פעם הייתה לי מאהבת. טוב, בעצם אני לא יודעת אם אפשר בעצם לקרוא לזה- 'מאהבת', שכן מעולם לא באמת פגשתי אותה, בכל אופן לא face to face. אבל, רגע, אולי אני אחזור להתחלה במקום להתחיל מהסוף...
אז ככה- נרשמתי לאתר הכרויות. "בחורה מקסימה בלה בלה בלה"... "מחפשת את נסיך חלומותיה, בלה בלה בלה...". אתר נחמד. פה ושם יצאו לי כמה מאהבים לתקופות קצרות, אבל הנסיך עצמו טרם הגיע. ואז יום אחד פנתה אליי בחורה. וה"אגו" שלי לא נתן לי לשלח אותה לדרכה, וכך התחלנו לפטפט. ואז עברנו למסנג'ר. ואז עברנו למיטה. סתם. לא. לא עברנו לשם J, אבל הייתם מתים לזה ,לא?! בכל אופן, אין לי מושג איך זה קרה, אולי בגלל האנדרנלין, הצורך להתנסות במשהו אחר, השיעמום, או כל תירוץ אחר, אבל יום אחד מצאתי את עצמי, face to face, מאוננת מול בחורה באינטרנט. זה לא שפתאום 'בא לי' בחורה. אני בהחלט לא בקטע של "כוס". מעולם לא נפגשנו ואני בהחלט לא מתכוונת להיפגש. זה סתם היה קטע של פורקן. ובעצם – מה בכלל ההבדל בין לאונן מול האינטרנט, או מול סרט כחול, או סתם להתענג עם הויברטור הוורוד במיטה מתחת לסדינים?. ואם בסקס וירטואלי עסקינן, האמת זה בכלל משנה אם בצד השני יש גבר או אישה? בשורה התחתונה זה אני, לבדי, בין ארבעת קירות חדרי, נוגעת בעצמי. אז עד כמה זה באמת משמעותי מי 'הנעלם' בצד השני של המשוואה?!.
יש איזה שהוא ריגוש שקשה להסביר בסקס וירטואלי. זה או שזה עושה לך את זה, או שלא. אין באמצע. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי. לפני המון שנים. בן דוד שלי מאמריקה הגיע לביקור קצר בארץ והביא לי מתנה – מצלמת אינטרנט. אחר כך הוא רשם אותי לאיזשהו אתר שדרכו יכולנו לדבר ולהשאיר אחד לשני הודעות. בנתיים גיליתי שהוא לא הבן אדם היחיד שמשאיר לי הודעות. ואז התחלתי לענות. וכך התגלגלתי לפעם הראשונה שלי. ורבותיי – זה לא הסקס, זה הrush המטורף. האנדרנלין שזורם בגוף. דפיקות לב. ריגוש בלתי מוסבר. התחושה של חופש. איי שם, מעבר לאוקינוסים של ביטים, יש דמות כלשהיא, יותר נכון יש "זיין" כלשהו, עם חיים משלו, שנותן לי הוראות מה לעשות...
מצד אחד זו התערטלות טוטאלית מול מצלמה, ומהצד השני – אנונימיות מוחלטת. אני חושבת שקודם כל זה ההלם של לראות את עצמי על המסך הקטן מתערטלת. להוריד את החזייה ואת התחתונים, פלוס איזה ריקוד סקסי, ולהרגיש כמו דמי מור בסרט סטרפטיז. אבל מעבר לזה – גם להרגיש נחשקת. וסקסית. וגם, ולראות את עצמי על המסך הקטן, פעם ראשונה בחיים ערומה, קצת לראות את עצמי איך שהגבר שלי רואה אותי, מבעד לעיינים אחרות, כאילו לצאת מתוך עצמי ולקבל פרספקטיבה חדשה על דמותי בתור מאהבת, אישה, בתור אוביקט של סקס. יש בזה משהו מאד מעצים, ולדעתי גם משהו שמאד חיזק את עוצמה הנשית שבי.
אני מודה שיש משהו מאד ממכר ברגשות הללו. לא באמת עניין אותי מה קורה לדמות בצד השני. זה היה רק אמצעי להגיע לתחושות הללו ולהתחבר לעוצמה הנשית והמינית שבי. מה שעניין אותי זה הריגוש שלפני. האנדרנלין. וכך, כשהייתי גומרת, הייתי מתנתקת, משיארה אותם עם ה'זיין ביד'.
אני חושבת שכל זה היה שלב בתהליך של ההתחברות שלי לעצמי ולעוצמה הנשית שבי. במשך שנים לא תפסתי את עצמי בתור אישה. לא , בעצם זה לא מדויק. המילה " נשית" תהיה יותר מדויקת. אישה / נקבה, זה תיאור ביולוגי של עצם היותי. יש לי אנטומיה של נקבה- כוס וזוג שדיים. אבל לא תפסתי את עצמי כ"נשית", לא הייתי מחוברת לעוצמה הנשית שבי, לרוך, לסקסיות, לאישה המפתה בי. תמיד הרגשתי שמבחינה מסוימת אני לא ממלאת את יעודי כאישה. הציצי שלי קטן מדי, הגוף רזה מדי והצלעות בולטות, בקיצור, מה כבר יש לי להציע לגברים?. לקח לי הרבה שעות של פסיכולוגיות להבין שאני צריכה לתבוע בחזרה את הנשיות שלי ששללתי מעצמי בגלל סיבות אלו ואחרות.
אז זהו, עכשיו, כשהעוצמה הנשית שלי חזרה לפעום ברמ"ח אביריי, אני יוצאת לי לדרך חדשה,לחפש את האביר על הסוס הלבן במציאות חיי הלא וירטואלית.
|