיי מתוך פחד
פחד להשאר לבד.. פחד שלא תהיה לי משפחה יום אחד..
גם אתה מעדיף לחיות לבד וחופשי, מלחיות אהבה ריקה ביחד.
השאלה היחידה היא, האם תעשה החלטה לא לחיות את חייך
מתוך פחד. להפסיק להאחז.. כדי שתוכל לאפשר לחיים לקרות לך, באמת.
מאחלת לך אומץ
ואמונה.
ו.. אהבה מושלמת.
מזדהה עם ביג.
זאת פנטזיה ילדותית, לחשוב שבוקר בוקר כל חייך
תחוש רטט בלב כשתפקח את עיניך ותראה את זוגתך לצידך
לאהוב לאורך זמן זאת החלטה.
החלטה שאתה רוצה משפחה
אבא אמא וילדים,
שלא מתחלפים כל שבע שנים.
זאת החלטה להשקיע רגשית באשה שהתאהבת בה פעם.
יפה הכתום הזה,
בלי שום הבעת עמדה פוליטית.
נכון ?
טנק'ס על הביקור.
תודה על הכוכבים שפיזרת ...
גבר,
שין מקסימה אחת,
אולי זאת האחת הדילמות הקשה מכל,
(פותח כאן פתח לדיון אחר לגמרי) :
מה בא קודם?
הגרושין או האהבה החדשה ?
בהנחה שלא רע לי ,
הבהרתי את זה (לדעתי),
אני מסתדר מצוין עם שותפתי לדירה,
עם האמא של ילדי,
באמת מסתדרים יופי.
האם להתגרש ואז לחכות לאחת ?
האם לגעת באחת ואז להתגרש ?
אכן דילמות,
(מוסריות וטכניות...)...
תודה על התגובה הקצרה,
גבר,
קראתי פעמיים ושלוש... הזדהתי, מאוד!
לפעמים הכל אשליה ונורא רוצים שיהיה אחרת!
אבל יש לי הסתייגות אחת,
אתה לא צריך להיות בורא עולם בשביל שזה יקרה.
אם זה מה שאתה רוצה, אם זה מה שיעשה אותך מאושר,
לך על זה! וגם במחיר ניפוץ ה'אשליה' של ה'משפחה המושלמת'
בעיניי ילדיך... בעיניי אחרים... בעיניי העולם כולו.
זה כואב זה עצוב. אבל תיסכול ומרירות כואבים הרבה יותר!!!
אני אומרת, שמי שהגיע ל'קצה', למקום שבו הוא לא יכול
להיות בזוגיות כפי שהיא... שיחפש את האושר שלו במקום אחר!
ילדים מסתגלים למצבים חדשים, כן יש המון כאב ותיסכול, אבל ישנם גם רווחים, מסתבר.
בימינו... עם אחוז הגירושין העולה ועולה, ההסתגלות של הילדים
לסיטואציות כאלה, הרבה הרבה יותר קלה, הפתיחות זה לא מה שהיה פעם.
חברה שלי, סיפרה לי לא מזמן... שכשהייתה ילדה התביישה להגיד שההורים שלה
התגרשו. היום הילדים בגן ובבתי הספר, מדברים על זה, כאילו זה ה'אין'.
לא, זה ממש לא מפתיע!
משהו לסוף... כי נראה לי שהגזמתי, [ועוד חסכתי במילים]...
אהבתי את הביטוי: 'לעבוד על הזוגיות'...
כמה מרוויחים לשעה?(:
?will you take me away babe
...as far as you can
i'll folow you
to the end
of the world
just...take me
i'm your's
גבר,
Oh ya baby!
take me away...
אוסף אותך ,
לוקח את מה שנשאר,
משאיר אותך אצלי,
לא מחזיר,
לא מחלק,
לא מתחלק...
לא שואל,
פשוט....לוקח.
גבר,
די.....
נמסתי.....
לא טרוויאלי?
לא ברור ?
לא מובן מאליו ?
ביום שראיתיך לראשונה...
ולא,
אין רופא שידע לרפא,
כמו שאין צייר שיצייר לי את יופייך...
ובטח שאין פסל שיפסל את חיוכך...
פשוט...אין.
גבר,
מתי זה התחיל? ההזיות האלה?
אולי תיגש לראות רופא?לא ראיתי את הפנים רק כי...
כיסיתי אותן בנשיקות חמות ומתוקות...
לאחר שביקשת את מה שביקשת,
כיסיתי את הפנים המדהימות,
וידאתי שהסדינים מתוחים כמו שאת אוהבת...
ו....
עמדתי שם...
נפעם מהיופי,
רוטט מתשוקה...
ו.....
אהבתי מדהימנית...
הכל.
גבר 1,
התבלבלת,
לא ראית את הפנים בגלל הכיסוי.
בכל זאת זוכר משהו,
זוכר שלפני שיצאתי,
צילמתי,
כדי שאוכל להראות לך,
איך מתחתי ת'סדינים טוב טוב על הבוקר...
רק ש...
עכשיו רואה ששכחתי לשחרר אותך ...
אופסססס...
כבר חוזר כרובית'וש,
אל תעשי תנועות מיותרות...
גבר,
(הפוסט הזה מקבל תפנית או שרק נדמה לי ?)
כנראה שבאמת היית עסוק....
כואב, קשה, הלום - מילות מפתח?
how can you blame me ?
יום אחרי שאני עוזר לחברה במצוקה,
לפרום את סוגרי החזיה,
למתוח את הסדינים אחרי לילה כואב,
לחפוף את שיערה המתולתל,
קשה....קשה...
אחרי לילה שכזה,
לזכור גם את הצבעים הנכונים...
(אופססס.....לא קשור לפוסט הזה....)
מדהימנית,
בכוונה מבלבלת אותי ?
גבר 1,
(עדיין הלום ולא מיין)
בשחור?
נראה לי שהפעלת את הדימיון רחוק מדי....
לא דואגים מדהימונת,
גם לא חרדים,
בעיקר...מממ... דנים.
שמתי לב לכיתוב,
מתאים להפעלת הדימיון הקיים כאן,
וחוץ מזה,
לא.
לא בלונדה
את יפה.
ומתולתלת.
בשחור.
גבר,
האם אנחנו באמת דואגים לחיי האהבה שלך?
שמת לב לכיתוב על התמונה?
וחוץ מזה - אני בלונדינית?!?!
מדהימנית,
עד היום לא חשפתי,
והנה במחי פוסט אחד,
את מפרסמת תמונה שלנו ??
את מבינה מה זה יעשה לחיי האהבה שלי ?
(שלנו...)
גבר,
כרובית המדהימנית,
כשאת מסכימה איתי,
אני מתמוגג לי,
(בלי כל קשר לפוסט...)
אוהב את הגישה שלך,
מעריך את היושרה שלך,
ובכלל,
נהנה כשאת כאן...
שניפגש לקפה להמשך דיון מעמיק בסוגיות ?
גבר 1,
כהן הקדושה,
"לו הייתי בורא עולם",
אולי הייתי נגעל מכל הנשואים הבוגדים,
אולי אפילו מכל הנשואות הבוגדות.
אני לא.
לא נגעל.
ברור לי שדיון בנושא בגידות בחיי נישואין,
יכול בנקל להשתחל לתוך הפוסט הזה רק ש...
ניסיתי לדבר אהבה.
רק אהבה.
יש שיממשו אהבה ע"י בגידות,
חיים כפולים וכו'...
(למעלה מ 75% מהזוגות הנשואים בעולם,
הודו שבגדו לפחות פעם אחת במהלך חיי הנישואין שלהם,
חוקרים מאמינים שהמספר גדול בהרבה אגב...)
ויש שירצו לממש אהבה אמיתית ,
בדרך של יציאה מהזוגיות הקיימת,
לטובת זוגיות חדשה...
ואני בסה"כ ביקשתי,
לאהוב ללא תנאים,
לאהוב ללא סייגים,
לתת לאחת את כל כולי....
ממש כמו פעם.
גבר 1
רוח קלילה,
טנק'ס על הביקור.
אין לי באמת פיתרון לשמר אהבה לעד.
לו הייתי בורא עולם,
גם לא הייתי בורא פיתרון כזה,
הייתי מאפשר לכולנו,
להרגיש מחדש,
בכל פעם שנגמר....
לו רק הייתי...
גבר,
מר גדול,
תודה על התגובה התמימה,
ובאותה מידה הכנה ...
מאחל לך,
ולכל הקוראות הנאמנות,
שתמשיכו לאהוב ,
את ההוא/ ההיא שישנים לצידכם,
"עד שהמוות יפריד בינכם"...
הלוואי עלי.
(ועדיין , "לו הייתי בורא עולם"...)
גבר 1,
פיצקית דבש טהור שכמותך...
אני מוקיר,
מלא הוקרה,
באמת באמת,
בלי טיפת ציניות.
ובכל זאת,
מדבר / שואל/ תוהה,
על החיים שלי,
על הרגשות שלי,
על הרצון....הכמיהה שלי,
להרגיש שוב...
לאהוב.
מודה על מה שיש,
לא מצטער לרגע ,
גבר,
אי אפשר לדון בזה על רגל אחת. זה נעוץ בכך שהטבע והחיים מלאים סתירות פראדוקסים ודילמות.
אלוהים לא עשה לנו חיים קלים. אם זה היה תמיד קל ופשוט וחופשי, גם אז היתה נוצרת אנדרלמוסיה כללית. אנשים בכל זאת נקרעים בין הצורך למשהו יציב, שורשי איתן לבין הרצון לחופש בלתי מוגבל. זה תמיד יהיה שם ועל כל בחירה נשלם מחיר מסויים לטוב ולרע.
כל הכבוד לך על הכנות. אם אי אפשר- אל תשארו בכוח. הכי מגעיל זה לראות את כל הנשואים שבוגדים כאילו כלום.
בני אדם צריכים להקשיב ללב שלהם ולחיות חיים של כנות ויושר.
אם שמתם לב בכל זאת אלוהים יצר אהבה אבסולוטית כלפי הילדים שלנו- אחרת גם מהם היינו מתגרשים חלילה...
יש משהו אולי לא ממש הגיוני בטבע ואם זאת מאתגר!
לו היית בורא עולם הייתי חוזרת בתשובה
אז מה קורה עם האהבה שדועכת עם השנים?
אומרים שככל שהזמן עובר,אנחנו אמורים להכיר
את בני הזוג שלנו יותר ויותר והקשר אמור כביכול
להשתפר עם הזמן. אז מדוע האהבה דועכת?
כי מפסיקים לשוחח אחד עם השני, כי החלטנו
לשחק משחקי כוח וכבוד במקוםלחזק את הקשר?
אומרים ששיחות הן הפתרון האומנם?
חחח אני צוחק כרגע ..
אתה מדבר אחרי כמה שנות נישואין שכבר בניתם את חייכם והקמתם בית ומשפחה..
לך תמצא את האחת שתאהב אותך ואתה תאהב אותה כמו באגדות ..
בוא ואספר לך שממש לא קל שם בחוץ ולמרות שהדשא של השכן נראה ירוק יותר זה לא אומר שלא משתמשים ביותר זבל כדי לדשן אותו...
אני עוד לא הגעתי לתחום של 7 השנים שאתה מדבר עליהן וזה אפילו נראה בלתי אפשרי היום
להכיר מישהי " נורמלית" שתגיע איתך לעמק השווה .
כל אחד והסרטים שלו וכל שאנחנו מתבגרים אנחנו מסתבכים יותר יותר והפערים קשים יותר לגישור.
קבל טיפ טוב..
קח את אישתך לטיול בתאילנד בהפתעה ,תקפצו באנג'י ,תעשו משהו שחלמתם לעשות הרבה זמן ולא הספקתם לעשות..
ויותר מכל קום כל בוקר ותגיד תודה שיש לך משפחה שאוהבת אותך .
תאמין לי שלמרות שאתה לא מרגיש ככה זה עולם ומלואו.
אני יכולה להבין את הרצונות שישנם בין שורות הפוסט,
לא חושבת שבאמת היית רוצה להיות בורא עולם,
יש לו המון על הראש,
יש לו בכלל זמן לאהבה?(-:
כעת ברצינות....
אולי אחרי שנים לא מעטות יחד, ילדים וחיים משותפים,
תנסה להביט על הדברים ממקום אחר, ממקום של הוקרה על היש..
הוקרה לחיים שיצרתם, הוקרה לשותפות, לתשוקה או מה שזה לא יהיה שעדיין מצליחה להיות שם,
הוקרה למשפחתיות, לידיעה שהיא עזר לך, בטוב וברע, היא שם.
כולנו רוצים להרגיש בעוצמות חזקות,
אני מבינה את זה, בטוחה שגם היא רוצה, כמוך.
אז היום,
תחייך ותודה לעצמך, על משפחה שאתה חלק ממנה, יצירה משותפת לכם,
על ילדים לחזור אליהם, בית לחזור אליו, משפחתיות להיות שייך אליה, ואישה שבחרת.
קבל באהבה,
פיצקית.
אלך בדרכך...
התשובה בגוף הטקסט...
בסך הכל - מאחלת לך הרבה אושר!!!
ונוסית יפה,
לו הייתי...
השמש שלך היתה זורחת
כל יום כל היום כל השנה...
(היא מדהימה תמיד השמש הפרטית שלך)
הייתי מרשה לך אפילו,
לחיות עם האהבה שלך,
קצת יותר מ 7 שנים,
אבל ממש קצת...
משפחה?
לא יודע אם הייתי מבקש ממך לחגוג,
באהבה אמיתית,
במשפחה אמיתית,
כל יום הוא חגיגה.
לא ?
נשיקות לשמש הקטנה,
גבר 1,
ענתוש,
זה התחיל ממשהו שבוער בי לאחרונה,
זה המשיך בגלל כותרות יום המשפחה הבוקר בעיתונים...
משום מה,
התחבר לי,
הרצון הזה...
טוב שלא העלית פוסט ליום הזה.
לא חגגתי בכל מקרה.
תודה אישה,
גבר,
כרובית מורתי ה 1,
חרגתי ממנהגי יקירה,
זה היה מחוייב,
אם לא הייתי מגיב בתוך התגובה שלך,
בטח הייתי מדלג על משהו,
השקעת מורתי,
אהבתי.
תודה,
גבר,
לו היית בורא עולם...
לבטח היינו יושבים על איזה כוס קפה..
והיית מגשים לי כמה משאלות,לא כל כך קשות
משהו שקשור ליום המשפחה ,יותר נכון לשמש המדהימה!
לא בטוחה שכולם זקוקים לשנת סיום
עם אופציה להארכה.
אני חושבת שיש כאלה
שהשכילו למצוא שותף אמיתי,
שותף לחיים,
במלוא מובן המילה...
כאשר אתה נמצא במקום
שבו אתה נשאר רק בגלל המחויבות,
אליה,
אל הילדים,
חלק ממך מפסיק לחיות.
אתה מוותר על אושר לעצמך
למען הנוחיות ותמונת הפוסטר
של האושר המשפחתי...
להגיב ולעגוב
מדי פעם,
אחר פרשות מזדמנות..
השאלה אם זה נכון, וכך יאה...
לא מתיימרת לשפוט,
אולי רק להציץ,
ולחוות דעה...
הוצאת לי את המילים מהמקלדת אבל רק בחלק מהפוסט.
גמאני רציתי להעלות פוסט בסגנון לכבוד "יום המשפחה" (עלאק...)
כוכב *
אין צודק ולא צודק,
"לו הייתי בורא עולם"...
זוכרת ?
וכן,
יש מצב שאם היית מבקשת,
הייתי נותן לך הארכה,
מה שבטוח,
לא היית מכריח אותך להישאר יותר מהנחוץ,
יותר מהנכון,
יותר מהמרגיש...
גבר,
ואתה כ"כ צודק
ולא
צודק
היא קיימת
האהבה
רק שבאמת יש לה תאריך תפוגה
כן, 7 שנים זה נחמד
אפשר גם עם אופציה להארכה....