עיר ללא רחמיםיהלי ורע, איזה שני שמות מאגניבים בשביל להרים אלבום חדש בשם "אלדוראדו", על חורבות מה שנקרא פעם הלהקות התל אביביות. וגם: אבישי כהן> יזהר אשדות> רינת עמנואל> בין השמשות> אמילי קרפל> רק בישראל 2008 מאת ארן הרשלגהעיר האבודה רק מהחיבור בין רע מוכיח ("זקני צפת", ברי סחרוף) ליהלי סובול ("מוניקה סקס") אפשר להריח ארומה מעושנת של רוק גיטרות ותופים אוונגרדית. אבל הציפיות ההזויות שלי, לא נפגשו עם המציאות האפלה של השניים. המפגש של שני היוצרים מביא שני עולמות מושגים שונים, שיוצרים עולם שלישי הבנוי מניגודים ואסוציאציות, שלא היו נולדים במקום או בזמן אחר. "אלדוראדו" הוא אלבום מופנם וצנוע, סוג של פרוזק עבור השניים, שעשו קילומטרז' ארוך ברוק הישראלי. המלים והלחן של יהלי והעיבודים וההפקה של רע, לוקחים את השירים למחוזות אורבניים של אלדוראדו, תל אביב ושיר הרוק הראשון על רמת גן. התמונות המלוליות שמצייר סובול אודות האנשים והסיטואציות, חסרות אמנם את השפיץ והלהט של "פצעים ונשיקות", אבל יש בהם סוג של נחמה פואטית כמו ב"תני לי עצה" עם המשפט האפוף: "הילד שקבור במדפים של חנויות ספרים, הילדה שעשתה מנוי על משככי כאבים, בכלל כל התקופה ברחה כמו חתולה". נראה שהפרשנות האורבנית, לא באה להם מהצד השמח של המדרכה, אלא דווקא מהצד שהשלים עם העיר כמו שהיא, בלי לזייף ובלי ליפייף. רע מוכיח, יהלי סובול>אלדוראדו
זמר הג'אז אבישי כהן מוכר מהצד הג'אזי שלו כנגן קונטרבס, עד היום הוא הספיק להוציא תשעה אלבומים אינסטרומנטליים (צ'יק קוריאה הפיק לו את האלבום הבכורה "אדמה") ולהשתתף בהרבה מאוד אחרים- לאחרונה אף יצא לו אלבום כזה תחת השם "אבישי כהן טריו". אחרי תקופה ארוכה ויצירתית בניו יורק (גם היום מקפיד להופיע ב"blue note") הוא חזר לארץ עם מוטיבציה להוציא אלבום בעברית, אבל הפעם היתה לו כוונה גם לשיר בו, דבר שנמנע ממנו עד היום. האלבום החדש "שעות רגישות", הוא בהחלט רגיש ועמוס מחוות לעבר ולאנשים שחיים סביבו ואיתו. סצינת הג'אז מורגשת לאורכו גם בלחנים, בעיבודים ובהפקה שכהן אחראי לה, אך בעיקר יש בו מוטיבים אוריינטליים והשפעות של מוזיקת עולם. קחו לדוגמא את "אהבה חדשה", הקונטרבס של אבישי חולק שם חדר עם הפסנתר של שי מאסטרו, ועם תופים של מארק ג'וליאנה (החברים מ"טריו") והתוצאה היא שיר אהבה ג'אזי אפלולי ומרתק. גם בחלק המלולי מצליח אבישי לרגש ולהראות, שהמלים מספרות סיפור אישי: "אם תלכי הלילה לבדך הכוכבים ילווה אותך, רוח ים תלחש אל תוך ליבך תמלא את גופך" (מתוך "שובי אלי"). נוח לו לדלג ולהיות בדו שיח עם ההווה והעבר שלו, והתוצאה באמת שווה כל אקורד. מלבד השירים שכתב והלחין, משורבבות גם קלסיקות שלא מוצאות את מקומן באלבום ואני מתכוון ל"יד ענוגה" (שחודש בעבר גם ע"י ריטה) ו"אל הציפור" של ביאליק. אבישי מנסה ליצור אלבום נוסטלגי (הצבע החום השולט בעטיפה) עכשווי, ולפעמים זה קצת יותר מדי. אבישי כהן>שעות רגישות
יזהר אשדות יזהר אשדות מודה שהצלילים של ואן מוריסון הטילו עליו קסם וניווטו אותו ליצור אלבום בסגנון אירי. הכינור, החליל והתוף באוראן, שנחשבים לכלי היסוד המסורתיים במוזיקה האירית קלסית, מעוררים ויוצרים סחף במופע ובאלבום האירי של אשדות שמשתף בו את חברי "קטיפה שחורה". אשדות אוהב הופעות ויעיד על כך האלבום "הופעה חיה בהארד רוק קפה" (1995), שנחשב לאחד האלבומים הנמכרים בתעשיה. באלבום המופע החדש שנקרא "ריקוד קטן, הסיבוב האירי", על שם השיר שכתב לו יהלי סובול, מציג אשדות יכולות התנסות בסגנונות מוזיקליים זרים לו. הסיבוב האירי הוא לא רק שיקוף של אלמנטים איריים בשירים, אלא ממש המרה יסודית של שיריו המוכרים. שירים כמו "הבלדה על...", "יש לך אותי", "מה תאמרי" שמופיעים גם באלבום ההופעה מ-1995, מקבלים פה חיים פעם נוספת- סוג של ילדות שניה, בלבוש אירי מסורתי חם וגועש. יזהר אשדות>הסיבוב האירי
בזמן ובמקום אני לא יודע מה עיכב את רינת עמנואל להוציא את אלבום הבכורה שלה, אבל בטוח שיש לה סיבה. היא לא חדשה באזור, אני עוד זוכר אותה מלהקת הנח"ל, ויותר מזה (למען הגילוי הנאות) אני זוכר אותה שרה בכל הטקסים בבית הספר היסודי שבו למדנו יחדיו. הסגנון שלה נע בין ירדנה ארזי (הארצישראלית) לאפרת בן צור (האלטרנטיבית), כך שאין ספק שהקהל שלה בשני הקצוות הוא מבוגר ובוגר יותר. כמבצעת בחרה עמנואל כתפישה מצפנית מלים של המשוררים והכותבים מהשורה הראשונה: נתן יונתן, לאה גולדברג, איתן גלס, מאיר גולדברג, דודו ברק ואחרים. בשיר "אהבתי" לדוגמא, מצליחה עמנואל לשקוע בשיר אהבה ביקורתי במנעד קול נמוך "אהבתי אותך ואין לי כוח, אין לי כוח לשכוח" (מלים: מאיר גולדברג). לעומת זאת בשיר "בכל זאת" היא מתעוררת כמו עוף החול מהשקיעה ומשלימה עם הזוגיות הסבוכה "בתוך הים הסוער הזה אתה איתי אני איתך וזאת אהבה" (מלים ולחן: לאה שבת). הערכים המוזיקליים שעולים מקולה של עמנואל, חסרים היום בנוף האלקטרוני ואין ספק ששם טוב לוי שאחראי לעיבוד וההפקה, תרם את חלקו לתהליך הזה. רינת עמנואל>מקום שמור
בין הערביים "החיים הם רק חלום, האלוהים הוא רק הנמשל", כך כתוב בגב העטיפה של האלבום החדש של "בין השמשות", שחוזרת לאחר שש שנות שתיקה. הציטוט מכוון לסדר היום המוזיקלי של הלהקה, הוא משלב בין מלים בהשראת המקורות למוזיקת רוק רכה שמגביה מדי פעם ראש וזועקת. האלבום השני שלהם "שתיקת האדמה", מסייר בין עבר להווה, ושיר הנושא נכתב בהשראת "החיים כמשל" של פנחס שדה ז"ל, שקולו גם משולב בשיר. לא מדובר כאן בגימיק, אלא באמירה ובדו שיח עם משוררי הדגל של ארץ ישראל. למען האיזון העכשווי, צורף לסיאנס גם מאיר אריאל עם המלים ל"באתי אליך" בלחן של יוני גנוט. השירים נטולי ציניות, אך עוטי כריזמה בעלת שורשיות מכוונת "קום בן אדם קח את דמותך לאגם, שטוף שם את פניך הם הכתימו במשך הזמן" (מתוך השיר "בדממה"). בין השמשות>שתיקת האדמה
מכל הלב והנמשים לא נפגשתי עדיין עם אמילי קרפל, אבל לפי התמונה היא מנומשת, מה שמסביר את האנרגיות והביטים אפופי האדרנלין, מצד שני היא נולדה בקנדה שלהם יש דימוי ישנוני משהו. הפופ בישראל, חסר חיי נצח, חסרות בארכיון דמויות פופיות שמצליחות לשרוד בנישה הזו. באלבום של אמילי הקרוי, איך לא, "נמשים" מובילה אמילי קו מוזיקלי בסגנון "לאקי סטאר" עם סינתיסייזר ותופים אלקטרוניים (האייטיז מסתבר לא ימותו לעולם). אבל כנראה שאמילי לוקחת את הפופ שלה ברצינות, ולכן הוא מושפע גם מרוק ואלטרנטיב, כמו שיתוף הפעולה עם סמי בירנבך בעברית ("מינימל קומפקט"), אסף אמדורסקי ויצחק לאור ("נערת רוק"). למראית עין האלבום משדר קלילות, אבל אם מתאמצים קצת יותר נחשפת אמילי רצינית שכותבת ומלחינה חלק מהקטעים, ואפילו מבצעת את "אינך מבקש דבר" של לאה גולדברג. אמילי קרפל>נמשים
רק בישראלהקיץ מביא איתו לא רק מדוזות ו-90 אחוזי לחות, אלא גם אוספים שמוגדרים כלהיטים הגדולים של אותה שנה. האוסף החדש "רק בישראל 2008", הוא בדיוק כזה, לקט ישראלי עכשווי שמחבר קצוות שלעולם לא היו יכולים להפגש בנסיבות אחרות. מדובר בתמונת מצב מוזיקלית (21 להיטים) של המוזיקה הפופולרית הישראלית שבה לוקחים חלק בין היתר: סאבלימינל והגבעתרון, יעל נעים, בן ארצי, ריטה, ישי לוי, קרן פלס, בועז מעודה, ארי גורלי, דנה לפידות, שירי מימון ואחרים.רק בישראל 2008
|