חוסר אותנטיות של אנשים מגיעה מחוסר באהבה עצמית.

מגיל קטן חונכנו שאנו מקבלים יחס או אהבה כשאנחנו מתאימים את עצמנו למה שמצפים מאיתנו להיות.

ילד שזקוק לאהבה באופן טבעי, לבסוף מתפשר ומוותר על האותנטיות שלו כדי לזכות באהבה הנכספת מצד הוריו.

בהתחלה הוא מוותר רק להוריו, לאחר מכן זה נהפך להרגל והוא מנסה לרצות את כולם כדי לזכות באהבה ובחיבה מאחרים.

ההרגל הזה גדל יחד עם הילד והוא הופך להיות חלק ממנו כמבוגר.

אנשים נוהגים לחפש אישורים וביקורות טובות מאחרים כדי להגדיר עד כמה הם עצמם טובים ואהובים.

זה האבסורד.

וכשזה תלוי באחרים, הכוח אף פעם לא נשאר אצלך, אתה נשען על פידבקים מהסביבה.

זאת אחת הנקודות הראשיות שגורמות לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו.

להסתובב עם השאלה: "מה אני צריך לעשות, או מי אני צריך להיות כדי שיאהבו אותי, או כדי שיעריכו אותי?"

ולמרות שהאנשים כבר הפכו למבוגרים, והם אינם זקוקים לאהבה מצד ההורים או הסביבה כחלק ממנגנון ההישרדות, הם עדיין מוותרים על האותנטיות שלהם, על האמת שלהם כדי לקבל מגורם חיצוני את מה שקיים בתוכם בשפע במצב של פוטנציאל שמחכה למימוש.

אני לא מדברת על מרד גיל ההתבגרות או על לעשות דווקא או ההיפך למישהו, מפני שזאת אותה הגברת בשינוי אדרת.

אם אתה עושה משהו כדי לקבל הערכה או אהבה, או שאתה עושה משהו נגדי כדי לקבל תשומת לב, זה עדיין אותו הדבר. אתה עדיין מנסה להרגיש חשוב באותה המידה, פשוט אתה משתמש בטכניקה שונה.

התשובה הטובה ביותר לסוגיה הגלובלית הזאת היא:

אהבה עצמית

אהבה עצמית טהורה, לא כזאת שמגיעה מתסביך נחיתות.

אהבה עצמית זה לא אומר לנסות לשבח את עצמך בכל הזדמנות ולספר עד כמה אתה גדול, אלא זאת אותה תחושה פנימית, סוויטץ' שכזה שגורם לך להרגיש אהוב מעצם היותך מי שאתה.

כשאתה בא מתוך אהבה עצמית, אתה בא מתוך עוצמה פנימית, העוצמה הגדולה ביותר, אתה מתקדם קדימה בפול- גז. מפני שאתה מביא את עצמך האמיתי, בדיוק כפי שאתה, אותנטי לגמרי, מאה אחוז אתה...והיזהרו מחיקויים!

אתה לא מחפש אישורים מאף אחד כדי להגדיר את מי שאתה, אתה מציע את עצמך כפי שאתה ומקבל את האחר כפי שהוא.

אינך מצפה שמישהו יכנס למשבצת שלך ואתה לא רוצה להתאים את עצמך למשבצת של מישהו אחר.

אתה יותר כמו חלק מפאזל, אתה בא עם הסיבוב שלך, עם העיקול המיוחד שלך, ואם החלק שלך מתחבר לחלק של האחר, סבבה! ואם לא, אז הכל בסדר, פשוט לא נוצר חיבור. אין צורך לכופף, לגזור או להדביק כדי להשלים את הפאזל, כשתגיע לסביבה שלך, הכל יתחבר אחד לשני כמו שצריך.

כשאתה מלא באהבה עצמית, אתה לא תפגע כלכך מהר מאנשים אחרים, יהיה מאוד קשה לפגוע בך ואפילו בלתי אפשרי.

אתה לא מגיע מרגש פגוע שמחפש גורם חיצוני שיאחה אותו, אתה מגיע כבר מאוחה.

אהבה עצמית זה אומר גם אהבה "לעצמי" של הזולת.

זה לא אומר שאתה צריך לזלזל במישהו או להתייחס אליו בחוסר כבוד.

להיפך, הכבוד הכי גדול שאתה יכול לתת לאדם זה להיות אמיתי כלפיו, בחמלה, מתוך אהבה.

קבל את עצמך כדי שתוכל גם לקבל את האחר, אהוב את עצמך כדי שתוכל לאהוב את האחר, זאת הדרך.

היזהר מתבנית הילדות הזאת, של לנסות לזכות באהדה על ידי השתלבות יתר.

תעשה דברים בצורה עניינית ולא מתוך חיפוש אחר פידבק חיובי מהאחר.

סינדרום ה – "ילד הטוב".

ילד טוב הוא לא בהכרח ילד שעושה מה שמצפים ממנו באופן אוטומטי.

ילד שכזה יפתח תסביכים בעתיד.

ל -"ילד טוב" בשפת המבוגרים קוראים "פליזר", אחד שמוותר על עצמו כדי לרצות אחרים. בכדי לקבל פידבק של אהבה מגורם חיצוני.

אז מיהו באמת ילד טוב? מהי ההגדרה שיותר מתאימה לאהבה עצמית?

ילד טוב הוא ילד שמתחשב בזולת, אך אינו מוותר על עצמו במפגש הזה.

ילד טוב מביא גם את עצמו "לשולחן", ויוצר דו-שיח, שיחה פתוחה וכנה ומציג את רגשותיו כפי שהם.

ילד טוב אינו משאיר תמיד צלחת ריקה, כשהוא שבע, הוא אומר "תודה, אני מאוד מעריך את זה, אבל אני כבר שבע" ומחזיר את הצלחת כפי שהיא. וזה הכי מתחשב שיכול להיות...אז מה אם סבתא עמדה ובישלה? כל הכבוד לסבתא, אבל אפשר לשים במקרר ולחמם אחר-כך כשהילד יהיה שוב רעב ולא להעמיס עליו פיסית ומצפונית כשהוא שבע.

ילד טוב אינו מסתתר אחרי גינוני נימוסים. כן, הוא מנומס ואדיב, אך זה מפני שהוא כזה קודם כל כלפי עצמו.

אהבה עצמית מתחילה מ – קודם כל אני אוהב את עצמי.

והאהבה הזאת אינה תלויה באף גורם חיצוני, היא אינה צריכה אישור, זהו טאבו מוחלט.

עליך להגיע מראש טעון באהבה עצמית, כך שלא תזדקק לבקש אותה ממישהו אחר.

וכך תהיה פתוח לשתף את האהבה שלך עם אחרים. בצורה בריאה ואותנטית.

תבוא כפי שאתה, מלא באהבה עצמית אמיתית.