מסתבר שבימינו כל דבר הבל יכול לקבל כותרת ראשית ולעורר סערה. אין צורך בבדיקה עיתונאית רצינית, אין צורך בפעולה ארכאית כמו "ברור עובדתי", אפילו את תגובת של נשוא הכתבה ניתן לצמצם ל-3 שורות בסוף, אחרי שפסק וגזר הדין ניתנו והוצגו על גבי עמודים רבים.  

למה לבדוק עובדות? אין שום צורך וגם אין כל רצון, שהרי אם הכתב יבדוק יתכן שיגלה שהעובדות הן אחרות ואז הלכה הכתבה והלכה הכותרת, ועליהן הוא הרי מקבל את כספו וסיפוקו.

קחו לדוגמא את הכתבה של אמיר טייג על ניידות המספרים, שהתפרסמה היום ב- NRG. כותרת הכתבה "ניידות מספרים, אחיזת עיניים אחת גדולה". ניחא הכותרת.

בואו ניגש ל"עובדות" שמוצגות בכתבה.

1.      "החברות הצליחו לדחות את הרפורמה בשנה ושלושה חודשים" - כבר כאן יש סילוף מוחלט של העובדות וחוסר הבנה בחומר. ראשית, לוחות הזמנים המקוריים שנקבעו היו בלתי סבירים בכל סטנדרט עולמי. הם נקבעו ע"י משרד התקשורת בלי שבוצעה על ידו כל בדיקה אמיתית לגבי מורכבות התהליך. אילו היו נקבעים לוחות זמנים סבירים, יתכן שלא היו מדברים היום על עיכוב. מעבר לכך, תהליך הניידות נתקע והתעכב כי משרד התקשורת העדיף לתת לכל חברות התקשורת בשוק לריב בניהן, במקום לעזור ולקבוע סטנדרטים ומדיניות. מדוע חוסר הבנה? כי עובדה היא שחלק מחברות התקשורת יכולות להיות מרוויחות גדולות מניידות מספרים, למשל הוט, אשר יכולה להרוויח רבות מתנועת לקוחות בזק אליה. כיצד ניתן להסביר שגוף כמו הוט גם הוא לא מוכן לניידות? גם מירס יכולה להרוויח. מדוע מירס לא מוכנה לניידות? האם יתכן שהחברות שמרוויחות מהמהלך הן אלה שמעכבות אותו או שאולי יש דברים בגו?

וגם אם אין דברים בגו, האם הכתבה עוסקת בשוק התקשורת בכלל או בשוק הסלולר בפרט? הכתבה עוסקת בשוק הסלולר אבל נושא הניידות נוגע לכל שוק התקשורת. הרי אי אפשר ליישם ניידות חלקית – או שכל החברות מוכנות, או שאין ניידות. מדוע אם כן מייחס הכתב את האשמה לעיכוב לחברות הסלולר בלבד? אולי דווקא בזק היא זו שאחראית לעיכוב?

בואו נמשיך.  

2.      "בשנה האחרונה הצליחו חברות הסלולר לקשור בהתחייבויות מעל 80% מהלקוחות שלהם" – כך אומרת מי שמנהלת עסק שמרוויח בדיוק מכתבות שכאלה, שיוצרות פאניקה ובלבול. ראשית, הנתון רחוק מאד מלהיות נכון, אך גרוע מכך, הוא מעוות את המציאות. האמת היא שהרוב המוחלט של הלקוחות נמצאים בתוכניות ללא התחייבות – תשאלו את משרד התקשורת – כל הנתונים ידועים. "ההתחייבות" שעליה מדברת בירנבאום, היא אולי זו הנוגעת לתשלומים על המכשיר, שכן יש לקוחות שמעדיפים לשלם על המכשיר ב- 36 תשלומים במקום בתשלום אחד. האם זו התחייבות לא הוגנת? אם קניתי טלוויזיה ב- 36 תשלומים אני יכול להפסיק לשלם באמצע כי בא לי לקנות טלוויזיה אחרת? האם זה לא הוגן לדרוש ממני את יתרת התשלומים על המכשיר?

 וכן, יש גם לקוחות שבחרו בהתחייבות תמורת קבלת הטבה, ובמקרה של שינוי תוכנית הם צריכים להחזיר את החלק היחסי של ההטבה שקיבלו. ביג דיל. אם הצטרפתי לספק אינטרנט שנתן לי מדפסת לייזר תמורת התחייבות לשנתיים, ואחרי שנה אני רוצה לעזוב, האם זה לא סביר שאני אחזיר לספק האינטרנט חלק מההטבה שקיבלתי? מאיפה הצביעות הזו?

אילו לא הייתה ללקוח אפשרות בחירה, הייתי מבין את הכעס על החברות, שהרי יש לקוחות שבוודאי לא רוצים להתחייב. אבל המציאות היא שלכל החברות יש תוכנית בהתחייבות, אך יש גם תוכניות בלי התחייבות, ושהלקוח יבחר מה שמתאים לו. בעיני זו בדיוק משמעות התחרות וחופש הבחירה, שמאפשרת לכל אחד לבחור את מה שמתאים לו.

אגב, העיתון שבו כותב אמיר טייג, עושה בדיוק את אותו דבר כאשר הוא מציע ללקוחות הטבה בדמות מחיר נמוך יותר בגין מנוי שנתי על מעריב. אם בוחרים להפסיק לפני תום תקופת ההתחייבות, צריך להחזיר חלק מההטבה שניתנה. את זה אני מניח שהכתב לא יתקוף מעל דפי העיתון.

הלאה.  

3.      "מרבית הלקוחות הפרטיים יחויבו לשלם לחברה שאותה הם נוטשים בין 2,500 שקל ל-3,500 שקל רק כדי לפרוע את ההתחייבויות שלהם" – שקר וכזב מהמעלה הראשונה. ראשית, החזר הטבה, או תשלום בגין יציאה מוקדמת מתוכנית, אינו קשור לניידות מספרים ואין, אני חוזר, אין קנסות על ניוד מספר.  למה יש תשלום על מעבר תוכנית כבר קודם קודם, אבל כאן נכנס גובה התשלום. למיטב ידיעתי, התשלומים הגבוהים ביותר שקיימים בשוק אינם עולים על 1500 ש"ח, וגם זה רלוונטי למספר לקוחות קטן ביותר שמחליט להתנתק זמן קצר אחר קבלת ההטבה. אם תמצאו לי לקוח אחד שמשלם 3500 ש"ח, אני מוכן לשלם את התשלום מכיסי.

נמשיך עם הפנינים  

4.      "אף חברה סלולרית לא תשחרר את המספר של הלקוח לפני שהוא יסדיר את חובותיו" – עוד שטות מוחלטת. בהוראות תקנות ניידות המספרים נקבע במפורש שחובה על החברות לנייד לקוח, גם אם הוא בעל חוב. כל חברה שתסרב לנייד לקוח בעל חוב תפר את ההוראות ועלולה לספוג קנסות ועיצומים. לא ניתן "להגיע להסכמה שבשתיקה" כפי שהכותבת טוענת בבורותה.  

ואני חשבתי שלא יכול להיות טוב יותר 

5.      "החברות יחויבו לשלב הודעה אשר תתריע לפני חיבור ללקוח הנמצא מחוץ לרשת של המתקשר. מי לדעתך ישלם על זמן האוויר הזה? ברור שהצרכן." – אותו ציפצוף שעליו מדובר נועד להתריע בפני המתקשר על כך שהוא עומד לבצע שיחה מחוץ לרשת. הצפצוף מושמע ללקוח לפני שלב הצלצול, ובוודאי לפני שהשיחה מתקיימת ומחויבת, ולכן ברור מאליו שהצרכן לא משלם על "הצפצוף".

פשוט לקרוא ולא להאמין.

אנשי מקצוע שלא בקיאים בחומר שבו הם עוסקים, זה לא דבר חדש. גם אנשים שאומרים דברים לא נכונים על גבי העיתון זה לא דבר חדש.  כנראה שגם כתבים שמעלים כתבה מלאה בטעויות ושקרים, בלי לבדוק את העובדות ולהעמיד דברים על דיוקם, זה לא דבר חדש.

חבל שאין דברים חדשים. 

גילוי נאות: אני מועסק באחת מחברות הסלולר. הדברים שמובאים כאן מייצגים את עמדתי האישית ואינם מייצגים בשום צורה ואופן את החברה בה אני מועסק.