"אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה" יום שישי בערב הגברים במשפחה חוזרים מבית הכנסת, מנשקים את ידי האם והאישה ומתכנסים מסביב לארוחת שבת. אשת חיל מי ימצא, מדקלמים בנגינה עדינה לכבוד מי שעומדת במרכז, מי אשר במשך שישה ימים טורחת ועמלה בבית ומחוץ, מסיעה לחוגים, מנקה , מבשלת, משכיבה לישון ושרה שיר ערש, עושה קניות ועוד. באותו רגע הכל נעצר, הזמן כאילו נעצר מלכת, כולם מכבדים את מי שמנהל ודואג לתפקוד תקין של הבית.
לא, זה לא קורה אצלי בבית, ממש לא, אפילו לא מתקרב לכך... אצלי בבית חוזרים הגברים ממשחק כדורסל או כדורגל, מזיעים ומריחים זיעה חמוצה, משתרעים על הספות מניפים את הרגלים באויר ומנחיתים על זכוכית השולחן שזה לא מזמן הוברקה. מזפזפים מערוץ אוכל לאחר, תעביר ל2 עשה טובה ... לא רגע יש משחק טניס בספורט... נו עזבו אתכם, תשימו חדשות כבר... ואני במטבח, עורכת שולחן, מטבלת את הסלט ומגישה לקערות הגשה.
אמא, מתי אוכלים אני הרוג, מת לישון... אמא מה יש לאכול, מה הכנת היום... ונמרחים בכל פוזה אפשרית על הספה הנקייה שאינה מכוסה. קדימה לשולחן דוהרת חבורת הגברים ופוצחת במסע אכילה מכל הבא ליד. שיחקת אותה הערב הם אומרים, הצליח לך הניסיונות... אחלה ארוחה, מסתלבטים עלי... תטעמו מהכל אני מצווה, הפעלתי את מיטב חוש היצירתיות שלי היום ואני מבקשת דוח על כל תבשיל ובנפרד. את מלכה, כך מגדיר אותי האמצעי... לא שרים לי "אשת חיל מי ימצא"אבל אני האישה,האמא האולטימטיבית בשבילם, כל עוד יש אוכל על השולחן. ולי לא אכפת בכלל, העיקר שביום שישי השולחן יהיה מלא בגברים רעבים ומזיעים וכמה שיותר וכשהם גם עייפים, אז יוצאים להם פנינים מהפה.
|