כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    קול ברלין 46: לומר שלום

    3 תגובות   יום שישי , 27/2/09, 20:32

    לסבא אריה ולשאר נפרדינו האהובים
    ג' באדר התשס"ט 27.2.2009

     

    אביב: איך נפרדות/ים ממי שאנו אוהבות/ים? איך שומרות על הזכרון, על הזכרונות? איך לזכור?


    שרון: אני טוענת, שנשוּא/ת אהבתנו אמנם הלכה לעולמה, אך לא מתה, אלא נשארה בלבנו. מי שאנו אוהבות באמת, נשארת. אני מוצאת מעין נחמה פורתא בתחושה שאלה שנפרדו מעולם החיים, עוברים לשלב גבוה יותר ואף שגופם אינו חי איתנו, הם חיים שם, בספֵרות אחרות.
    השבוע, נפרדת מסבך האהוב, אריה, שהלך מאיתנו לעולם שכולו טוב, כפי שנוהגים לסבור. לי מעולם לא היה סבא, גם לא סבתא, היות והורֵי הורַי נרצחו בשואה ולכן התחושה אינה מוכרת לי. איך זה לחיות עם סבא וסבתא? איך זה לאבד אותם?


    אביב: אינני יודע איך זה לחיות בלי סבא וסבתא. אני רואה כמה זה עוזר להורים, כמו אצל האחיניות שלי, שההורים שלי - שהם סבא וסבתא שלהם - עוזרים. זה לבוא אליהם בחופש הגדול, אל הבית שהיתה בו חצר גדולה, ללכת עם סבתא למכולת ולעזור לה בנשיאת המצרכים, כמו נכד טוב ומסור. סבא וסבתא זה טיול בר מצוה מאורגן לאירופה, החל מאיטליה וכלה באנגליה, במשך שבועיים. לא שאני זוכר ממנו הרבה, אך זכיתי לטייל איתם בחוץ לארץ. וזה להיות אהוב ללא תנאי, מה שמאוד חשוב.

    שרון: ברשותך, היות ולא חויתי סבא וסבתא, אני יכולה לדבר רק על חוויות אישיות של אבדן אהבה. אלה, הרי לא חסרו לי, חויתי יותר מדי... יש את האמרה הזו של "ללכת הלאה". אישית, אף פעם לא ידעתי לעשות כן. איך אפשר ללכת הלאה מאהבה? גם כשאין ברירה ואת צריכה לתת לאהובתך ללכת לדרכה, אין זה אומר שזכרה לא נשאר בקרבך, בלבך שאהב, שעדיין אוהב, כמֵהַ ורוצה. גם כשאת חווה אהבה חדשה.
    אף פעם לא הבנתי איך אהבה יכולה למות. איך רגשות שגאו, ששצפו, שמילאו אותך, אתכן - נמוגו פתאום? לי זה אף פעם לא קרה. כשאני אוהבת - זה לא נמוג לי, גם לא לאחר זמן רב. עם השנים, מה שמתעמעם זה הכאב של ההחמצה, של הדברים שיכלו להיות בין שתינו, של הכמיהה שהלואי והפרידה לא היתה מתרחשת.
    אפשר לעבור הלאה, אפשר לאהוב שוב ושוב ושוב בלי לפגום בזכר האהבות הקודמות. מותר לנו להמשיך לאהוב, אף שהאהבה שלנו, זו שהיתה חלק מאיתנו - נפשי ופיזי - הלכה לה למקום אחר, גם אם זה לעולם שכולו טוב.
    תהא נשמת אהבתנו צרורה בצרור החיים.


    תהא נשמת סבא אריה צרורה בצרור החיים.

     

    לא מתתי / רוזלי פֶרֶר קריימר

    אל תעמדי על קברי, אל בכי
    אינני שם, אינני ישנה.

    אני אלף רוחות נושבות
    אני היהלום המנצנץ בשלג
    אני אור השמש הלוטף תבואה בשלה
    אני הגשם הרך בסתו.

    בקומֵך לבוקר דומם,

    אני כוח התנופה המהיר,

    המתרומם בְּריחוף מעגלי של ציפורים שקטות

    אני אור הכוכבים הרך לעת ליל.
     

    אל נא תעמדי על קברי, אל בכי
    אינני שם, אינני ישנה
    אל תעמדי על קברי, אל בכי
    אינני שם, לא מתתי!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/3/09 12:29:
      תודה שקראת והגבת :)
        2/3/09 21:53:
      חן חן. יופי של מלים!

      קול ברלין מקציר