שטפן שוורץ
חוויות, הזיות ותהיות של אדם רעב וסקרן בברלין
פוסטים אחרונים
- זיכרונות מחדר המדרגות 7/8/11
- כשהווילה בג'ונגל נהפכת לסקוואט ברלינאי 31/7/11
- בין שמשות מתחלפות 15/10/10
- בחזרה לעתיד 17/10/09
- אלטנוילנד 5/10/09
- חלב דל ג'ובאני 23/9/09
ארכיון
מלאכים שחורים בשמי ברלין
ביום רביעי האחרון נפגשתי עם עידו, בחור ישראלי צעיר שהגיע לעבוד בברלין. הוא הגיע אליי דרך חבר שלו ששירת בנח"ל עם חבר של חבר של אחי, או משהו כזה. מאחר שכל ישראל אחים, והחוליה האחרונה בשרשרת הרופפת הזאת היא אכן אחי, זה היה רק טבעי שניפגש על מנת שאחלוק עימו את מיטב העצות הבסיסיות שלי לברלינאי המתחיל. אחרי שנפרדנו לשלום, חשבתי על כמה זה קשה להיות חדש בעיר הגדולה הזאת כשהבדידות הצוננת חודרת לעצמותיך ללא רחמים. נזכרתי במזל שהיה לי כשהגעתי לעיר וחיכתה לי כבר דירה ומישהי שריככה את הנחיתה שלי כמו מעיל פרווה מחמם של נשות צפון הקו-דאם העשירות.
הפעם הראשונה שהתוודעתי לקיומם של עוד ישראלים בחלל החיצון לדירתנו היתה שקיבלתי את הניוז-לטר של אילן וייס. אם יש איזה מכנה משותף כמעט לכל נפולת הנמושות הזאת ע"ש רבין היושבת בברלין,זה אותו ניוזלטר מפורסם שמגיע למפתן תיבת האימייל פעם בחודש.הניוז-לטר שתמיד ייפתח במשל, פנינת חוכמה רומנית או סתם בדיחת קרש של מר וייס, הוא לא פחות ממדורת השבט המקומית שמקבצת אליה את כל הזרמים הישראלים השונים בברלין. מהחב"דניקים בשרלוטנבורג ועד הרווקות מפרנצלאוואר ברג.
כולם קוראים אותו, או יותר נכון מרפרפים עליו במהרה בתקווה למצוא דירה, עבודה או אירוע מעניין. אני מסתכן כאן אולי בתביעת נזיקין או דיבה (אילן ווייס במקצועו הוא סוכן ביטוח ועו"ד) אבל הניוזלטר שלו בעיקר מעלה ריח עסקני-פיינשמייקערי של קהילה יהודית מיושנת שנמצאת פה משנות ה-70 שלא כלכך יודעת מה לעשות עם כל הישראלים החדשים ששוטפים את העיר בשנים האחרונות. ואכן במחווה יפה של רצון טוב ביקש לאחרונה מר וייס רעיונות והצעות כיצד לשלב את הקבוצה ההולכת וגדלה של הישראלים בברלין, בחיי הקהילה היהודית. למרות הרצון הטוב אני לא בטוח כמה הסימביוזה הזאת אפשרית בכלל. רוב הקהילה היהודית בברלין מנותקת מההוויה הישראלית כבר שנים ושכחה ממזמן מאיזה צד מנגבים את החומוס, ורוב הישראלים החדשים לא ממש הגיעו עד לעיר הקודש ברלין כדי להתחבר למסורת היהודית, ושכחו מזמן כבר מאיזה צד קוראים את ההגדה בפסח. אבל כאן אני בא לעזרתכם.
תקראו לי שוורץ. שטפן שוורץ. מזנק אליכם כמו סופר-מן שחור מהשמיים ומציע לכם את הצד המעניין והאפל של אותו ניוזלטר לבן וחיוור. למרות שתוך כדי כתיבת שורות אלו, אני לא יכול שלא לתהות, משל אני קארי ברדשאו עם מקינטוש מופנה לחלון, למי אני פונה בכלל? האם העובדה שגרים בעיר הזאת כ-3,000 ישראלים הופכת אותנו לאיזה סוג של קהילה? ניסיתי להיזכר איזה ישראלים יצא לי להכיר עד היום בעיר והאם יש משהו המשותף לכולם.
בהתחלה פגשתי את הנדל"ניסטים בבארים בורגניים במערב ברלין, שכמו ישראלים טובים חולמים להביא את המכה בשוק הנדל"ן המקומי. במערב גם אפשר למצוא את עובדי השגרירות הישראלית בגרונוואלד, שכמו פקידי ציבור נאמנים מתחברים בעיקר אחד עם השני. היו גם את היהודים הרוסים שפגשתי במסעדת "קדימה" שהגיעו לגרמניה בתחילת שנות ה-90 במקום לעלות ישראל, והייסורי מצפון על כך כנראה דואגים לפמפם את הזיקה שלהם לישראל בכל הזדמנות אפשרית עם חולצות של "תגלית" ודגלי ישראל בהפגנות. בקרויצרג היו את שלושת הסטודנטים הישראלים שעובדים במסעדה הוויאטנמית קטנה ומעדיפים להתבולל בהוויה הגרמנית הסטודנטיאלית שלהם ועל כן מעורים ושולטים היטב בשפה ובתרבות המקומית באופן שמטשטש את מוצאם. וכמו בכל מקום בעולם יש את החבד"ניקים, שכמו תמנון חובש כיפה שידו בכל ויד כל בו, דואגים לעצור את ההתבוללות זאת ונמצאים תמיד בכל מקום שהרב הרועש שלהם והאוטו של ביאת המשיח יכול להגיע אליו. עוד תמנון שידו בכל ויד כל בו, אך ממניעים אחרים, הם ההומואים והלסביות שמפוזרים ברחבי ברלין. חלקם אמנים, סטודנטים או חב"דניקים (?), שביקרו בבירתם העולמית יותר מפעם אחת לפני שהתאהבו בה והחליטו להעתיק את עצמם לכאן לתמיד כדי להיות קל"ב (קרובים ל"ברגהיין").
אני בטוח שיש כאלו שעוד לא הכרתי ומדובר במיפוי די מהיר ושטחי, אבל מגוון הטיפוסים שיצא לי להכיר עד היום כבר גרם לי להבין שחוץ מתעודת זהות כחולה, הדבר היחיד שמשותף לכולנו הוא שאין לנו שום דבר משותף. הקהילה הישראלית בברלין היא כמו פסיפס קיר צבעוני ואוריינטלי במסעדה טורקית, שיותר מכל מזכירה מקום אחר, ארבע וחצי שעות טיסה מפה.
הבלוג הזה, חוץ מלשמש במה רעועה להגיגיי וחוויותי בעיר, נוצר כדי שאני (ואתם!) נוכל לשתף ולהמליץ על כל דבר ישראלי או גרמני חדש ומעניין, גבוה או נמוך שקורה בעיר הזאת באופן שיפיל את החומות ויאחד את שורות הקהילה הישראלית בברלין. ככה, אולי אנשים חדשים בעיר ירגישו קצת פחות אבודים עם הגעתם ו"כל ישראל אחים" לא תהיה עוד סיסמה ריקה מתוכן על גבי סטיקר של חב"ד.
שלכם
שטפן שוורץ
*************************************************************** עושים משהו מעניין בעיר? יודעים על משהו ורוצים לשתף? להמליץ? להזהיר? אל תהיו סנובים,שלחו,שלחו. ותעבירו הלאה למען עתיד טוב יותר לילדינו ולקהילה הישראלית בברלין. אפשר גם במייל : schwarzberliner@gmail.com
מכיוון שפוסט ההיכרות שלנו יצא קצת ארוך נסתפק רק ב2 המלצות קצרות להפעם: % כמו בכל חודש, יתקיים מחר מפגש ישראלים בקפה BALTAS בGoltz strasse בשוננברג. מעולה לאנשים חדשים בעיר,כמו עידו. להשלמת החוויה אפשר אח"כ לקנח בפלאפל "חביבי" המעולה שנמצא לא רחוק משם.פרטים נוספים בקבוצת berlin-tlv בפייסבוק % ואחרי הפלאפל קצת אומנות לעם: למי שמאס ב MITTE וכבר מכיר את הגלריות של Neukolln, רחוב Heide strasse ליד הHauptBahnhof ,מעוורר את סצינת האמנות עם תערוכות חדשות ומעניינות. לפרטים: ,http://heidestrasse.com/. -----------------------------------------------------------------------
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני מצטרף לכל האמור מעלי, המיילים הדוחים שלILI הם באמת סוג של תועבה, הבלוג הזה לעומתם, חביב עלי ביותר.
כה לחי,
אג
ברכות על הבלוג החדש, אשר אני מזדהה עם רוב התכנים המובעים בו. (קרוב לברגהיין - גדול!)
אני "משתייך" לקבוצת הישראלים, אשר באו לגרמניה בעקבות אהבה...אשר, לצערי, לא מומשה.
אחרי שלוש שנים בגרמניה, מתוכן בשנה וחצי האחרונות בברלין, קצתי בהתגרמנות ואני מחפש לפעמים את הסחבקיות, הצחוקים, אפילו את הציניות לפעמים, ובעיקר, את העברית.
תודה לאל, ולפני חצי שנה עברתי מפרדריכסהיין לניו-קלן, ותוך זמן קצר, במקרה או שלא במקרה, פגשתי המון ישראלים (כולל מישהו שאני מכיר מהצבא - כמה בנאלי אך אמיתי), אשר חלקם נהפכו לממש חברים טובים, ועל כך אני אסיר תודה.
אני יכול רק להמליץ על הבאר "mama", שזהו באר בעל ניכוח בלקני, ועם קהל מאוד רב-תרבותי, אשר מגיש וודקה ובירה משובחות במחיר שווה לכל נפש. שם אנחנו נפגשים לעתים קרובות לפרוק את עולו של יום...
מלבד זאת, אני מארגן מסיבת פורים שמחה ביום שישי הבא. מי שמעוניים לקבל עוד פרטים מוזמן ליצור עימי קשר ב-
omlion@gmail.com
שבת שלום
עומר
העיצוב של הבלוג לקוח מחדר מדרגות באכסניה נידחת בשטראלזונד (צפון צפון גרמניה) שהתקיים בה פסטיבל סקיצות בקייץ, וזה המזכרת שהמאיירים שישנו באכסנייה השאירו. לא נראה לי שהקירות בת'כלס אי פעם יראו כלכך לבנים, אלא אם כן תתפוצץ שם עסקת קוקאין ממש גדולה מתישהו.
העיצוב של הבלוג לקוח מחדר מדרגות באכסניה נידחת בשטראלזונד (צפון צפון גרמניה) שהתקיים בה פסטיבל סקיצות בקייץ, וזה המזכרת שהמאיירים שישנו באכסנייה השאירו. לא נראה לי שהקירות בת'כלס היו אי פעם נראו או יראו כלכך לבנים,אלא אם כן תתפוצץ שם עסקת קוקאין ממש גדולה מתישהו.
שוורצה, תעשה לי ילד!!!!
אוהבים אותך, החברים בישראל
צודק כמובן: דרך האינטרנט כבר פגשתי ישראלי אחד שמסתבר שהוא ממש שכן שלי, וגר כאן כבר כמעט עשרים שנה, עוד אחד שנפרדנו כידידים ועוד שניים שיש לי איתם קשר מתחיל.
חשוב גם להתגרמן רק במידה הנכונה (כאילו שיש לנו על זה שליטה בכלל).
ובהזדמנות זו שאלה:
מאין לקוח העיצוב של הבלוג? יש באמת חדר מדרגות כזה? אני חושפת כרגע את בורותי, כי מסתבר שזו הכניסה המיתולוגית לת'כלס שנראית ככה אחרי שכולם גומרים לחשש בקולנוע? מקסים בכל אופן.
וסחטין על הנמושות ע"ש רבין.
אני נמושה גאה!
קודם כל תודה על המחמאות וברכות על היותך המגיבה הראשונה,אין ספק ששמך יחקק בספר ההיסטוריה הקצר של הבלוג.כאות הוקרה חד פעמית לקחתי לתשומת ליבי את ההערה שלך ועידכנתי את הפוסט בהתאם.
דווקא ציינתי חלקית את הישראלים הנטמעים והלא מזוהים,בקטע על הסטודנטים אבל מן הסתם יש עוד רבים אחרים וטובים.
גם אני מחזיק באותה דעה לגבי זה שלא הרחקתי עד לכאן כדי לחפש בכוח את ההוויה הישראלית, אבל זה לא סותר את הרעיון של לנסות ליצור מקום אלטרנטיבי לישראלים שמעוניינים לדעת או לשתף על דברים מעניינים שישראלים וגם לא ישראלים יוצרים ועושים בברלין.
ובתור שתיין ווינשטאפן אדוק ,הייתי אמור לשים לב לטעות עם הש'. כנראה שעוד לא התגרמנתי לגמרי.
ברכות על הבלוג החדש, סטפן (רואים שאתה לא מעורה: אין פה סטפן אחד הרי בברלין. כולם שטפן. החל משטפן היים ועד לשטפן המורה שלי באוניברסיטה).
טוב, אני מכניסה את זה למועדפים שלי - ברכות.
שכחת לציין אבל קהילה אחת בברלין:
הישראלים הלא מזוהים. הם לא תמיד נדבקים זה לזה, כי הם עזבו את ישראל כדי לברוח מההוויה הישראלית ויצרו קשרים עם ישראלים, רק אם הם ישראלים חריגים כמוהם. כזו אני: עובדי שגרירות וסקטורים היו לי מספיק בישראל, בשביל זה לא צריך להרחיק עד ברלין...
לא מקבלת גם את המיילים של אילן וייס, אבל לעומת זאת את המיילים הדוחים קמעה של ILI שהם בגרמנית ומפמפמים לחברי הקהילה מה נכון לחשוב ואיך לתמוך בישראל ומה העיתונים המקומיים לא מספרים וכן מספרים ולאילו הפגנות ללכת.
הבלוג שלך נראה כרגע עדיף...