
הַחִיּוּךְ הָאֱווִילִי לֹא סַר מִפָּנָיו בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה - אוֹתִי טוֹעֶה... 'אָז מָה, אָז יָדַעְתָּ'? לָחַשְׁתִּי אֵלָיו וְהוּא מַבִּיט וּמַבִּיט, וַעֲדַיִן -לֹא עוֹנֶה... אל תביט, אל תהיה... אני רוצה להיות קצת לבד אל תביט אל תהיה, אולי רוצה שתהיה פה ליד הַחִיּוּךְ הָאֱווִילִי לֹא סַר מִפָּנָיו בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה - אוֹתִי טוֹעֶה... 'אָז מָה, אָז יָדַעְתָּ? קָראְתִי אֵלָיו וְהוּא מַבִּיט וּמַבִּיט, וּמַבִּיט, וּמַבִּיט וַעֲדַיִן -לֹא עוֹנֶה... אל תביט, אל תהיה... אני רוצה להיות קצת לבד אל תביט, אל תהיה, אולי רוצה שתתן לייד... הַחִיּוּךְ הָאֱווִילִי לֹא סַר מִפָּנָיו בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה - אוֹתִי טוֹעֶה... 'אָז מָה, אָזיָדַעְתָּ? צַרחְתִי אֵלָיו וְהוּא מַבִּיט וּמַבִּיט, וּמַבִּיט, וּמַבִּיט וַעֲדַיִן -לֹא עוֹנֶה... אל תביט, אל תהיה... אני רוצה להיות קצת לבד אל תביט אל תהיה, אולי רוצה שתתן לי יד... שנלך יד ביד [נכתב לפני שנים רבות. מאהבתי געגועיי ותסכולי כלפי אהוב שהלך לבית עולמו. בלי נדר אעלה את השיר באודיו]
|
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפשוט אדום תודה.
אכן החיסרון הולך איתך שנים. אך אט אט הם משנים צורה בתוכנו ונספגים בצורה שונה.
אני כיום חש קרוב אל אותו אחד יותר אולי מאי פעם - הוא הפך אצלי לדמות הספוגה בי כאידאה,
והאהבה שהיתה בי, נשארה כהמשך חי עד היום.
שבוע טוב ושוב תודה.
תמיד האהובים האלה יודעים, אבל לא תמיד הם יודעים איך לגרום לך להבין את זה... כנראה שרק מאוחר מדי. אבל אז גם מאוחר מדי לחבק אותם : )
כתבתי פעם משהו ... על זה... על היד המכוונת שנעלמת לך פתאום . זה על פתק איפשהו בבית