| לפני מספר ימים התפרסמה כתבה שכותרתה "הילארי קלינטון לסין : המשיכו לקנות אג"ח של ממשלת ארה"ב". במבט ראשון הכותרת הכניסה אותי קצת למבוכה אך דבריה של הילארי בהמשך: "כלכלותיהן של שתי המדינות שלובות זו בזו"; "אנחנו ניפול או נקום ביחד" דווקא גרמו לי לשמחה בימים לא שמחים אלה. הקריאה של הילארי הביעה אולי יותר מהכול את התלות ההדדית של ארה"ב וסין. הן קשורות ביניהם כל כך חזק שאם האחת תעזוב לרגע, השניה מיד תיפול ותתרסק. הצריכה של האמריקאים לאורך השנים נשענה על ייצור זול בסין ושתי המדינות התפתחו זו לצד זו. הסינים ייצרו והאמריקאים קנו. ובשביל לאזן את המערכת, הסינים קנו אג"ח של ממשלת ארה"ב. משחק נחמד עם הכסף כך שכולם נהנים. אבל מה קורה היום כאשר הצריכה דווקא יורדת? הפיטורים ההמוניים בארה"ב מביאים לקיטון בצריכה הפרטית (מהפרסומים האחרונים עולה כי מספר מקבלי דמי האבטלה בארה"ב זינק החודש ל-5.11 מיליון והביקוש למוצרים בני קיימא ירד החודש ב- 5.2%). אנשים שפוטרו (וגם אלה שלא), חוששים להוציא את כספם בימים אלה מהחשש לבאות. ארה"ב וסין הן דוגמא אחת לאינספור הקשרים שקיימים בין המדינות. במשבר הנוכחי נחשף הקשר הגורלי בין המדינות, אבל למעשה הקשר הוא גורלי בין כל פרט ופרט ולא רק בין המדינות.
המשבר העולמי וחוסר האמון גורמים לגורמים קיצוניים לאומניים שבכל מדינה לצאת בקריאות לאזרחי המדינה לייצר בעצמנו ולצרוך משלנו. אבל זה מאוחר מדי. זה לא יעבוד. הקשר בין המדינות כבר קיים ואי אפשר ללכת אחורה. מדינה שתנסה להסתגר בד' אמותיה תינזק יותר מכולם כי היא מבודדת את עצמה. דווקא אלה שיהיו אמיצים ויקשרו את גורלם אחד בשני, הם אלה שיצליחו לשרוד את המשבר הנוכחי.
המשבר העולמי וחוסר האמון גורמים לגורמים קיצוניים לאומניים שבכל מדינה לצאת בקריאות לאזרחי המדינה לייצר בעצמנו ולצרוך משלנו. אבל זה מאוחר מדי. זה לא יעבוד. הקשר בין המדינות כבר קיים ואי אפשר ללכת אחורה. מדינה שתנסה להסתגר בד' אמותיה תינזק יותר מכולם כי היא מבודדת את עצמה. דווקא אלה שיהיו אמיצים ויקשרו את גורלם אחד בשני, הם אלה שיצליחו לשרוד את המשבר הנוכחי.
|