בשלב הנוכחי זהותו של ראש הממשלה הבא ידועה אך שאלת זהותו של שר הביטחון הבא עדיין פתוחה. זו ההזדמנות לבחור לתפקיד שר ביטחון ללא עבר צבאי בכיר וזאת בעיקר בשל אתגרים גדולים מאוד שרק אדם שבא מחוץ למערכת הצה"לית יוכל להם.

האתגרים הביטחוניים הרבים בפרט לאור המשבר הכלכלי הקשה מחייבים שידוד מערכות כללי במערכת הביטחון בכלל ובצה"ל בפרט.

 הרפורמות הנדרשות מקיפות תחומים רבים ודורשות תפישה רחבה הרבה מעבר להבנה צבאית גרידא. האוריינטציה והיכולות של איש צבא לשעבר בכיר ומוכשר ככל שיהיה עלולות לא להספיק ואולי אף להזיק.

 רפורמה ראשונה ונחוצה מאוד היא המעבר של המערכת הצבאית ממערכת עתירת כח אדם למערכת עתירת הון וטכנולוגיה.במקום להיכנס לתאוריות כלכליות-צבאיות אני אדגים באמצעות נושא הארטילריה מהמערכה האחרונה לבנון.הדוגמה שאביא אינה מדייקת במספרים במאת האחוזים ונועדה רק לשם ההמחשה.

לפי פרסומים בעיתונות שמקורם בצה"ל במלחמת לבנון השניה הארטילריה הצה"לית  ירתה כמאה ושישים אלף פגזים (!!!) שכנראה הרגו לא יותר ממאה-מאתיים לוחמי חיזבאללה במקרה הטוב (כנראה שהם הרגו כמה עשרות מחבלים בלבד).

 בשנתיים-שלוש האחרונות הגיעו לבשלות מבצעית בארה"ב פגזים מונחים שמסוגלים לפגוע בדיוק של מטרים ספורים ללא קשר לטווח הירי לעומת דיוק של מאות מטרים בחימוש התיקני של הארטילריה הצה"לית.הצבא האמריקאי משתמש בפגזים אלו בעיראק כבר כמעט שנתיים בהצלחה מרובה.

המשמעות היא שאת אותה תוצאה שצה"ל השיג במלחמת לבנון אפשר היה להשיג בעזרת שימוש בכמות פגזים מונחים הקטנה פי מאה ממה שצה"ל ירה. אמנם פגז מונחה בודד עולה פי מאה כי מדובר באמצעי לחימה עתיר טכנולוגיה אך כמות הרבה יותר קטנה של פגזים מסוג זה ביחד עם כמויות קטנות יותר של כלים וחיילים בזמן מלחמה תגדיל את יכולת השמדת המטרות  בצורה דרמטית. 

הפנסיה הצה"לית וגיל הפרישה - יותר מארבעה מיליארד שקל מתקציב הביטחון הולכים מדי שנה לפנסיה של גימלאי צה"ל וסכום הזה גדל בקצב מדאיג משנה לשנה. כל זאת למרות שחלק מגימלאי צה"ל עדיין פעילים בשוק העבודה וחלקם מתפרנס אפילו לא רע. בנושא זה צריך לקבל הכרעות קשות ולא פופלריות שנוגעות לא רק לפורשים העתידיים אלא גם לאלו שפרשו כבר. 

דומיננטיות של חיל-האוויר- חיל האוויר הישראלי הוא כנראה אחד מחילות האויר הטובים בעולם ואולי הטוב שבהם.

אבל צריך לזכור מספר מגבלות אובייקטיביות שבשעת מבחן עלולות למנוע ממנו לספק את הסחורה.כמובן שאת המגבלות הללו גם אויבנו מכירים.

אחת המגבלות הללו היא העובדה שלחיל האויר שישה-שבעה בסיסי טיסה בלבד מהם ממריאים מטוסי קרב. השבתתם ולו לזמן קצר ביותר עלולה להיות קטסטרופלית מכמה היבטים. ראשית ,זה עלול לקרות ברגעים בהם הסיוע האוירי לכוחות הקרקע הוא קריטי, מה שעלול לעלות באלפי הרוגים לכוחות היבשה, שנית ייתכן שזה יקרה בדיוק בזמן שטילים ורקטות יתחילו לעוף לכיוון ערי ישראל.

הפתרון לתלות הכמעט מוחלטת במטוסי קרב קיים באופן עקרוני מבחינה טכנולוגית ומה שנותר כדי לממשו הוא הצטיידות ופיתוח תורות לחימה מתאימות.

הפתרון טמון בטכנולוגיה זולה יחסית המאפשרת לכוחות הקרקע להחזיק יכולות סיוע באש עצמאיות אוויריות (לא מאויישות) ואחרות שיכולות להיות אפטיביות כמעט כמו יכולות סיוע של מטוסי קרב ואולי אף יותר.גם לנושא האיום הבליסטי ניתן לתת מענה טכנולוגי התקפי טוב שאיננו תלוי במטוסי קרב. 

מודיעין ש'נגמר' – אחד הדברים המשותפים למערכות האחרונות בלבנון ובעזה הוא שימים ספורים מתחילת הלחימה  "נגמר" לצבא בנק המטרות למרות שירי הרקטות נמשך ולעיתים אף גבר שבועות לאחר מכן.

עובדה זו מלמדת על בעייה קריטית של צה"ל באיסוף מודיעין טקטי בזמן מלחמה.הפתרון טמון בכך שיחידות המודיעין הצה"ליות צריכות להתמקד באיסוף,עיבוד וחלוקה של מודיעין טקטי לגורמי המבצעים ובשידרוג דרמטי של יכולות האיסוף בזמן לחימה.

את יחידת 8200 הצה"לית האחראית על איסוף מודיעין האותות שמייצר את החלק המשמעותי ביותר מנפח המודיעין המתקבל יש להוציא מצה"ל ולהפוך לסוכנות מודיעין אותות לאומית במעמד דומה לזה של המוסד והשב"כ.

דרך אגב מעמד כזה בזמן שקדם למלחמת יום הכיפורים היה עשוי למנוע את ההפתעה שישראל חוותה.

  הפרטת התעשיות הבטחוניות- המשבר הכלכלי המתרגש ובא מחייב את מערכת הביטחון לייצר יותר ביטחון בפחות כסף .לשם כך יש לשאוף לכך שעלויות הפיתוח והייצור של אמצעי הלחימה יהיו נמוכות ככל האפשר.

השגת מטרות אלו אפשרית רק באמצעות הפרטה של החלק המכריע של התעשיות הביטחוניות וביטול כפילויות בתחום המחקר והפיתוח. למרות האמור מוקדי ידע קריטים צריכים להישאר בבעלות המדינה.

 פיקוד העורף- צה"ל הוא אולי הצבא היחיד בעולם שבזמן מלחמה צריך גם לדאוג לפינויים של קשישים מאיזורי לחימה וגם לטוס אלפי קילומטרים כדי להשמיד טילים בליסטיים.

טיפול באוכלוסיה בזמן מלחמה אינו משהו שצה"ל צריך לעשות אלא משהו שאמור להיות באחריות מעין משמר לאומי הפועל תחת פיקוד המשטרה בחירום או להיפך.משמר לאומי זה יוכל לקבל עליו עוד כל מיני משימות חצי צבאיות שהיום מבצעים חיילי צה"ל.

 צה"ל צריך להתרכז בלחימה. יש לו מספיק משימות משלו. 

האיום האיראני – ההתמודדות עם האיום האיראני תלויה כמובן בהתמודדות ראויה עם האתגרים הנוספים שהוזכרו.

אך זה כמובן אינו מספיק.

במקביל ניתן לחשוב על עוד כמה כווני חשיבה חדשים שאם יתממשו ייתרו את השאלה האם ישראל יכולה לאיום האמור. מטעמים מובנים אני לא אפרט.

 ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת שדווקא אזרחים שכיהנו במשרד הביטחון והיו בעלי יכולות מתאימות ביצעו את השינויים הדרמטיים והחשובים ביותר.

 פרס ובן-גוריון בשנות החמישים ביססו קשר ביטחוני משמעותי עם צרפת בתנאים מדיניים בלתי אפשריים –קשר זה העניק לצה"ל אמצעי לחימה שהפכו אותו לצבא מודרני.בנוסף שניהם דחפו את המיזם הגרעיני בניגוד לדעתו של מחנה פוליטי משמעותי וייסדו את הבסיס של התעשיות הביטחוניות בישראל.

לוי אשכול כיהן ארבע שנים כשר ביטחון וראש ממשלה בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים בתקופת מיתון קשה,מאבק יומיומי בטרור הפלסטיני ומתח בגבול הסורי על רקע ניסיונות להטות את מימי הירדן. למרות תנאים אלו אשכול נהג בזהירות מחושבת ודאג להתעצמות חסרת תקדים של צה"ל שהתבססה בין היתר על ברית מדינית חדשה שכרת עם נשיא ארה"ב ג'ונסון.מהלכים אילו התבררו כקריטיים לנצחון במלחמת ששת הימים ולתקופה שבאה אחר-כך.

משה ארנס כמו קודמיו האזרחיים האחרים כיהן כשר ביטחון  בשתי תקופות שונות שבשתיהן שר הבטחון נדרש להחלטות קשות ביותר.

כהונתו הראשונה היתה בשנים 1983-1984 מיד לאחר הדחתו של שרון ממשרד הבטחון כאשר צה"ל היה עמוק בתוך לבנון. בתקופתו בוצעו הנסיגות המשמעותיות ביותר לעבר דרום לבנון.כהונתו השניה היתה בשנים 1990-1992 גם אז קיבל מאיש צבא עתיר תהילה אחר ירושה בעייתית הלו היא האינתיפדה הראשונה.האינתיפדה הזו דעכה לגמרי עד תום כהונתו.

 בתקופת כהונתו זו התרחשה גם מלחמת המפרץ הראשונה שהעמידה את ההנהגה המדינית בפני מבחן ראשון מסוגו-שיגור טילים בליסטיים מעיראק.ישראל בהנהגתם של שמיר וארנס קיבלה את ההחלטה הנכונה והלא פשוטה שגם הוכיחה את עצמה . 

שידוד המערכות הנדרש כמעט בלתי אפשרי לו לקרות כאשר העומד בראש מערכת הביטחון הוא איש צבא לשעבר החש מחויבות עמוקה למערכת הצבאית שמטבעה היא שמרנית ומתנגדת לכל שינוי.

ברור לחלוטין שלצורך יישום הרפורמות שהוזכרו  נדרש לא מעט זמן אך לשם התחלת מימושן נדרש אדם עם חזון,תפיסה אסטרטגית סדורה, אומץ לב ציבורי, גיבוי פוליטי מתאים והבנה ביטחונית מעמיקה ורחבה כאחד.

לסיכום רקורד של איש צבא איננו תנאי הכרחי וכאמור גם עלול להוות מכשול.