אפקט מונרו
פוסטים פופולאריים
-
נדודי שינה
30/1/13 | 1378 צפיות
-
תהיי ברעש ותקשיבי!
15/3/09 | 987 צפיות
-
האריה, היונה והערבי שלא ידע צרפתית
24/12/08 | 804 צפיות
-
הגהנום לא קפא, אבל אני פה.
21/1/13 | 679 צפיות
-
פוסט על ציצים
6/5/09 | 2251 צפיות
-
זה כי את לא נותנת להם
27/11/08 | 614 צפיות
פוסטים אחרונים
- העולם הכאיב לאלון. אלון רצה להכאיב לו בחזרה. 21/2/13
- נדודי שינה 30/1/13
- החברה הכי טובה שלי ואלוהים, 3. 23/1/13
- הגהנום לא קפא, אבל אני פה. 21/1/13
- כוח האינרציה התעייף 20/7/11
- חלב שנשפך 14/6/09
חפרת לעצמך את הבור. עכשיו תשכבי בו.
זה עצוב כמה שאת מטומטמת
זה מטומטם כמה שאת עצובה
למרות שהיה חם ואור של שמש האיר חזק, חשבת שזה זמן טוב לחפור לעצמך את הבור. כל זה לא הרגיש גדול עלייך. האבנים הקטנות זזו בקלות יחסית, העפר התפזר לצדדים והעלה ענן אבק. כמה סנטימטרים ראויים לרגע חשבת שזה יהיה קל. אבל אצלך, גם ה'לאיבוד' הולך עקום. מצחיק שהיית מופתעת.
המעדר נתקע. לחצת חזק, דחפת בכל הכוח. כלום. לשנייה נהיית חיה, נהמת וצרחת ובעטת. את צרחת.
פעם שמעת שאם חופרים מספיק עמוק, אפשר להגיע לסין. ואת אפילו אוהבת אגרולים. אבל מה
בזעם, הטחת את המעדר שוב ושוב. זה עזר, האדמה רעדה, נחצתה ונפתחה, נכנעה לכוח האדיר
עוד מטר ועוד מטר נפערו למחילה חשוכה. במקרה, האדמה שנערמה לצידך לגבעה אדירה עלתה והסתירה את הים. ובכלל לא שמת לב מתי עפר הפך לאפר.
פאק, באותם רגעים זה הרגיש כמו ליבה. השמש שרפה את הכתפיים והעור התקלף. השיער עמד
לא בכית. לא היו שם שבילים מזככים רטובים שניקו אדמה והצמיחו ענף. רק בור עמוק עמוק. כמה עמוק היה הבור. הבור היה כל כך עמוק.
עצוב כמה שאת מטומטמת. וזה כל כך מטומטם כמה שאת עצובה.
|
תגובות אחרונות
-
tfactor
בתגובה על נדודי שינה
-
ניסן צור
בתגובה על החברה הכי טובה שלי ואלוהים, 3.
-
עמי100
בתגובה על הגהנום לא קפא, אבל אני פה.
-
shirona
בתגובה על כוח האינרציה התעייף
-
ירון גו
בתגובה על חזר ממילואים
-
שרשירית
בתגובה על חלב שנשפך
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תאמיני לי שאני יודעת. תאמיני לי שאני מחזקת אותך מכאן.
הלוואי והייתי יכולה להביע במילים כמה המילים שלך נגעו עמוק בתוכי.
זה רק אומר שאתה לא חופר מספיק חזק מספיק עמוק מספיק ברצון.
אשרייך.
אני בעיקר מכירה אנשים שחופרים באין כניסה
אבל אני מחבבת את התכונה הזו, אז זה בסדר
למרות שעם יהלומים או נפט, הם לא חוזרים משם
או שאלו מוסתרים היטב בשק המכביד על הגב
ואני מכיר מישהו שחפשר ומצא נפט
ואחרים מצאו זהב ויהלומים.
השאלה היא איפה חופרים ואם זה מספיק עמוק
רשמית, זו אחת התגובות האהובות עלי בעולם. תודה.
הצצתי ונפגעתי!
את פשוט נפלאה.
עמנואל.
מסכימה. אבל היישום, אחותי. היישום..
פעם למדתי שהגברים בוכים בלילה
עכשיו לומד שנשים בוכות ביחד בחדר נטול מראות
כליום משהו חדש...
אבל זה בדיוק הקטע. הבכי, הפריקה הזאת, היא אולי סימפטום של שבר, אבל היא-היא שעוזרת שלא להישבר. או לפחות לא להתפרק להמון פיסות קטנות.
עקשנות? עקרונות? כי אסור להשבר כשאתה היחיד שאחראי בחדר? כי הייתה שם מראה?
כשהייתי בסין גיליתי שמה שאנחנו קוראים פה 'אוכל סיני', בכלל לא קיים בסין
ובאמת אכלתי אגרול, אבל זה רק אומר שיצאתי שוב מהצד הזה של המפה.
תודה רבה.
את כותבת יפה.
אכן, עצוב ומטומטם.
איך אנחנו מצליחים כל כך טוב לפעמים, לכרות את הבורות והפכים שלנו, כדי שנוכל אח"כ ליפול לתוכם.
תיאורים חיים הבאת פה.
מקווה שהצלחת לצאת מהצד השני ולטעום איזה אגרול...
הקונוטציה של המוות באמת יכולה לזרוק לכיוונים אחרים, אבל חשבתי שזה יסמל טוב את ההתפוררות שלה. יש את הסצינה הזו מ'הסיפור שלא נגמר' בה האורקל מתפוררת, זה מה שעולה לי לראש עכשיו, כשאני עונה לך.
אני מניחה שזה הכפתור שלוחץ על המקום בו את עושה רע לעצמך.
כמו כולנו. לצערי.
תודה על הכוכב, ובעיקר על התגובה.
והפסקול נפלא
הכתיבה נהדרת ומעוררת רגש
איזה? עוד לא פענחתי על איזה כפתור לחצת, אבל לחצת.
יש לי הערה קטנה- המשפט עפר שהופך לאפר- אני מרגישה שהוא לא קשור לכאן
אולי הוא סוג של משחק מילים שנשמע נהדר, אבל המשמעות מתפזר ונקטע הרצף (עבורי, כמובן)
יש ציר ארוך ארוך בין האידיוט התורן לאיינשטיין, אז נגיד שאיפשהו באמצע.
מכיר את זה שאומרים על אנשים שיש להם חוכמת רחוב?
נראה לי שזה כדי לפצות שיש להם מראה של חתולי רחוב.
תודה.
את יודעת, זה מזכיר לי סיפור עם (או סיפור עממי, לבחירתך) שהולך ככה: ביום גשום במיוחד, חוואי אחד גילה שהחמור שלו נפל לבור עמוק עמוק. מאחר והחמור היה זקן והתקשה לעבוד, החליט החוואי שהטרחה בהוצאתו תהיה גדולה מהתמורה, "למה אני צריך את כל החרא הזה עכשיו?!", חשב לעצמו (בקול בריטון די מרשים לחזות הנמוכה והרזה שלו). לקח את חפירה והתחיל לכסות את הבור באדמה. הוא מאלו שחשבו שיועיל להם לקבור את צרותיהם, ולא אכפת להם שזה בחצר האחורית שלהם. בכל אופן, בהתחלה החמור צעק ובכה, אבל אחרי כמה דקות השתתק. כשהחוואי הציץ פנימה (בזהירות, ממרחק בטוח. כי מילא ליפול לבור, אבל כזה שמסריח מחמור?) הופתע לגלות שכל פעם כשהבוץ נחת על גב החמור, זה התנער, הפיל אותו על האדמה וטיפס עליו למעלה. שוב ושוב עשה זאת החמור עד שהגיע למפלס פני הקרקע ופסע החוצה.
מוסר ההשכל כמובן; החיים יזרקו עליך בוץ פעמים רבות, אז תתנער וטפס למעלה.
אני יותר אוהבת את הגרסא של; גם אם תנסה לקבור את החרא שלך, הוא יצוף למעלה.
דרך אגב, הבעיטה שהחוואי קיבל מהחמור באמת השתלמה לו פחות מהטרחה שבהוצאתו.
תכלס. שמאליות כדורבנות.תודה, ברוכה הבאה.
כתבת יפה.
ומעניין.
יאללה, שולח לך מיני מחפרון ושופל
כמה שתרביצי להם בכף, לא ירגישו
יחסי? יחסי למה?
כתבת נפלא על הבור החפור.
בדרך כלל אנחנו חופרים אותו לעצמנו.
לא תמיד יודעים איך לכסות אותו אחר כך.
חיבוק לך
אפשר ועוד איך, רק שגם השני צריך להיות במעמקי הבור, אבל לפי מדד המצב רוח האזורי, אמיתים או יעדים לשמאלית הקטלנית שלך, לא ממש יחסרו.
מטומטמת זה עניין יחסי
ותמיד הייתי גרועה במתמטיקה
אז הנה, ככה הגעתי עד הלום
אפילו שטרם היכיתי ב-לום
מתה לריב איתך בכוח.
בוא נהיה פציפיסטים לוחמניים
עם וואחד שמאלית(!) קטלנית.
אבל תגיד לי, איך אפשר לאיים על מישהו ממעמקי הבור?
את רוצה לריב איתי בכוח?
עד שהתעליתי על עצמי במדד הדיכאון, את נוחתת לי עם הפוסט, שנגמר כל כך נמוך, שצריך לחפור עד סין, כדי לעבור אותו. (את הגעת עד הליבה, לא משו).
כל תלמידי המחקר האלה, גונבים לנו את העולם מתחת לאף, ואחרי זה אתם מתלוננים שלא משלמים לכם מספיק.
זה כמו הדילמה אם לקנות דירה מערבית ואז יש שקיעות בסלון או מזרחית ואז כל היום יש אור בבית.
חיבוק כן, מרק אין לי חשק כל כך להכין.... בואי נראה .. מה עוד?
אולי אראה לה כמה דברים שיוצרים חיוך, רחוק מהבור, לכוון מזרח ומערב, איפה שהשמש
מתעקשת להיות מונוטונית בהתנהלות שלה, ומייצרת תופעות של לבלוב אחרי הגשם....
מכיר מישהו שמכיר מישהו, שמשכיר מחפרונים...
יעשה לך מחיר.
ואת, לא מחזיק ממך מטומטמת, אז מה פה קרה?
לא מכין לך מרק, אבל חיבוק לחיזוק בדרך
אם היא תרצה, אני מוכנה לתפוס אותה למטה, לפני שתתרסק.
(כי עצוב זה גם עסק זמני)
כוכב מחר כשיתמלא השק...
זה כמו שמישהו אמר פעם באיזה סרט (מדויק, אה?!) שהזמן הכי טוב להפטר מגופה זה באמצע היום, במקום הומה אנשים.
צהריי היום הם המשובחים מבין שעות היממה לחפירה שכזו...היא לא יכולה לנבור עמוק מידי כי כולם רואים...
אין זמן להתעסק בזה...
חורף יותר קל מזה ונהפוך לסהרה
שם לא צריך לחפור, הרוחות עושות את העבודה
ותלתלים כמוני - לא תצא מזה בשלום
חופרים היכן שמרגיש לנו
לפעמים קשה לפעמים פחות
אבל מי שאוהב לחפור יחפור ולא משנה היכן וכמה קשה
בפעם הבאה תמתיני לחורף יותר קל :)
צרת רבים נחמת טיפשים
וכן, ציינתי שמדובר בטפשה.
וישר רצת לספר לחברה...נו מה, שגם להם יהיה עצוב.