0

בדמיוני

6 תגובות   יום חמישי, 26/2/09, 15:57

בדמיוני,

אני זוהרת בחושך;

אבקה בהירה מפדרת את עורי,

מבזיקה נצנוצים וקורצת.

אני בלבוש האבקה,

נעה ומחוללת בעלטה,

נעה בקצב עמום של תוף,

שרק אני שומעת.

 

לעיתים תוך כדי סיבוב,

אני רואה את האבקנים,

נופלים מעליי, מתפשטים ממני.

תוך כדי תנועה אני לפתע ערומה.

וגופי והתוף מדברים בשפה קדומה,

שפה שאני חשה אך לא מבינה,

הגוף מסתחרר,הקצב מתעצם,

לכדי שיא מפעים ורועם,

מרעים ופועם.

 

ואולי היו אלה רק הברק והרעם?

 

דרג את התוכן: