יושבת כסומא במכרה הפחם
המשחיר אבק בעולם היותי
שומעת את מפולת אבני הספק
מחשיכה רעש בעיניי

לפתע 
אור מבזיק ברק בקבוקים
צבע מעמיק גוון דמדומים
אני מלפפת דרכי אל גפן השיבה
מתסיסה מלאות במתיקות תאווה
גומעת שכרון מצולות
עושה אהבה מדומה בחולות 

עיניי לוהבות געגוע ארגמן
ידי קוטפת כוכבים מלב נאמן
גופי מערת מסתור, הנוטפת נקטר האלה
עורג אל זקיף רקיעים שטעמו משאלה 


בין נשמה וגוף
אני ניחוח ההרדוף

מזריעה עצמי לדעת

באדמת קודשך.