גם אתם בין אלה שמלינים כי השירות בארץ, הוא סניף של העולם השלישי? כתבנו ארן הרשלג בדק עבורכם את השירות באנגליה וארה"ב, דרך העיניים של הקומדיה הקולנועית והטלויזיונית, ומביא שלוש דוגמאות    

מאת ארן הרשלג 

אני חושב שזה היה ב"פליטת פה" של דודו טופז אי שם בשנות ה-80, כאשר הוא בעט וסנט באיכות השירות הישראלי, שאינו עומד בתקנים של המערב. לצורך ההדגמה הוא תיאר את ארה"ב כארץ המוגבלויות הבלתי אפשריות, שבה מרד צרכנים כנגד העלאת מחיר הבשר, או כנגד שירות לקוי, הוא עניין יומיומי רגיל וסביר. האמת שכולנו התרגלנו לחשוב שמשהו בלחות הארצישראלית, מונע מאיתנו לקבל שירות בסיסי שמצורף אליו בסוף גם חיוך. 

מוכרים בלבד

יתכן שאנחנו כישראלים עשינו במשך שנים אידיאליזציה לכל מה שקורה בחו"ל, אחרת קשה להבין את גל הסרטים והסדרות שמביעים ביקורת כלפי צורת השירות בארה"ב ואירופה. גם בסדרות מיתיות כמו 'סיינפלד' וסרטים ביקורתיים כמו 'בדרך למטה' (92') של ג'ואל שומאכר, בכיכובו של מייקל דאגלס, ניתן לראות שמה שרואים משם, לא תמיד רואים מכאן. בשנת 94' פרץ לעולם הסרט "מוכרים בלבד" (Clerks) של הבמאי קווין סמית'. אם עד אז חשבנו שהמלה הנרדפת לשירות היא אמריקה, התברר לפתע שאו שמי שסיפק את המידע הזה, נתן לנו מידע שגוי (שירות לקוי?), או שגם בארה"ב חלו שינויים תרבותיים שהפכו את המושג שירות, לסוג של קומדיה סאטירית. סמית' מגולל בסרט, שצולם במכוון בשחור לבן, סיפור על שני זבנים במרכול אמריקאי טיפוסי בניו ג'רזי (שם מתרחשים רוב סרטיו), שעושים הכל כולל הכל- אבל רק לא את העבודה שלהם, ובטח שלא מדברים איתך על שירות. הסרט נחשב לראשון מתוך רצף של שלושה סרטים, המבטאים את יחסי השנאה-אהבה שרוחש סמית' לעיר הולדתו ניו ג'רזי- הסרטים הנוספים הם: 'עכברי קניון' ו'לרדוף אחרי אמי'.כבר באקספוזיציה של 'מוכרים בלבד', אתה מבחין שהביקורת המוטחת בסרט, מעמידה את כולם בפינה עם הראש לקיר. אף אחד לא יוצא נקי בתסריט של סמית'. הזבן הראשי דנטה היקס, וחברו רנדל גרייבס, העובד בספריית הוידאו הצמודה, מוצגים כזוג טפילים מעוררי רחמים, המאשימים את כל העולם במחדלים העוברים עליהם. ואילו הלקוחות המוזרים, המגיעים לחנות ומבקשים לקבל קצת סימפטיה, חוטפים מטר של עלבונות או הרצאת מבוא בנושא, איזה סרט בטרילוגיה של 'מלחמת הכוכבים' טוב יותר, ולמה. הצלחת הסרט כסאטירה פרועה על עולם הבוגרים המשועממים של מעמד הביניים, כל כך הצליחה (בסרט הושקעו 30,000$ בלבד והוא הכניס עד היום עשרות מיליונים), עד כי הבמאי החליט ככניעה למעריצים, לתאר בפניהם מה עלה בגורלם של צמד הלוזרים, עשור מאוחר יותר. גם כאן לא חיכתה בשורה חדשה לעולם השירות והמצוינות. גם בסרט הזה (שבו הושקעו כבר 5 מיליון דולר) 12 שנה מאוחר יותר, ממשיך הצמד וחבריהם, להתעלל שירותית ומנטלית בלקוחותיהם, אך הפעם העלילה נדדה לסניף מקומי של רשת מזון מהיר, לאחר שהמכולת השכונתית בה עבדו בסרט הראשון נשרפה. 

המלון של פולטי

על שירות ללקוח כמובן שאין מה לדבר פה, פולטי ושאר העובדים, לא מצליחים להנפיק אפילו ארוחת בוקר קונטיננטלית אחת לרפואה שאין בה טעויות, הגזמות או סתם חוסר תשומת לב בסיסית. מי שיוצא מופסד הם כמובן הלקוחות, הנשבעים בכל היקר להם ששירות כזה מעולם לא פגשו, וסביר להניח כי גם לא יתקלו בסוג כזה בעתיד. פולטי מצידו לא נשאר חייב, ורודף משך רוב הפרקים אחרי כבודו הנרמס, ואחרי האורחים אותם הוא שונא מהרגע שעברו את סף הכניסה של המלון. 

מישהו מטפל בך?