אם הן כבר נכפו עלינו והפכו לכל כך אפנתיות, זה הזמן להפשיט את תכניות המציאות מהגרדרובה שלהן ולבדוק אם באמת הרישול האפנתי הוא סוג של מודעות עצמית או הרס עצמי     

מאת ארן הרשלג 

כאילו שהמציאות הישראלית היא לא פיילוט לתכנית הישרדות, צצות להן מכל עבר תכניות הריאליטי, שספק אם להן התכוון מרשל מקלוהן כשאמר "המדיום הוא המסר". את המדיום אני מוצא בלי בעיה, אבל את המסר קשה לי לחפש ועוד יותר קשה לי למצוא, כי ברור הרי שאנשים לא אוהבים תכניות מציאות, הם פשוט אוהבים לרכל, להציץ לשכנה ואם אפשר אז גם לשלוח איזה מסרון עצבני שידיח פעם שניה ולתמיד (כי הקהל בבית החזיר אותה), את ההיא שחותרת תחת ההוא. כרגע משודרות הרבה יותר מדי תוכניות כאלה וביניהן: 'היפה והחנון', 'מפרץ האהבה', 'האח הגדול'; ועוד שתי תכניות שהספיקו לסיים קדנציה נוספת, 'רוקדים עם כוכבים' ו'כוכב נולד'. לכל אחת מהן סגנון, אופי, צביון וסטייליסט משלה, שמעביר באמצעות הבגדים דימוי כלשהו של המשתתף.

בגד כפת: 'רוקדים עם כוכבים'

מכל התכניות, 'רוקדים עם כוכבים' מצליחה להתכתב עם המלה תרבות ולשמור על ייחודיות ומקצועיות, בעיקר בזכות הסיסמאות הצבאיות פסדובלה, ג'ייב ופוקסטרוט, אבל גם בזכות שופפטים מהתחום ורקדנים מקצועיים. לא חשוב אם מדובר בצעדי ואלס, צעד תימני, או צעד וחצי בכדורסל, כאן לא מביאים את הבגדים במזוודה מהבית, הלבוש שהוא בעצם תלבושת, הוא חלק עיקרי מההופעה ומהביצוע והוא משמש כתפאורת רקע לרקדנים. הבגדים שהולבש בהם סמי הורי בעל התדמית הקשוחה והאסרטיבית, לא היו דומים לאלו של רודריגו גונזאלס; והבגדים של שרון וכסלר לא הזכירו את אלו של גלית גיאת. לרוב הגברים זוכים בחולצה ומכנסיים שחורים, כפי שראינו בגמר האחרון את קיריל סיבולפוב, כשהמשחק העיצובי היחידי איתו הולכים המעצבים הוא חזה פתוח לכל עבר. לעומתם, הנשים הן נסיכות אמיתיות, שספק אם יזכו בגילגול הזה להשתחל שוב לשמלות פאייטים, משי או מלמלה בגדלים שמזכירים ארוחה במסעדת מזון מהיר: מיני, מידי או מקסי.

"האח הגדול עינו פקוחה", כתב ג'ורג' אורוול בספרו הנבואי '1984'; למה נבואי אתם שואלים?   כי גם הוא היה מתקשה להאמין, שתושבי "האח הגדול" השוכן בנוה אילן יתלבשו שישה עשורים אחרי הרומן התקופתי שלו, ברישול שבו תושבי אוקיאניה בספר לבשו את מדי המפלגה- שהיו לא יותר מסרבל כחול מהוה. כאשר 15 המתמודדים הלכו על השטיח האדום בתכנית הראשונה, ציין ארז טל רופא האליל של השבט, שהבגדים שהם לובשים שייכים לארון הפרטי שלהם. כבר אז היה אפשר לראות מי כאן הריץ,' מי הביץ' ומי ראוי שתאריך את השמלה באינץ'. הוט קוטור לא היה שם, סגנון בודאי שלו והכי גרוע לא היתה כמעט לאף אחד מהמשתתפים יצירתיות יתר, שתזין את הדימוי שלה או שלו ותמתג אותה. בהמשך, המצב הפך אף ליותר משעמם אפילו, כשהפריט האידיאולוגי העיקרי ב'עזרת הנשים' היה ביקיני משולשים סקסי אבל נדוש, וג'ינס פלוס גופייה בגזרת הגברים. בשביל לא לצאת קטנוני שלא לומר מרושע, אני חייב לתת למשתתף איתי זיו שנראה מתאים יותר ל'היפה והחנון', נקודת בונוס על החולצה המאגניבה שלו שכתוב עליה ש-ק-ר-נ-י-ם, למה התכוון המשורר? זה נדע רק כשתתגלה האמת.

 יפה בתאוריה: 'היפה והחנון'

איך קרה שהסרט הבינוני 'אמריקן פאי' הפך לתכנית מציאות, הקוראת לעצמה 'ניסוי חברתי' מרתק. אין לי תשובות לשאלה הזו, אבל זה בדיוק מה שקורה בבית החלומות על שפת ים סוף בתכנית 'היפה והחנון'. לא נכנס לסוגייה ההיסטורית-חברתית האם בית המקדש אכן נחרב בשנת 1969, כפי שענתה אחת מהמשתתפות, כי השאלה היותר דחופה שנשאלת היא, מי הלביש בצורה מוגזמת את ה'איינשטייניות' ומצד שני מי נתן ל'שמעונים' לצאת ככה מהבית? הרי ברור מבחינת ההפקה, שככל ששתי הקבוצות תהיינה מנוגדות ומוקצנות אחת לרעותה, כך הצחוקים, החגיגה והרייטינג יהיו גבוהים יותר. כי מה יותר משובב, מלראות בחור צעיר שיודע הכל על מדעי החיים, אבל כלום על החיים או על הפתגם 'הבגדים עושים את האדם', ומצד שני להישיר מבט למהממת התורנית ולשמוע אותה בקול מזוקק "אני מתאימה את השיער שלי לגופיה ולג'ינס". אני לא יודע מה אתכם אבל אני נקרעתי, אבל זה לא אומר שלא בכיתי בהתחלה כשנאלצתי לראות את זה האפיזודה הזו בשידור חי.לא כל ה'גיקים' שפגשתי בחיים היו גאונים, ולא כל היפהפיות שיצאתי איתן היו מעצור לדלת, אבל משום שבתכנית ריאליטי אין משמעות למה שקורה במציאות, 'הגיק שיק' שכובש בלוגים ברשת, טרם הגיח לוילה באילת. חסרה בתכנית הזווית של אותו יצור כלאיים שמצד אחד הוא חנון ועם הארץ ('גיק'), אבל מצד שני יש לו נתונים אסתטיים ('שיק') שלא היו מביישים את אלכס מ'נקמת היורמים'. בסופו של דבר 'היפה והחנון' היא פרודיה על איך שהתלבשו והתנהגו חנונים, בשנים ששושנה ארבלי אלמוזלינו היתה הח"כית היחידה בכנסת. כי היום בעידן המיתוג האפנתי הגלובאלי, כל יורם הוא גאון, ויכול להפוך בצפייה ממוקדת ביוטיוב, לדיוויד בקהם בשלושה מהלכים פשוטים.