| דודתי מצד אימי נולדה חמוציה, האמת אני נורא אוהב אותה, אבל תמיד פניה חמוצות קמטים במצח ומבט נחוש קדימה. העולם דופק אותה בשיטתיות מבלי לתת לה אורגזמה בריאה. הרבה שנים ניסיתי לפענח את סוגית החמיצות, שהרי יש לה בית נהדר וילדים מקסימים אפילו השכילה לבחור בעל עם לב זהב וידיים מופלאות. נראה כי החיים שלה מלאים וטובים, אבל כדרכם של חמוצים היא בוחרת תמיד לראות את החצי כוס הריקה. תמיד עבדו עליה כשקנתה דבר, הבית המקסים אבל השכנים נוראיים, הבית מפואר אבל יש לרדת כמעט קומה שלה ברגל עד שנכנסים, הילדים בריאים אבל שובבים. תמיד חצי כוס ריקה. למזלה בעלה שהינו נצר למשפחה הונגרית שמנמנה, נולד עם חיוך וחוש הומור מפותח אמנם בליבו פנימה הוא סאב ודודתי דומית מסוכנת ללא מילת ביטחון אבל סאב שמח אוהב אדם ואוכל. זכרונות הילדות שלי הם פלא בפני עצמו, אין לי כמעט זכרונות ילדות, מוח ללא זכרון. הנה היום עברתי בסופר הקרוב למקום מגורי, ראיתי ערימת ערמונים. ככה מבלי לשים לב צץ לו זכרון ילדות מפואר, ארוחת שבת בצהרים אצל אימו ההונגריה של הדוד, אני חושב שמעולם לא הוזמנו אליהם לארוחה, אבל באותה שבת משום מה, הייתה ארוחת צהריים אצלהם. אימו ההונגריה נראתה כמו גברת פלפלת, קטנה שמנה ועם שפם קטן. בקושי התנדנדה מצד לצד במטבח, אבל היו לה ידים מכושפות. ארוחת הצהריים הייתה פלא קולינרי, אני לא זוכר את כל הפרטים מהגולש ההונגרי ועד מנות ועוד מנות שכל אחת מופלאה בפני עצמה. רק את הקינוח אני זוכר, קציפת ערמונים. היא הגישה כוסיות קטנות מלאות קציפת ערמונים, בתחילה חייכתי במבוכה, זה הרי נראה כלכך קטן ותמים, אחרי ארוחת פאר כזאת ציפיתי לפאר הקינוחים. הנה עומדת מולי צלוחית קטנה עם קציפת ערמונים, נתתי ביס וכמו אור לגויים. הטעם נימוח בפה, צלילי כינורות וזה מחליק בגרון. ככה לאט לאט כדי שלא יגמר אכלתי את מנת הערמונים, אמנם הצלוחית הייתה קטנה אבל זאת מנה דחוסה ומדוייקת. בסיום עצמתי את העיניים לרגע והתעוררתי אחרי שלש שעות של שינת צהרים מתוקה. |