
גם אתם בין אלה שמלינים כי השירות בארץ, הוא סניף של העולם השלישי? כתבנו ארן הרשלג בדק עבורכם את השירות באנגליה וארה"ב, דרך העיניים של הקומדיה הקולנועית והטלויזיונית, ומביא שלוש דוגמאות
מאת ארן הרשלג
אני חושב שזה היה ב"פליטת פה" של דודו טופז אי שם בשנות ה-80, כאשר הוא בעט וסנט באיכות השירות הישראלי, שאינו עומד בתקנים של המערב. לצורך ההדגמה הוא תיאר את ארה"ב כארץ המוגבלויות הבלתי אפשריות, שבה מרד צרכנים כנגד העלאת מחיר הבשר, או כנגד שירות לקוי, הוא עניין יומיומי רגיל וסביר. האמת שכולנו התרגלנו לחשוב שמשהו בלחות הארצישראלית, מונע מאיתנו לקבל שירות בסיסי שמצורף אליו בסוף גם חיוך.
מוכרים בלבדיתכן שאנחנו כישראלים עשינו במשך שנים אידיאליזציה לכל מה שקורה בחו"ל, אחרת קשה להבין את גל הסרטים והסדרות שמביעים ביקורת כלפי צורת השירות בארה"ב ואירופה. גם בסדרות מיתיות כמו 'סיינפלד' וסרטים ביקורתיים כמו 'בדרך למטה' (92') של ג'ואל שומאכר, בכיכובו של מייקל דאגלס, ניתן לראות שמה שרואים משם, לא תמיד רואים מכאן. בשנת 94' פרץ לעולם הסרט "מוכרים בלבד" (Clerks) של הבמאי קווין סמית'. אם עד אז חשבנו שהמלה הנרדפת לשירות היא אמריקה, התברר לפתע שאו שמי שסיפק את המידע הזה, נתן לנו מידע שגוי (שירות לקוי?), או שגם בארה"ב חלו שינויים תרבותיים שהפכו את המושג שירות, לסוג של קומדיה סאטירית. סמית' מגולל בסרט, שצולם במכוון בשחור לבן, סיפור על שני זבנים במרכול אמריקאי טיפוסי בניו ג'רזי (שם מתרחשים רוב סרטיו), שעושים הכל כולל הכל- אבל רק לא את העבודה שלהם, ובטח שלא מדברים איתך על שירות. הסרט נחשב לראשון מתוך רצף של שלושה סרטים, המבטאים את יחסי השנאה-אהבה שרוחש סמית' לעיר הולדתו ניו ג'רזי- הסרטים הנוספים הם: 'עכברי קניון' ו'לרדוף אחרי אמי'.כבר באקספוזיציה של 'מוכרים בלבד', אתה מבחין שהביקורת המוטחת בסרט, מעמידה את כולם בפינה עם הראש לקיר. אף אחד לא יוצא נקי בתסריט של סמית'. הזבן הראשי דנטה היקס, וחברו רנדל גרייבס, העובד בספריית הוידאו הצמודה, מוצגים כזוג טפילים מעוררי רחמים, המאשימים את כל העולם במחדלים העוברים עליהם. ואילו הלקוחות המוזרים, המגיעים לחנות ומבקשים לקבל קצת סימפטיה, חוטפים מטר של עלבונות או הרצאת מבוא בנושא, איזה סרט בטרילוגיה של 'מלחמת הכוכבים' טוב יותר, ולמה. הצלחת הסרט כסאטירה פרועה על עולם הבוגרים המשועממים של מעמד הביניים, כל כך הצליחה (בסרט הושקעו 30,000$ בלבד והוא הכניס עד היום עשרות מיליונים), עד כי הבמאי החליט ככניעה למעריצים, לתאר בפניהם מה עלה בגורלם של צמד הלוזרים, עשור מאוחר יותר. גם כאן לא חיכתה בשורה חדשה לעולם השירות והמצוינות. גם בסרט הזה (שבו הושקעו כבר 5 מיליון דולר) 12 שנה מאוחר יותר, ממשיך הצמד וחבריהם, להתעלל שירותית ומנטלית בלקוחותיהם, אך הפעם העלילה נדדה לסניף מקומי של רשת מזון מהיר, לאחר שהמכולת השכונתית בה עבדו בסרט הראשון נשרפה.
המלון של פולטיגם כאן שחיטת הפרות הקדושות, סייעה לסדרה לפרוץ לקהלים חדשים. הכל התחיל כאשר ג'ון קליז, לאחר שפירק את החבילה עם מונטי פיטון, החליט ביחד עם אישתו דאז קוני בות', להפיק קומדיית מצבים על בעל מלון בשם פולטי (Fawlty Towers) , בעיירת נופש בריטית עלובה בשם טורקי. במלון אליו מגיעם תיירים מזדמנים, עובד צוות נאמן אך מטורף, המקשה על חייו השמרניים והסטריאוטיפיים של פולט,י והוא מצידו "מרביץ" בהם חוכמת חיים ודרך ארץ מעוותת. כהרגלו, מפרק קליז לגורמים את האילוזיה על הנימוס הבריטי והאדיבות האנגלו-סקסית, הנובעת לטעמו מרצינות יתר, שכמו כל מנת יתר יכולה להרוג את הממלכה הבריטית משעמום. פולטי, האוחז בארגז מלא דעות קדומות למכביר, לא מצליח באף אפיזודה לאורך ארבע עונות השידור (79'-1975), לתמרן בין האידיאלים שלו, לרציונל שצריך להפעיל בזמן אמת בשטח.על שירות ללקוח כמובן שאין מה לדבר פה, פולטי ושאר העובדים, לא מצליחים להנפיק אפילו ארוחת בוקר קונטיננטלית אחת לרפואה שאין בה טעויות, הגזמות או סתם חוסר תשומת לב בסיסית. מי שיוצא מופסד הם כמובן הלקוחות, הנשבעים בכל היקר להם ששירות כזה מעולם לא פגשו, וסביר להניח כי גם לא יתקלו בסוג כזה בעתיד. פולטי מצידו לא נשאר חייב, ורודף משך רוב הפרקים אחרי כבודו הנרמס, ואחרי האורחים אותם הוא שונא מהרגע שעברו את סף הכניסה של המלון. מישהו מטפל בך?מעניין לראות שדווקא הבריטים מחטטים בפרופיל הפסיכולוגי שלהם, ומבקשים לומר משהו חדש על הבריטיות, על חשבון העבר המפואר של הממלכה. סדרה כזאת שחרטה על דיגלה את תודעת השירות הבלתי קונבנציונלית, היא "מישהו מטפל בך?" Are You Being Served)) הבריטית, ששודרה בשנים 85'-1972. בחנות הכלבו של 'האחים גרייס', התנהלה חבורה של מוכרנים, שעל פניו נראה שהם רציניים, אינטליגנטיים, מסורים ואדיבים לעבודתם. לאט לאט התגלה כי מאחורי הפרצופים המחייכים של מנהל הקומה השחצן קפטן פיקוק, גברת סלוקומב הזבנית הראשית והמתנשאת ומר המפריז חסר עמוד השדרה, מסתתרים מאבקים,קנאות ומתח מיני אבסורדי. הסדרה אמנם יוצרה בשנות ה-70, אך הצליחה לבסס בתסריט סטריאוטיפים ייחודיים לכל השחקנים, שלעיתים הכעיסו צופים שמרנים ויבשושיים. כך למשל כאשר קפטן פיקוק רצה עזרה מאחד מעובדיו, נהג לקרוא לו בקול "האם אתה פנוי, מר המפריז?". בתגובה היה המפריז מביט סביבו, בודק שאכן אין אף לקוח מלפניו, מאחוריו ומצדדיו (נדיר שהעובדים היו משרתים לקוחות), ועונה בציניות האופינית לו "כן אני פנוי, קפטן פיקוק". דורות שלמים של זבנים מכל העולם, נשאו עיניהם אל עבר הסדרה שסיפרה את סיפורם היומיומי, ממבט סרקסטי אך אנושי. הצלחת הסדרה אף הביאה ב-77' ליצירת סרט קולנוע, שהתרחשה בעיירת נופש בספרד. בנוסף, האירועים המתרחשים בתוככי הכלבו, הולידה גרסאות תואמות גם באוסטרליה וארה"ב. מצחיק לראות שעם השנים הפך הביטוי השירותי "מישהו מטפל בך?" לאמירה על שירות לקוי שאינו מסייע ללקוח, אלא דווקא תוקע את הלקוח אי שם בין מחלקת הביגוד למחלקת הסידקית. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה