אני לא באמת יודעת מה אני הולכת לכתוב אני רק יודעת שאני חייבת. לפעמים אני מרגישה כאילו מתרחשת בתוכי גאות. הרגשות עולים ועולים ומכסים את הכל...ולגאות הזאת אין חוף והיא מציפה וחונקת אותי. אני לא יכולה לנשום אין לי אוויר ואוויר מבחוץ כבר לא יכול להיכנס כי אין יותר מקום המוח הולך ונהיה מעורפל מתקשה לנווט בים הגועש של התחושות הלא ברורות שלי ואני כבר לא יודעת כלום מה נכון ומה לא נכון מה אמיתי ומה לא מה צריך לעשות ומה עדיף שלא אני פשוט לא יודעת! אני גם יודעת וזה מה שכל כך דפוק בכל העניין הזה שחלק ניכר מהתחושות האלה שמציפות אותי הן בכלל תחושות שאני יצרתי דברים שלא באמת קיימים, רגשות פיקטיביים שלי שהמצאתי כדי שלא יהיה משעמם, אני יוצרת מציאות והיא הופכת אמיתית והורסת את חיי אני רוצה לשנות וכל פעם מחדש אני מוצאת מערבולת חדשה להיכנס אליה מערבולת כזו שתשאב אותי פנימה חזק יותר מכל מערבולת אחרת שהייתה לפניה כזאת שכבר ספק אם אפשר יהיה לצאת ואני יודעת מה צריך לעשות, אני יודעת ובכל זאת אני נסחפת ונותנת לה לשאוב אותי פנימה אל תוך המעמעקים היא מושכת למטה חזק ואני מתחילה להיכנע שם מחכה הסוף שלי.
|