מה לא ידעתם את זה? מסתבר שגם אני לא.
ביום רביעי התקשרו מהליסינג, אנחנו צריכים את האוטו שלך למחר, יש לו בדיקת שמאי להערכת הנזק לחברת הביטוח - הנזק של התאונה שהייתה לפני חודש. טוב אני אומרת, אבל תדאג לי לאוטו נורמלי אני נוסעת מחר לחיפה, אתם מחזיקים הרבה ג'יפה לחלופה, תדאג שיהיה לי אוטו תקין. זה רק עד הצהרים, הוא עונה לי. {הדביל} זה לא רק עד הצהרים, אני אמרתי לך שאני נוסעת לחיפה, אני חוזרת בערב. בסדר, בסדר, רק עד הצהרים הוא חוזר על עצמו.
את איש התחזוקה של הליסינג אני לא סובלת במיוחד, בגלל האטימות, הטיפשות. אני בטוחה שאם עושים לו סריקת מוח, מגלים שהמוח שלו שטוח כמו בלטה.
תקשיב טוב למה שאני אומרת לך, אני מבינה שזה מאוד קשה לך, נושא ההבנה, אני מחר נוסעת לחיפה, צריכה אוטו תקין, או שאתה בא לחיפה להחליף לי את האוטו? יהיה בסדר הוא עונה לי. אם יש משו שמדאיג אותי יותר מהכל - הרי זה המשפט הזה - יהיה בסדר. בסדר לא היה , תאמינו לי.
כבר בבוקר שמעתי את המנוע משמיע כל מיני רעשים חשודים, צלצולים, תקתוקים. התקשרתי מהדרך, האוטו משמיע כל מיני רעשים מוזרים, אתה חושב שאני אגיע לחיפה וחזרה בחתיכה אחת? נו..הוא עונה לי, עד הצהרים. הרגשתי איך הדם שלי רותח בתוכי - כשאני עצבנית, אני עצבנית. המשכתי לנסוע. אני מביטה במחוג של חום המנוע ונחרדת לגלות שהוא מטפס במהירות לכיוון הקו האדום. בשלב זה התחלתי לדבר אל האוטו: בבקשה מותק, אל תתפרק לי עכשיו באמצע הדרך, לפחות תחכה שנגיע יחד לאיזה תחנת דלק, נעמוד שם יחד אני אטפל בך. הדלקתי אורות מהבהבים ונסעתי לאט לאט בשולי הכביש. אבל כל זה לא ממש עזר לי, רעש מחריד יצא מהמנוע ושפריץ אדיר של מים התיז מעלה ועל השמשה הקדמית. בן זונה, התפוצץ הרדיאטור! אני מתקשרת - כבר ממש לא שלטתי בעצמי וצרחתי לתוך הטלפון: הרדיאטור התפוצץ ברגע זה. הדביל עונה לי : מה את מבינה, את אישה, מאיפה את יודעת שזה מה שקרה? תקשיב לי טוב חתיכת דביל שובניסט, אולי אני אישה אבל אני יודעת מתי רדיאטור מתפוצץ. טוב טוב..איפה את? בדרך אני עונה..בדרך לחיפה ליד נתניה, אני אמשיך ככה עד לתחנת דלק קרובה והלוואי שיתפוצץ כל המנוע. אני שולח אליך מישהו עם רכב אחר... כמה זמן? עד ארבע שעות. בן זונה, אתה בן זונה, אתם תשלמו על זה. מיותר לציין שלחיפה ממש לא הגעתי, יום עבודה שלם הלך לו, ביי ביי.
אחרי ארבע שעות מגיע איזה דביל אחר, פותח את מכסה המנוע מסתכל, התפוצץ הרדיאטור, הוא אומר לי. מה אתה אומר, אני עונה לו, ממש לא ידעתי. טוב הבאתי לך מזדה 3 היא אומנם אחרי תאונה והדלת של הנהג קצת חורקת , אבל את יכולה לנסוע לחיפה. הרגשתי איך הדם שלי עולה במהירות לרקות ומתפוצץ שם לאלפי נקודות אור אדומות. פעם נוספת מעבירה את כל הסחורה מאוטו לאוטו, נוסעת משם לבית חרות לספק להם כמה הזמנות ומשם הביתה.
בערב מגיע הדביל הראשון מהליסינג להחזיר לי את האוטו המתוק שלי . את אישה מאוד עצבנית הוא אומר לי. אם אתם הייתם עושים את העבודה שלכם כמו שצריך אני לא הייתי כלכך עצבנית, אבל אתם חבורה של קובינטורים, חבורה של יהיה בסדר, חפפניקים, מטומטמים, שובניסטים, זה למה אני עצבנית! איזה מזל שאת לא אשתי הוא עונה לי. אם הייתי אישתך, אתה היית עמוק בתוך האדמה, אני עונה לו.
מעבירה שוב את כל הסחורה לאוטו שלי , כמובן שהדביל הראשון כמו השני לא חושבים שצריך לעזור. אבל התרגלתי לעמוד ליד גברים אפסיים כאלה.
אתם תשלמו לי את יום העבודה הזה, שיהיה לכם ברור! לקחתי את המפתח של האוטו שלי ועליתי הביתה.
מזמן לא הייתי כלכך עצבנית, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כמו אריה פצוע. הסתובבתי לכל הכיוונים מנסה להרגיע במעט את מפלס העצבים הגואה.
בשש בערב , קלונקס ראשון, עשרים דקות אחרי, אני עציץ משייט בבית. דואגת לכל מה שצריך עבור אסף והחבר שהיה איתו. בשמונה אסף אחרי מקלחת וסיפור הולך לישון.
בשמונה ועשרה, קלונקס שני, רבע שעה אחרי, אני במיטה. לפני שנרדמתי שמעתי את עצמי ממלמלת משו... כשאלות עצבניות רדיאטורים מתפוצצים..כן..
ואז הכל נעלם. |