פעם הייתי קטנה. אני זוכרת כשהייתי באיזור גיל ה 12 נהגתי ללוות את אמא להיכל התרבות ת"א. נסענו לשם באוטובוס מראשל"צ. היא הייתה מנויה שנים מספר לעונות הקונצרטים ובד"כ נסעה לבד כי אבא לא היה מוסיקלי כלל. אני נסעתי איתה. מדי פעם. ואהבתי. זו הייתה הפעילות היחידה שעברתי עם אמא. לא טיולים, לא סרטים, מסיבות ממש לא....היא הייתה שייכת לדור העצוב של יוצאי השואה.
בקונצרטים אותם ראיתי איתה הכרתי את ארתור רובינשטיין. לא להאמין, הוא היה האמן הבאמת ענק, הראשון, אותו ראיתי ב live . ואני זוכרת שהתאהבתי באיש הקטן הזה
היושב זקוף אל הפסנתר וממלא את האולם והעולם בצלילים הרודפים זה את זה, מתגלגלים באולם בסיבוביות, חודרים לתוך הבטן, זה אחר זה, לא מספיק להטמע אחד והנה בא הבא בתור...קסם שאין לו פשר.
את הדרך חזרה הבייתה (באוטובוס) עברתי כשהבטן , הנימים, הלב, הכל רעד לי מהתרגשות , מאקסטזה.
הטריפ הראשון שלי - בגילאי ה 12 , נשאו את חתימתו של ארתור רובינשטיין.
אתמול , מישהו, (מתוק אחד) כינה אותי בצחוק "גריאטרית" והיום -- ממש במקרה מצאתי את הראיון שנעשה עם רובינשטיין בגיל 90 . מסתבר שתשוקה לחיים זה לא עניין של גיל.
הוא היה כבר בן 90 אבל גריאטרי הוא לא היה עד שנפטר.
בקישור המצורף ישנו החלק השני של הראיון. אפשר ללמוד ממנו הרבה.
איך הוא אומר שם? "כשאני שומע מישהו שמנגן באופן מושלם, אני שואל אותו
מתי תתחיל לעשות מוסיקה?" ואז הוא מספר על הקסם שהוא מרגיש כשהוא על במה.
הוא היה כבר אז בן 90 , אני היום בת 54 ואני שומעת ממנו, פתאום היום, פתאום עכשיו, את החוויה שעברתי בגיל 12 .
מסקנות? תכונות גריאטריות היו לי כבר בגיל 12, גריאטריה זה סבבה, (לעיתים, תלוי בנו) והחיים - וואו!
http://www.youtube.com/watch?v=aB61ddUNZZY&feature=related
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן, רובינשטיין הוא חוויה. לא רק כפסנתרן.
תודה על התגובה דבי.
לא יצא לי לראות את ארתור רובינשטיין בהופעה חיה,
אך ראיתי אותו על מס גדול
המצלמה התמקדה על ידיו המנגנות
זאת הייתה חוויה אדירה ומרגשת.
היכולת לחוות דברים בהתרגשות עצומה,
מעניקה משמעות שונה לחיים,
תודה על החוויה שהעברת.
ואיך הוא מנגן לך מוכר?
אם הוא מעלה בך חיוך - דייני
תודה שרה
ברוכה הבאה למועדון הילדות הגריאטריות
אהבתי את כתיבתך ואת הספור
הוא מנגן לי מוכר משהו
ומעלה בי חיוך מפויס
תודה לך
בואי ואומר לך מה הקשר:
באותו יום בו מצאתי את רובינשטיין מדבר, עדיין הדהד לי במוח ה"גריאטרית" של המתוק ההוא.
הקשבתי לארתור ואמרתי לעצמי: וואלה, בן 90 היה. יותר גריאטרי מזה? הקשבתי לתשוקה הבלתי נדלית שלו, לחדות המחשבה והביטוי, נזכרתי בנגינה שלו...ואגב, כשאני שמעתי אותו הוא היה יותר זקן ממני עכשיו. וכך, המילה "גריאטרית" כבר לא נשמעה לי כל כך נוראית.
בהיכל התרבות יש 4000 מקומות והאיש הזה, כשישב ליד הפסנתר, היה קטנצ'יק. לא משנה היכן ישבת. הוא היה איש קטן. אך כשהחל לנגן לא היה מלבדו בעולם. באולם אפשר היה לחתוך את האויר בסכין. לפעמים הוא גם דיבר ואז הוא נשמע כל כך פשוט ואוטנטי...כאילו ודיבר בתוך המטבח שלו בבית.
טוב. אני מפסיקה. אפשר לכתוב עליו הרבה.
תודה מותק.
אני פשוט לא מאמינה שהיה לך מזל כזה לראות את האיש המדהים הזה מנגן !!! אני גיליתי את הנגינה שלו בגילי המתקדם ואני מרותקת גם למוזיקה וגם לאישיות , ראיתי את הראיון הזה במלואו בערוץ מדזו....
מעבר לנגינה יש משהוא כל כך ילדותי וראשוני ששופע ממנו שזה לא יאמן.
תודה חברה שלי סידרת לי את הבוקר.
ודרך אגב, מה קשר גיריאטריה לאיכות?
דרור, תודה לך.
רוצה להגיב על התגובה שלך
אך חסרות לי המילים. הן נתקעו לי.
*
את מדהימה.
אני כל-כך אוהבת את מה שאת מביאה.
אני ממש, מתרגשת.
היופי, העומק, האמת, הפשטות
פשוט...פשוט...להיות ולהתרגש.
אוח, איזו גריאטרית נפלאה!
מסכימה איתך לגמרי.
בעיני, אדם יוצר, אדם מתלהב, אדם עם תשוקה...."משפריץ" שפע חיים מתוכו אל סביבתו...
אין לזה שום קשר לגיל.
מהלכים לידי צעירים "נבולים" חסרי חיות ומבוגרים מלאי חלומות. מעדיפה את האחרונים.
***
יכולתי לראות אותך עם אמך, חוזרות באוטובוס ולהרגיש...
כתבת נפלא!
תודה.
תודה דוק.
חושבת שחשוב מה שמרגישים.
גם אני נולדתי גריאטרית..
אומרים שזה אופייני למזל גדי.
אופס, זה טוב או לא טוב?
ליה, התגובה שלך היא פוסט נהדר בפני עצמו
תודה. נכון שכיף לשמוע את רובינשטיין מדבר?
ילדה.
פוסט מקסים רותי,
גם אני גריאטרית מגיל אפס...:)
אלה התינוקות שנולדים כבר זקנים...יש תופעה כזאת:))
אבל...אני מתפרעת בצלילים , והאי שלמות יוצרת את החיים האמיתיים גם בצלילים
פעם הבאתי בוידאו את הורוביץ, מנגן מזורקה בגילו המופלג
אני חושבת שהרבה אנשים היו מקנאים בשובבות וניצנוץ החיים שהבזיקו מנגינתו,ובו.
קשה להסביר אבל החיים מסתובבים בין להיות "גריאטרית" להתבונן עמוק אל החיים
וגם לדעת לחוות את יופיים
פוסט מקסים
יום נפלא