חזרתי מאילת ביום שבת. הייתי שם שלושה ימים והיה תענוג. שניה אחרי ההמראה חזרה לתל אביב התגנב דכאון קל של סוף החופש. אני מגייסת את כל כוחות הנפש שלי כדי להחזיק מעמד עד סוף השבוע.

אני זקוקה למחזר. לא בן זוג אני מדגישה אלא מחזר! גבר שיהיה כרוך אחרי בתשוקה גדולה וחסרת מעצורים. שיעריץ אותי ויעמוד לרשותי בכל עת. מן ידיד מאוהב כזה שיכרכר סביבי, יוציא אותי לבילויים וישתוקק לסקס עד אחרית הימים. הה אשליות אשליות....

זה מזכיר לי חוויה מעניינת שהיתה לי באילת: החום המייגע שם גורם להתרופפות השכל וההיגיון. לכן בדרך כלל אנשים חוזרים מאילת עם כל מיני לונגים דוחים וכוכבי ים מכוערים שנראו משגע בבסטה שבטיילת. 

לעת ערב שוטטנו אני וחברתי דנה בטיילת והיא פצחה בשיחה מלבבת ממש עם אסטרולוגית רוסיה המתמחה בגלגל המזלות הסיני דווקא. לאסטרולוגית הזו היה דוכן עם כל מיני פסלוני פימו של בודהה וחמולתו. אולי משום שעשיתי רושם של פתיה רצינית, החלה האסטרולוגית לברר מתי נולדתי. הנה המסקנות שהיא מסרה לי (בעברית רצוצה...): שנת הלידה שלי היא שנת התרנגול (וואוו מדהים- אולי זו הסיבה שאני לא אוהבת פולקע), אני מאוד הגונה וחוסר צדק כואב לי (זה דווקא נכון) וקשה לי לסרב לאנשים ולכן אני עשויה להיות מנוצלת (גם זה לצערי קצת נכון). המכשפה הלבבית שלפה אז פסלון של צב חום ומגודל שעל גבו שלוש קרפדות שמנמנות. לדבריה הצב בעל השריון יגן על לבי הרגיש והקרפדות יביאו אושר שפע ואהבה או משהו כזה. חברתי דנה הפצירה בי לקחת את הקמע הבלתי אסתטי הזה וכשמלמלתי שהוא די מכוער, נזפה בי שלא אעליב את המכשפה הרוסיה הנחמדה... הרמתי מהדוכן שלה צב קצת יותר נאה בצבע לבן והיא בתגובה המליצה לי שכדאי לי לקחת את התפלץ החום משום שאני רומנטית מדי והוא ישיב את רגלי אל הקרקע...

בשלב הזה כמעט נקרעתי מצחוק. אני?? רומנטית מדי?? להפך אולי... "לא, את רומנטית בעננים" היא אמרה לי. פתאום חשבתי שאולי באמת כל הציניות שלי מחפה על לב רך וענוג. אולי אני בהכחשה ובעצם אני רגישה כמו דמות ראשית ברומן של ג'יין אוסטין או משהו?

בכל מקרה, התפתתי ומי היה מאמין: כבר שלושה לילות אני לא ישנה לבד. מן השידה שליד מיטתי ניבטות אלי העיניים החומות של הצב האימתני ושלושת הקרפדות המגעילות שעל גבו.

איזה נס! ואני עוד חשבתי שאשאר לבד לנצח....