צריך רק לחכות בסבלנות. לא לוותר. להאמין בעצמך.

זו המסקנה שעימה יצאתי מהסרט הזה"פרוסט/ניקסון", שביים רון הווארד האמריקני.

אחרי שעתיים של הזדהות מלאה עם המראיין הניחנחי, דויד פרוסט

זה שאף אחד לא באמת מעריך,

זה שלגמרי במקרה עלה על רעיון ופשוט עשה הכל כדי לממש אותו,

רק כי התחשק לו לראיין נשיא שמביא רייטינג.

זה שהיה מוכן להשקיע בתשוקה הזו שלו כסף ומאמץ

ואפילו הסכים להשפיל את עצמו עד עפר, כדי להשיג את מטרתו.

והסוף? טוב.

אחרי שעתיים של מעקב אחרי העליות והירידות,

הכשלונות והנפילות, של פרוסט הנלעג למדי, 

מתקבלת פתאום ה"התרסקות" האישית הכי נפלאה שראיתי אי פעם על המסך.

שילוב מצויין של מונולוג משובח ומשחק מעולה של ניקסון (פרנק לנגלה)

עם הסברים טכניים משכנעים על עבודת המצלמה והשפעותיה.

עם המון טיפים קטנים וגדולים על מה עובד ומה לא כל כך, בגולם הזה

הקרוי טלויזיה.

בקיצור - אפשר לראות בסרט הזה תיאור דוקומנטרי של הסטוריה

אבל אני מצאתי שם עלילה מותחת ומסקרנת,  משחק משובח והעיקר -  סוף טוב (לפרוסט-.מייקל שין) 

ולכן, אני ממליצה ללכת לראות..