(לקישור זה מומלץ להכנס כשטלויזית סלורה קופסתית חלולה,מקרינה תמונות תקריב של מעברי חציה בשחור לבן בדוח ולא אלכסוניים חלילה)
כשהם נפגשים, אני מרגישה כניצבת, מה שמכונה מחזיקת הנר. הם מצחקקים להם ויש להם מן הומור כזה ששמור רק לשניהם ואני צופה מהצד ומבינה שאני רק חלק ממה שמאחד אותם ממני.
הם קורנים מאושר וכל מחווה אינפנטילית לכשתהיה שלו או שלה, גורמת להם למבט סהרורי בעיניים.
לא היתה לי ברירה, הייתי חייבת לעזור להם בחדר ללמוד איזה חומר לימוד, כמובן שהרגשתי כמו הצלע הרביעית והמאולצת במשולש המוזר הזה ועם זאת, איזו גאווה שטפה אותי לכשהבטתי ככה בלי שישימו לב.
קלטתי כל תדר שהיה שם מהמבט החטוף ביותר ועד אחרון המאמצים שלו למצוא חן בעיניה.
הבטתי בחיוך המבוייש והיפה הזה שלו, שהיה עד לא מזמן שמור רק לי, החיוך הזה שעם זוג גומות חן ועיניים ירוקות בורקות, הצליח להמיס בי כל סממן קיפאוני אחרון, גם אם כעסתי עד עומק הלב ובצדק וידעתי פתאום שזהו, הוא כבר לא רק שלי, של אמא מתבגרת שמוותרת בשמחה על תואר הבלעדיות הזה.
אני מתמלאת שמחה כשאני מביטה בו מהצד מתבגר בחן, הוא כל כך מלא קסם ולא רק בהיותי אמו, הוא קסם אמיתי ...אבל כלה בגיל עשר? כן כנראה שהגיע הזמן להוציא מהבויידם את הסרוויסים של שנות השבעים, ברור, תמיד כדאי להיות מוכנים מראש, עשר חמש עשרה שנים מראש, אין לדעת, הוואזות עושות לאחרונה קמבייק מטורף, ודאי בקרוב יגיע גם תורם של הסיפונים והסודה סטרים.
ובינתיים, לכשהם ישנים זה אצל זו, התחלנו לפתוח דלתות, הם גדלו ביחד, אבל אם ימשיכו לגדול כך יחדיו יגלו ש...אבוי הם התפתחו קצת אחרת ולא בא לנו שחדר הילדים התמים יהפוך בנקל ל"ללגונה הכחולה". היסטריה? לעזאזל גיל ההתבגרות מקדים את זמנו בעשור האחרון, אז עדיף ככה, תודו ,עדיף דלת פתוחה ממצלמה נסתרת, אבל בינתיים אני רואה את הצד הרומנטי בכל העניין, יקח עוד כשנה שנתיים עד אשר הרומנטיקה הבוסרית הזו תעטף במיטב רזומה הביצה ההורמונלית.
הילד שלי מאוהב...הוא מאחר מבית הספר וכבר לא חושב שזה מדאיג את אמא, שדולקת בעיקבותיו המאוחרים עם צוות יחידת חילוץ מיוחד ותסריטים הזויים וקשים, הוא מאחר כי... הוא מלווה את אהובתי הביתה ואין זה משנה שביתה צמוד לשלו, גם הוא כבתי בחור יסודי ורציני שנפרד בטיקסיות גירסת 12 אינץ'....רומנטיקן שלי.
רק עשה לי טובה, גדל קצת יותר לאט, אמא לא כל כך מפותחת אבולוציונית כדי להכיל תמורות כל כך מהירות ומפתיעות...לאט לך, מבטיחה להסתגל בסוף, מבטיחה.
ואם כבר טעם ילדות ואהבה, אין כמו אהבה בדרכים, כנסו לקישור נראה אתכם רוצים לצאת: |