אנחנו משחקים, מתפתלים, עוקצים... והכל עם הלשון. הכל מסתורי, שום דבר לא ידוע.מרגש, מסקרן, אפילו כמעט מפתה. אני לא יודעת מי אתה, אבל עוד יותר מזה – אתה לא יודע מי אני. מה הסוד שלך? מה הסוד שלי? באנו בתחפושת אחרת, ועכשיו.... איך מסירים אותה? מי הרואה ואינו נראה האמיתי? מצפה לשמוע ממך שוב... אני. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המחופש רואה תחפושות
המפנטז רואה פנטזיות
את רואה מה שאת
תמיד.
קראתי את כל הפוסטים שלך...
בסופו של דבר
את המציאות שלך את יוצרת (בין אם במודע ובין אם לאו....)
כנראה שטוב לך ככה
אחרת כבר היית יוצרת
משהו אחר.
בכל מקרה, טוב שאת כותבת.
באהבה.
או שאולי אנחנו פשוט מראים את מה שאנחנו רוצים להראות...
ואם אתה אמיתי, קח אותי אליך....
שלך,
דין דין
לפעמים התחפושת הופכת למציאות (במיוחד לפני פורים).
הרי ראייה היא אוסף של אשליות אופטיות.
אנו רואים רק את שאנו רוצים לראות.
שלך,
אביב? (אולי מסיפור אחר).
פגעת בול,
הרגשה מוכרת,
הפנטזיות שלנו ממלאות אותנו אך לפעמים מגבילות לראות מעבר למה שאנחנו מכירים.
זו שאלה מצוינת!
וזה בדיוק מה שמעסיק אותי
מה שניסתר די מהר מתמלא,
ע"י הפנטזיות שלנו,
האם ישאר מקום ופתיחות,
למציאות?