כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    מציצנות בתחנת אוטובוס

    56 תגובות   יום חמישי, 26/2/09, 00:37

     

    רק הם ואני בתחנת האוטובוס בערב חורפי, ברחוב ריק מאדם.

     

    זוג בשנות השלושים לחייהם, ממוצע לגמרי. כזה שנעלם מהזכרון בקצב התרחקות האוטובוס מתחנת היעד שלך.

     

    הוא מספר לה דבר מה. לפי הטונים הגבוהים ניכר בו שהוא נסער.

    אני לא שומעת את תוכן דבריו. מקשיבה לצלילים ונדבקת בהתרגשותו. רוצה להתקרב ולהרגיע אותו.

     

    היא נשענת על קיר התחנה. גופה עייף. מבטה נעוץ בטיפות הגשם המתנפצות אל המדרכה. פניה חתומות. 

     

    והוא בשלו.

     

    הזעם מטפס במעלה החזה. אני מרגישה מציצנית. מתפללת שהאוטובוס יגיע, ודווקא היום הוא מתעכב. לא יכולה לשאת את החלל שביניהם. מה לי ולזה? מה לי ולהם? מה לה ולו?

    רוצה לצרוח אליה: "תגיבי"!!!

    רוצה לנער אותו: "תשתוק"!!! 

    רוצה להציע להם שהגיע הזמן להיפרד. 

     

    כשהתיישבתי באוטובוס, התקשרתי לחדש בחיי וביקשתי שיבטיח, כי בעוד עשרים שנה לא ייתן שנהייה כמותם.

    והוא נשבע.

     

    אם לא יעמוד בדיברתו, אקנה לי מכונית.

     

     

    Janice Wagner - The bus stop

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/3/09 21:03:

      צטט: שרית סרי 2009-03-01 15:55:02


       אחחח... אירה - איך את כותבת יפה.

      מרוב הזדהות, הרגשתי שאני איתך בתחנה

      לוחשת את אותן מילים בדיוק. לו. לה. לַעולם.

       

      לפעמים החיים 'מקליעים' אותנו לסיטואציות שאינן שייכות לנו בכלל,

      אבל האוזניים שלנו שם... והלב שלנו... והעיניים...

      והצורך ב'הפרדות' האלה קורה לי כל כך הרבה פעמים...

       

      שוק הכרמל / אישה עם עגלה / בתוכה ילד בן שנתיים בערך/

      היא עומדת מול המוכר ומחפשת לו טרנינג.... המוכר מראה

      לה... הילד בוכה... המוכר מדבר אליה... הילד בוכה... היא צועקת

      על הילד 'שקט..די' וממשיכה לבחור לו טרנינג... והמוכר מראה

      לה טרנינג דומה במידה אחרת ובצבע שונה... והילד בוכה וקם

      מהעגלה (לא קשור !!! - זה מילא....) - והיא כמו וינטלנטור מנסה

      לתמרן בין המוכר המעיק ב'אובר' אופציות לטרנינג... ובין הילד

      הבוכה (ולא מהפוסטר) - שעבורו הטרנינג.

      הסאגה הזאת נגמרה כשהיא תופסת את הילד בכתפיים (ולא בעדינות)

      ו"מושיבה" אותו... וקושרת אותו... כדי שיתן לה שקט - לבחור עבורו

      טרנינג.

      ואני אומרת - כבר עדיף היה שלא יהיה לו טרנינג.

       

       

       

      תודה שרית.

      הזכרת לי ראיון ששמעתי פעם עם יהודה עמיחי. הוא דיבר על המשורר שיושב לאור נר וכותב, אשתו פותחת את הדלת ושואלת אותו אם הוא רוצה לבוא לסרט, והוא צועק עליה שהיא מפריעה לו לכתוב שיר אהבה...

       

        1/3/09 15:55:


       אחחח... אירה - איך את כותבת יפה.

      מרוב הזדהות, הרגשתי שאני איתך בתחנה

      לוחשת את אותן מילים בדיוק. לו. לה. לַעולם.

       

      לפעמים החיים 'מקליעים' אותנו לסיטואציות שאינן שייכות לנו בכלל,

      אבל האוזניים שלנו שם... והלב שלנו... והעיניים...

      והצורך ב'הפרדות' האלה קורה לי כל כך הרבה פעמים...

       

      שוק הכרמל / אישה עם עגלה / בתוכה ילד בן שנתיים בערך/

      היא עומדת מול המוכר ומחפשת לו טרנינג.... המוכר מראה

      לה... הילד בוכה... המוכר מדבר אליה... הילד בוכה... היא צועקת

      על הילד 'שקט..די' וממשיכה לבחור לו טרנינג... והמוכר מראה

      לה טרנינג דומה במידה אחרת ובצבע שונה... והילד בוכה וקם

      מהעגלה (לא קשור !!! - זה מילא....) - והיא כמו וינטלנטור מנסה

      לתמרן בין המוכר המעיק ב'אובר' אופציות לטרנינג... ובין הילד

      הבוכה (ולא מהפוסטר) - שעבורו הטרנינג.

      הסאגה הזאת נגמרה כשהיא תופסת את הילד בכתפיים (ולא בעדינות)

      ו"מושיבה" אותו... וקושרת אותו... כדי שיתן לה שקט - לבחור עבורו

      טרנינג.

      ואני אומרת - כבר עדיף היה שלא יהיה לו טרנינג.

       

       

       

        1/3/09 14:55:

      צטט: שירת יחיד 2009-03-01 12:20:05

      זה בטוח לא הייתי אני כי אין לי חדש בחיי...אבל אחד הישנים בחיי היה מקשיב אובססיבי לאחרים  וגם היה ממציא להם סיפורי המשך   שלמים בהמשך לאינפורמציה שהיה קולט מהם בתחנת האוטובוס. הוא היה מפתח את הקורות שלהם עוד ימים מספר לאחר שהאטובוס היה אסף אותם.

       תחבורה ציבורית היא סדנת מספרים נפלאה.

       

        1/3/09 12:20:

      זה בטוח לא הייתי אני כי אין לי חדש בחיי...אבל אחד הישנים בחיי היה מקשיב אובססיבי לאחרים  וגם היה ממציא להם סיפורי המשך   שלמים בהמשך לאינפורמציה שהיה קולט מהם בתחנת האוטובוס. הוא היה מפתח את הקורות שלהם עוד ימים מספר לאחר שהאטובוס היה אסף אותם.

        28/2/09 22:51:

      צטט: מיכל* 2009-02-28 00:19:05


      לא הבנתי אם זה טקסט שלך או מצוטט

      אבל ... כן

       לא הבנתי מיכל מה לא הבנת.

      אבל כן, זה טקסט שלי.

      ובאמת...כן

       

        28/2/09 22:49:

      צטט: bonbonyetta 2009-02-27 22:13:02


      היי

       

      אני מקווה שיהיה לך טוב עם החדש בחייך, ונראה לי שבכל חיי זוגיות יש גם רגעים כאלה, הם לא נחמדים, אומרים הרבה, אבל יש.

      אין זה אומר שאין רגעים אחרים.

      אולי הם שונים ממך, ולהם מתאים דברים אחרים.

      אני מאמינה שאת, והחדש שלך תדעו ליצור לעצמכם מה שמתאים לכם.

      ~חיבוק~

       תודה בונבונייטה.

      תשובתי לאילה שמעליך היא גם תגובתי לדברייך.

      ועוד משהו. לצערי אני רואה בסביבתי הרבה זוגות שיש ביניהם את הדינמיקה עליה כתבתי. ולמרות שיש להם בוודאי גם רגעים אחרים, זה עושה לי לא טוב.

       

        28/2/09 22:46:

      צטט: א י ל ה 2009-02-27 15:55:15


      אותי לימדו השניםשיש משהו בתוך-בתוך זוג, שהוא לא גלוי לעיניים מבחוץ.

      הוא יכול להיראות כמו משהו שנדמה לנו שאנחנו מזהים, אבל המורכבות של היחסים האלה, היא כל כך עדינה ומופלאה ומלאה - שאני לא רואה איך מעשר דקות בתחנת אוטובוס אפשר להגיע למסקנה על פרידה.

       

      וזה לא משנה את העובדה שיפה כתבת...

      :)

       

       מסכימה איתך אילה.

      כתבתי על רגע מסויים בחייהם שנחשף לעיני, ומה הוא עשה לי.

      ותודה.

       

        28/2/09 00:19:


      לא הבנתי אם זה טקסט שלך או מצוטט

      אבל ... כן

        27/2/09 22:13:


      היי

       

      אני מקווה שיהיה לך טוב עם החדש בחייך, ונראה לי שבכל חיי זוגיות יש גם רגעים כאלה, הם לא נחמדים, אומרים הרבה, אבל יש.

      אין זה אומר שאין רגעים אחרים.

      אולי הם שונים ממך, ולהם מתאים דברים אחרים.

      אני מאמינה שאת, והחדש שלך תדעו ליצור לעצמכם מה שמתאים לכם.

      ~חיבוק~

        27/2/09 15:55:


      אותי לימדו השניםשיש משהו בתוך-בתוך זוג, שהוא לא גלוי לעיניים מבחוץ.

      הוא יכול להיראות כמו משהו שנדמה לנו שאנחנו מזהים, אבל המורכבות של היחסים האלה, היא כל כך עדינה ומופלאה ומלאה - שאני לא רואה איך מעשר דקות בתחנת אוטובוס אפשר להגיע למסקנה על פרידה.

          

      וזה לא משנה את העובדה שיפה כתבת...

      :)

             

        26/2/09 22:58:

      צטט: ש.אקו 2009-02-26 22:40:54


      אירה

      על זה שאת כותבת נפלא כבר אמרתי לך פעמים רבות,

      אני חיבת לציין שהזוג הזה ממש לא מעניין אותי אבל מה זה שני המשפטים האחרונים בפוסט שלך?

      אקו

      תודה אקו.

      מה את עושה ערה בשעה כזו?

      עדכונים בסופשבוע.

       

        26/2/09 22:40:


      אירה

      על זה שאת כותבת נפלא כבר אמרתי לך פעמים רבות,

      אני חיבת לציין שהזוג הזה ממש לא מעניין אותי אבל מה זה שני המשפטים האחרונים בפוסט שלך?

      אקו

        26/2/09 21:55:

      צטט: ערסאל 2009-02-26 21:39:56

      צטט: אירה ג 2009-02-26 18:52:50

      צטט: ערסאל 2009-02-26 18:32:57

       

      אני היחיד שמסתכל על אהרוני בבית הזה.

       

      חוץ מי זה, אני מבשל ללא מתכונים, ונחשב למלך.

       

      חוץ מי זה, אני מת על אישתי, למרות שאני לגמרי לא סובל אותה, איך אפשר אחרי 40 שנה של נישואים, ועוד 4 של חברות.

       

      איחסה.

       היתה לי הרגשה כזו...

       יום אחד אגיע לקבל שיעור בבישול וזוגיות. 

        26/2/09 21:39:

      צטט: אירה ג 2009-02-26 18:52:50

      צטט: ערסאל 2009-02-26 18:32:57


      זה בכלל אני היית שם עם זוגתי, ודברנו על הגול של בן עיון אתמול נגד ריאל מדריד, והיא סרבה להגיב, כאילו זה היה עולה לה כסף.

       

      אני לא סובל שהיא מתנשאת עלי, אז מה אם אני קצת טמבל.

       

       

       

      וכשהיא מספרת לך על המתכון החדש מהתכנית של אהרוני אתה מגיב? הוא אשר אמרתי. זוג צריך לדעת מתי היחסים מיצו את עצמם...

       

       

      אני היחיד שמסתכל על אהרוני בבית הזה.

       

      חוץ מי זה, אני מבשל ללא מתכונים, ונחשב למלך.

       

      חוץ מי זה, אני מת על אישתי, למרות שאני לגמרי לא סובל אותה, איך אפשר אחרי 40 שנה של נישואים, ועוד 4 של חברות.

       

      איחסה.

        26/2/09 21:30:

      צטט: ורד א. 2009-02-26 20:13:20


      כתיבתך נפלאה ואני אוהבת לקרוא אותך.

       

      לא חושבת שיש זוגות שלא רבים כלל.

      הרי כולנו בני אדם ומדי פעם נוטים להתווכח ולריב.

      השאלה אם מתפייסים מהר ובאהבה.

       

      תודה ורד.

      מריבות זה בסדר. לי באופן אישי עושה רע כשאני רואה חוסר כבוד בין בני זוג, אדישות, מכות מתחת לחגורה...

       

        26/2/09 21:27:

      צטט: פ. השקד 2009-02-26 20:06:41

      עכשיו רק סמבה וסילסולים. עם החדש.

      מה כפת לך ממריבות של אחרים עכשיו?

       

      ותתחדשי. יפה לך.

       תודה.

      מריבות של אחרים שמות לנו מראה, ולכן זה כל-כך מאיים.

      אבל את צודקת. מ'כפת לי...

       

        26/2/09 20:13:


      כתיבתך נפלאה ואני אוהבת לקרוא אותך.

       

      לא חושבת שיש זוגות שלא רבים כלל.

      הרי כולנו בני אדם ומדי פעם נוטים להתווכח ולריב.

      השאלה אם מתפייסים מהר ובאהבה.

       

        26/2/09 20:06:

      עכשיו רק סמבה וסילסולים. עם החדש.

      מה כפת לך ממריבות של אחרים עכשיו?

       

      ותתחדשי. יפה לך.

        26/2/09 19:14:

      צטט: *עדינה* 2009-02-26 18:58:59

       

      הם בשנות השלושים לחייהם,

      ואת מבקשת בעוד עשרים שנים ... לעשות חשבון?

      שיקנה לך אוטו כבר עכשיו !!!

      נשיקה

       

       את פרקטית את.

       

        26/2/09 19:12:

      צטט: נוב"ר 2009-02-26 18:40:46


      הציור ששמת כל כך יפה, שהאפיל לי על הדוקודרמה. מי צייר? סולחת לי?

       

      נהפוכו.טעות שלי שלא ציינתי.

       Janice Wagner


       

        26/2/09 18:58:

       

      הם בשנות השלושים לחייהם,

      ואת מבקשת בעוד עשרים שנים ... לעשות חשבון?

      שיקנה לך אוטו כבר עכשיו !!!

      נשיקה

       

        26/2/09 18:52:

      צטט: ערסאל 2009-02-26 18:32:57


      זה בכלל אני היית שם עם זוגתי, ודברנו על הגול של בן עיון אתמול נגד ריאל מדריד, והיא סרבה להגיב, כאילו זה היה עולה לה כסף.

       

      אני לא סובל שהיא מתנשאת עלי, אז מה אם אני קצת טמבל.

       

       

       

      וכשהיא מספרת לך על המתכון החדש מהתכנית של אהרוני אתה מגיב? הוא אשר אמרתי. זוג צריך לדעת מתי היחסים מיצו את עצמם...

       

        26/2/09 18:40:

      הציור ששמת כל כך יפה, שהאפיל לי על הדוקודרמה. מי צייר? סולחת לי?
        26/2/09 18:32:


      זה בכלל אני היית שם עם זוגתי, ודברנו על הגול של בן עיון אתמול נגד ריאל מדריד, והיא סרבה להגיב, כאילו זה היה עולה לה כסף.

       

      אני לא סובל שהיא מתנשאת עלי, אז מה אם אני קצת טמבל.

       

       

       

        26/2/09 18:05:

      צטט: עדנה ויסלר 2009-02-26 18:02:13

      לפני כמה ימים נקלעתי לחנות ירקות וגיליתי שלא רק שאני עומדת בין החסה והמלפפון,

      אני משמשת עדת שמיעה להתכסחות בין שני המוכרים: הוא - בחור צעיר, ישב ליד הקופה, מקלף קלמנטינה, היא - כנראה החותנת שלו, כי בשלב מסויים הוא אמר בטלפון- 'אני פה עם אמא שלך שמשגעת אותי'.

      הוא הטיח בה מילים נוראיות והיא ענתה לו 'אתה לא מתבייש?' ואני התביישתי לעמוד שם. ניסיתי להתחפש לפטרוזיליה. ניסיתי להיחלץ, חשבתי להגיד משהו מצחיק ובסוף, הוצאתי ארנק ושאלתי אם אפשר חשבון ואם יש תוצאות ויצאתי...

       בסיטואציות האלה אנחנו מתייבשים, והשחקנים הראשיים לא סופרים אותנו ממטר...

       

        26/2/09 18:02:

      לפני כמה ימים נקלעתי לחנות ירקות וגיליתי שלא רק שאני עומדת בין החסה והמלפפון,

      אני משמשת עדת שמיעה להתכסחות בין שני המוכרים: הוא - בחור צעיר, ישב ליד הקופה, מקלף קלמנטינה, היא - כנראה החותנת שלו, כי בשלב מסויים הוא אמר בטלפון- 'אני פה עם אמא שלך שמשגעת אותי'.

      הוא הטיח בה מילים נוראיות והיא ענתה לו 'אתה לא מתבייש?' ואני התביישתי לעמוד שם. ניסיתי להתחפש לפטרוזיליה. ניסיתי להיחלץ, חשבתי להגיד משהו מצחיק ובסוף, הוצאתי ארנק ושאלתי אם אפשר חשבון ואם יש תוצאות ויצאתי...

        26/2/09 17:54:

      צטט: קנולר 2009-02-26 17:51:39

      מעט המחזיק מרובה.

      תודה יהודית.

      ומרובים געגועי לנכד שלך.

       

        26/2/09 17:51:
      מעט המחזיק מרובה.
        26/2/09 17:36:

      צטט: איריסנ 2009-02-26 17:31:05

      ביום חורפי כל מה שהוא רצה זה לשכנע אותה לאכול איתו חמין .   והיא חסרת כוחות  מהדיאטה עדיין  דבקה בתוכנית ההרזיה שלה .

       איריס מותק, האם את מרמזת על חשקייך לשבת הסוערת הקרבה?

       

        26/2/09 17:35:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-02-26 17:24:43

      תגידי, זה שריגשת אותי עד דמעות עם השורות האלה

      זה אומר שאת מוכשרת כל כך או שאני מזדקנת? 

      או שפשוט אני כל כך שמחה לשמוע על האיש החדש?

      נראה לי שכל התשובות נכונות צוחק

       תודה, ריגשונית.

       

        26/2/09 17:31:

      ביום חורפי כל מה שהוא רצה זה לשכנע אותה לאכול איתו חמין .   והיא חסרת כוחות  מהדיאטה עדיין  דבקה בתוכנית ההרזיה שלה .

        26/2/09 17:24:

      תגידי, זה שריגשת אותי עד דמעות עם השורות האלה

      זה אומר שאת מוכשרת כל כך או שאני מזדקנת? 

      או שפשוט אני כל כך שמחה לשמוע על האיש החדש?

      נראה לי שכל התשובות נכונות צוחק

        26/2/09 16:36:

      צטט: מיא 2009-02-26 15:50:33

      תתחדשי על האיש. צרות של אחרים? פחחחחחח. זה באמת סימן שנגמרו לך הצרות של עצמך....

      תודה.

      הצרות של עצמי התגמדו מול התופעה. 

       

        26/2/09 16:34:

      צטט: ליאת z 2009-02-26 15:27:25

      עייפות זוגית משאירה אותי ללא אוויר

       כן. לפעמים גורמת לנזק בלתי הפיך.

       

        26/2/09 15:50:
      תתחדשי על האיש. צרות של אחרים? פחחחחחח. זה באמת סימן שנגמרו לך הצרות של עצמך....
        26/2/09 15:27:
      עייפות זוגית משאירה אותי ללא אוויר
        26/2/09 14:46:

      צטט: yochi2323 2009-02-26 10:23:20

      איש חדש בלב זה תמיד טוב..

      יש לו אחקריצה

       לא יכולה לחשוף פרטים מזהים...

       

        26/2/09 10:23:

      איש חדש בלב זה תמיד טוב..

      יש לו אחקריצה

        26/2/09 10:01:

      צטט: הדב מהיער 2009-02-26 09:57:40

      אולי בעוד עשרים שנה תהיה בתל אביב רכבת תחתית, או אולי רכבת קלה.

       

      כבר אמרתי לך שאתה אופטימיסט חסר תקנה?

      ביער שלך תהיה רכבת לפני תל-אביב.

       

        26/2/09 09:58:

      צטט: אישה1 2009-02-26 06:25:26


      אירוש, מסתבר כי תחנת אוטובוס היא לפעמים גם תחנה בחיים...(מה שמזכיר לי שלא נסעתי באוטובוס כבר כמה שנים טובות, וגם הפעם האחרונה הייתה רק כי הרכבת הושבתה באותו יום).

       דינה'לה - גם הרכבת היא סדנת התבוננות.

       

        26/2/09 09:57:

      אולי בעוד עשרים שנה תהיה בתל אביב רכבת תחתית, או אולי רכבת קלה.

       

        26/2/09 09:52:

      צטט: shulamit near 2009-02-26 06:21:16

      המרחק והכעס קלים לתחיה

      הרבה יותר

      מהלב הקרוב והחם

      אני אביא לך כוכב אחד

      ושהוא

      יביא לך אותם בעיניים

      אה ולגבי הפגישה בתל אביב - עוד לא הגעתי וטרם שכחתי חיבוק

       

      תודה מתוקה.

      ואני אמתין בסבלנות.

       

        26/2/09 06:25:

      אירוש, מסתבר כי תחנת אוטובוס היא לפעמים גם תחנה בחיים...(מה שמזכיר לי שלא נסעתי באוטובוס כבר כמה שנים טובות, וגם הפעם האחרונה הייתה רק כי הרכבת הושבתה באותו יום).
        26/2/09 06:21:

      המרחק והכעס קלים לתחיה

      הרבה יותר

      מהלב הקרוב והחם

      אני אביא לך כוכב אחד

      ושהוא

      יביא לך אותם בעיניים

      אה ולגבי הפגישה בתל אביב - עוד לא הגעתי וטרם שכחתי חיבוק

       

        26/2/09 01:58:

      צטט: בהא 2009-02-26 01:44:46

      מקווה שיעמוד בהשבעתו חיוך

       לפי הדינמיקה של הזוגות שאני רואה סביבי, כמעט בלתי-אפשרי לעמוד בשבועה כזו...

       

        26/2/09 01:44:
      מקווה שיעמוד בהשבעתו חיוך
        26/2/09 01:37:

      צטט: איתן זקצר 2009-02-26 01:18:43


      השתכנעתי  ש

      לאיש   החדש  בחייך  יש  לב  של  אנרכיסט.

      יקירי -

      השתכנעתי ש

      היית קרוב. יש לב.

       

        26/2/09 01:18:


      השתכנעתי  ש

      לאיש   החדש  בחייך  יש  לב  של  אנרכיסט.

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג