"לו הייתי בורא עולם,

או שליט העולם,

הייתי מחוקק חוק,

האוסר להישאר בזוגיות יותר מ...7 שנים".

(ציטוט : גבר 1)

יום המשפחה,

יום האם,

יום האב,

חג האהבה,

מצעד הגאווה...

אני מביט סביב,

רואה אנשים שמחים,

ילדים קופצים,

זוגות מתהלכים חבוקים...

יכול להיות שזאת ה"נורמה" ?

אולי אני הלא נורמלי...

איך אפשר,

להמשיך ולהתנהג כאילו כלום.

הרי אהבה כבר מזמן מתה,

תשוקה...נו עוד יש ככה מדי פעם,

מה נשאר מזוגיות ?

ילדים.

זהו.

"שותפים לדירה שמגדלים / מחנכים ילדים משותפים"

(עוד ציטוט  : גבר 1)

נשבע לכן,

עד היום עוד לא הבנתי את הרעיון של "לעבוד על הזוגיות".

מה יש לעבוד ?

על הזוגיות ? על עצמנו ?

אני בטוח שלו ניתן היה,

גם החצי שלי היתה מבקשת לה להרגיש אהבה חדשה,

להרגיש את הרגש הזה שוב,

(ולא , לא איתי...)

אני מביט בילדי,

יודע שהם תלויים בי,

סומכים עלי,

אוהבים את האשליה הזאת של "משפחה למופת",

לא יודעים שאבא ואמא כבר מזמן לא,

מביט באישה שישנה איתי,

זוכר שפעם היה רגש ,

קראתי לו אהבה,

חושב על הנשים האחרות,

שזיכו אותי באהבות מזדמנות,

מביט לשמים,

זועק בשקט,

"רוצה לאהוב ....רוצה שוב"....

רוצה לאהוב את אותה אחת,

שתקבל אותי אליה,

נקי,

אמיתי,

עייף,

אוהב,

רוצה להמשיך לחיות לעזאזל...

כן כן,

עם כל ה"תפריט" :

אהבה,

נישואים,

ילדים,

רוצה את האחת.

שתקבל אותי לתוכה.

לו הייתי בורא עולם...

גבר 1,