כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    לצחוק עם ציפורים

    38 תגובות   יום שבת, 28/2/09, 00:46

    המקרה שיתואר כאן אירע לפני יותר משנה.

     הכל התחיל בחלום. באחד הלילות חלמתי שאני עף.

    התעוררתי נרעש. החלום היה כה ממשי, כה מוחשי... זכרתי את הריחוף כאילו זה עתה הסתיים. היה אופן מסוים בו החזקתי את ידיי, את רגליי וטסתי באוויר. לא זכרתי איך עשיתי את זה אולם יום שלם הסתובבתי עם תחושת חוסר משקל נפלאה.

    בלילה למחרת שוב חלמתי... שוב עפתי. לקראת סוף החלום נזכרתי להתבונן בטכניקת התעופה. קלטתי את כפות הידיים, את הזווית, סנטרי היה לפנים, רגליי מתוחות. ריחפתי בגבהים, הסתובבתי בשמיים, הבהלתי ציפורים, נחתי על הקרקע ו... התעוררתי.

    לבי הלם בחוזקה. הריחוף השמימי גרם לי קשיי הליכה. פרשתי את ידיי לצדדים ונמתחתי אולם שכחתי איך מתחילים. איך ממריאים?

    לילה אחרי הקדמתי להיכנס למיטה. הריחופים החלו באופן מידי. הגבהתי טוס, תפסתי רוח ולקחתי סיבובים בלי חשבון. נחתי על הקרקע ושבתי לגבהים. התאמנתי עוד ועוד והפכתי כאחת הציפורים.

    למזלי, בשלב כלשהו נזכרתי... להמריא. הסתכלתי טוב, ממש ראיתי. מבט ישר לפנים, רגל ימין אחורה, שמאל כפופה הצידה, ידיים מסובבות מסובבות, והקפיצה למעלה... הופ... ואז קדימה. זכרתי.

    בבוקר התעוררתי בסערה. לבשתי משהו ובלי להמתין יצאתי החוצה, לגן הציבורי. הגעתי לגן, צעדתי למרכז הדשא, עצרתי, יישרתי מבטי לפנים, רגל ימין אחורה, שמאל כפופה הצידה, סובבתי ידיים, סובבתי סובבתי והופ... קפצתי למעלה.

    לא יאמן... עפתי. פרשתי ידיי לצדדים ועליתי למעלה, פרשתי אותם לפנים טסתי קדימה, מתחתי את גופי והאצתי למהירות דמיונית. הטיית ראש, סיבוב.

    תחילה טסתי בזהירות, מעגלים ברקיע סביב הדשא בגן. בהדרגה, תפסתי ביטחון ויצאתי לרחוב. מעל בתים מעל עצים, סיירתי קצת באזור מגוריי, הסתובבתי וחזרתי לדשא בגן. טסתי לכיוון מטה. בדיוק אז נזכרתי שאיני זוכר כיצד נוחתים... טראח. נפלתי.

    חטפתי חזק. נפצעתי. כתפי התעקמה ולחיי נחבטה בדשא.

    לעזאזל, נחיתה... איך עושים את זה?

    בעת ההיא את הלילות הקדשתי לאימונים. לפיכך, כבר לילה אחרי, למדתי כיצד נוחתים. לא נופלים כמו אידיוט. טסים למטה, מטים את כפות הידיים לכיוון הטיסה, מצמידים ברכיים לחזה ויורדים. לקראת הקרקע מאגרפים חזק את הידיים ונוחתים ברכות.

    כשהתעוררתי, שתיתי קפה בנחת.  היה לי ברור שאני יודע לעוף. כשסיימתי לא הלכתי לשום גן ציבורי. יצאתי מפתח ביתי, הבטתי ישר לפנים, רגל ימין אחורה, שמאל כפופה הצידה, סובבתי ידיים, סובבתי סובבתי והופ... קפצתי.

    ו ע פ ת י י י .......

    עליתי ועליתי. הופעתי ונעלמתי, עקפתי עננים, שרקתי לרוחות. עוד ועוד שמיניות בשחקים, ששיות, נחשים, שעתיים התאמנתי ואחריהן ירדתי הביתה.

    זה דימיוני. הסיפור אכן נשמע לא סביר. גם לי לא. בדיוק שבוע קודם לכן, ישב בביתי שכני דלת ממולי, סטודנט לאווירונאוטיקה. שעה ארוכה הסביר לי כיצד ציפורים מסוגלות לעוף ובני אדם לא. לעת ערב החלטתי לשוחח עימו.

    כשפתח לי את דלתו לא אמרתי מילה. אחזתי בידו וגררתי אותו לרחוב. נעמדתי בפתח הבית, סטודנט לאווירונאוטיקה לידי, הבטתי ישר לפנים, רגל ימין אחורה, רגל שמאל כפופה הצידה, סובבתי ידיים, סובבתי סובבתי והופ... קפצתי למעלה.

    לעיני שכני התרוממתי כמו טיל לשמיים. הגעתי לגובה טוב, התיישרתי, ביצעתי שמונה מרהיב, תוצאה של אימונים רבים, טסתי חזרה לפתח הבית, ירדתי, כפות ידיים למטה, ברכיים לחזה, לקראת הקרקע אגרופים חזק... נחתי לצד השכן ברכות!

    שכני החוויר ואחז את ראשו בידיו. דקה ארוכה הביט בי והתנשף. לבסוף גרר אותי לדירתו ותחקר אותי על שיטתי. שעות חיפשנו תקדימים באינטרנט, דפדפנו בספרים מצהיבים, עיינו במחברותיו... בהיסטוריה האנושית לא ידוע על אדם עף. בלי כנפיים, סתם כך, אין דבר כזה.

    "שמע" אמר לי השכן בעת שנפרדנו מאוחר בלילה, "אל תגלה לאיש כלום. ראשית אזמין לכאן מומחים מהטכניון, יבדקו אותך".

    הרהרתי בהצעתו של השכן. למה לא? מדוע לא אדגים את יכולתי בפני מומחים? מדוע שלא אצא לסיבוב בשמיים ואשתיק את כל הידענים?

    "או קי" אמרתי, "הבא לכאן מחר את המומחים הגדולים ביותר".

    ואכן, בערב המחרת, בעת שהגעתי, ציפתה בכניסה לביתי חבורת מומחים. פרופסורים לאווירונאוטיקה, דוקטורים לציפורים, לפיזיקה, לרפואה, אופטיקה, פסיכולוגיה... כל מיני מומחים.

    "בואו לגן הציבורי" אמרתי בביטחון. שיירת המומחים צעדה אחרי. ביקשתי להדגים בפניהם מופע בלתי נשכח. רציתי להראות לכולם שה f 16 שלהם זה לא המילה האחרונה.

    הגענו למרכז הדשא, מעגל המומחים סביבי. הבטתי ישר לפנים, רגל ימין לאחור, שמאל כפופה הצידה, סובבתי ידיים, סובבתי סובבתי, בדיוק כשרציתי להגיד הופ... בדיוק אז התפרץ הפרופסור לאווירונאוטיקה, אדם מאוד מכובד:

    "לא ככה, את הידיים למעלה".

    מתחתי את ידיי וניסיתי שוב.

    "לא ככה" צעק המומחה לציפורים, "סגור את הרגליים".

    תיקנתי את עמידתי. סובבתי סובבתי, רציתי לקפוץ...

    "אתה שוכח לנשום, אתה לא מאריך את הגב" התריע בי הרופא.

    שיפרתי את נשימתי, הארכתי, סובבתי סובבתי, כמעט קפצתי...

    "אל תגיד הופ אלא כשאתה מוכן..." הפסיכולוג.

    או קי... אנסה מהתחלה. הבטתי קדימה, רגל ימין אחורה, שמאל כפופה הצידה, קצת קרובות, ידיים למעלה, ארוך, נשמתי... לא... לא הייתי מוכן.

    ניסיתי שוב. מתחתי הכל. ידיים למעלה, ראש לפנים, רגליים במקום, סובבתי סובבתי... קפצתי. לא... שכחתי להגיד הופ.

    שוב נכנסתי למצב. פרשתי את גופי, הנחתי כל איבר במקומו, נשמתי, התכוננתי, אמרתי הופ כנדרש ו... זינקתי לכיוון השמיים.

    התרוממתי אולי עשרים סנטימטר ונפלתי על הדשא.

    לא נעים.

    המומחים הסתכלו זה על זה בהבנה.

    הזדקפתי במהירות ונעמדתי שוב בעמדת המראה. הקפדתי על כל הפרטים. הראש, הגב, הרגליים, הידיים. נשמתי וסובבתי, הופ... זינקתי.

    שוב נפלתי על הדשא. אחחח... עיקמתי את קרסולי... לעזאזל.

    בסופו של אותו אירוע עגום, גררו אותי המומחים לאווירונאוטיקה הביתה.

    יומיים שכבתי פצוע במיטה. מיד כשהצלחתי לעמוד על הרגל, יצאתי לרחוב. נעמדתי בדיוק כמו פעם. בלי נשימות ובלי קשקושים. מבט לפנים, רגל ימין לאחור, שמאל כפופה הצידה, ידיים לצדדים, מסובב מסובב, הופ... קופץ למעלה.

    שיט... כלום לא קורה. אני נשאר על המדרכה.

    שוב ניסיתי... שוב, כלום לא קורה.

    שכחתי איך עפים!  

    חבל.     

    .


    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/12 12:54:
      רוצה לדעת לעוף
        21/10/11 03:49:
      תודה מורגן. אמרת נכון. אם הגוף יודע אסור להניח למחשבה להתערב כי היא רק תפריע.
        19/10/11 15:13:
      זה מזכיר לי סיפור מהילדות. היה נדל שהיה הרקדן הטוב ביותר בשדה. כל החרקים קינאו בו על יכולתו המופלאה עד שיום אחד ניגש אליו אחד משוכני השדה וביקש ממנו שיגלה לו מה הסוד. מה הוא עושה שגורם לו להיות רקדן כל כך טוב. והוא החל להסביר שקודם כל הוא מזיז ימינה רגל מס. 3 ולאחר מכן אחורה רגל מס.4 וככל שניסה להתקדם בהסבר הסתבך לו, ולאחר מכן כבר לא יכל לחזור לרקום לעולם כי כל הזמן נאלץ לחשוב איזו רגל הוא בדיוק מזיז. העניין הוא שמודעות עצמית יכולה להיות לעיתים מלכודת, וברגע שאתה מנסה להבין מדוע אתה עושה דבר מסויים, איבדת את היכולת הטבעית לעשות אותו. זה אגב מתקשר לפוסטים שהעלת בנוגע לרוחניות. יש דברים שלא צריך לחפור בהם בניגוד לטרנד העכשווי.
        10/5/11 06:16:

      A cage went in search of a bird
      Kafka

      :) הזכרת לי - מזמן מזמן רכבתי קצת על סוסים. ככה סתם, בלי ללמוד. הפעם היחידה שניסו להסביר לי את 'הטכניקה הנכונה' היתה גם הפעם האחרונה - הסוס העיף אותי לחצץ. מאז לא רכבתי. לפעמים אם מקשיבים למומחים מאבדים את מה שהגוף פשוט יודע לעשות לבד.....
        22/8/10 00:51:

      ''

        18/8/10 08:52:

      חיוך

        18/8/10 01:54:
      מעבירה שיעורים בתעופה....... (-:
        17/8/10 22:14:
      יו, אתה כותב הכי יפה, מעניין שיצא לי לקרוא עד היום. ולא, אני לא מגזימה. אתה יודע שנשמע קצת כמו סיפור על מחלת נפש.
        8/4/10 19:03:

      לפני הרבה הרבה שני,

      כאשר הייתי ילדה

      היה לי חלום שחזר

      על עצמו שוב ושוב...

      חלמתי שאני עפה.....

      זה היה החלום בהא הידיעה...

      לכן. הסיפור שלך כל כך דיבר אליי.

        7/3/10 07:35:

      לדעת לעוף זה בטבע שלך...

      מומחים יכולים רק לקלקל...

      לך *

        6/3/10 19:32:

      אם כריסטופר ריב לא היה בחור שלוקח סיכונים,יוצא לרכב על סוסים ושובר את עמוד השידרה, יכולנו לשאול אותו איך

      באמת עפים, הייתה לו חתיכת טכניקה!:)

      סיפור שובה לב שתדע לך. להבא כשתבחר במעשה ציפורים, מטוסים וחלליות ותרגיש שזורם וכיף לך, אל תכה את המומחים או

      את אלה שקצת פחות מומחים אלא פשוט תהנה מהמומחיות שפיתחת גם בלעדיהם. הנטייה ההתערבותית שיבשה לך את המעוף וזה דרך אגב יכול הרי להשליך על כל תחום ותחום בחיים, סוג של התערבות מקלקלת.

      כתוב משובב לב.

      שבוע נפלא ומי יתן ותעוף:) (רק אל תתרחק מדה מרקר, פה מחכה לך הרי קן חם).

        6/3/10 18:34:
      אתה מה זה בסדר, בחלומי ראיתי אותך טס כמו עפיפון, אני גאה בך שאתה שומר על קלילות מחשבתית האמת ככה זה לעוף
        26/2/10 17:46:

       

       

      לעוף..............חלום.

        19/2/10 01:58:


      "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים
      לא בשביל לעוף
      רק בשביל לחסות בצילן ......."

      יפה מאודדדד

      אני בעד לנסות לעוף..אני בעד לפרוש כנפיים ולעוף...

       

        17/2/10 11:15:

      חבר, פעם הבאה שאתה לומד משהו בחלום ומצליח תעצור ועל תרוץ ותספר למומחים או בכלל לאף אחד, פשוט תהנה ממה שלמדת עד החלום הבא :-) בעיקר לא למומחים כי מרוב מומחיות הם לא מצליחים!

      דרך אגב אני היתי פעם נשר אבל על באמת בטיפול רייקי קרה לי שהתחלפתי לטיפול שלם עם נשר ענק וראיתי והרגשתי את מעופי דרך עינייו הצהובות עם הפס השחור, וראיתי גם את טרפי ואת מצודו :-) היה מדהים באמת!

       

      ולסיום תעשה טובה בפעם הבא שאתה עף או כל דבר אחר קרא לי הבוא להיות גם משהו :-)

        15/8/09 13:36:

       

      לעוף ... זה החלום של הבת שלי.

      אז נסענו למצנחי רחיפה (בנתניה), וההרגשה היתה נפלאה,

      ממש כמו לעוף (אני חושבת).

      תנסה. כדאי לך נשיקה

        26/4/09 22:28:


      ספיידרמן !!!!

       

      עוף לפרטי.....שם ההמשך

        17/3/09 01:13:

      לפעמים חלומות מיתגשמים.
        14/3/09 17:40:


      הבוקר עפתי מעל הבלוג שלך

      היה מעט צפוף שם עם כל המומחים שבאו ללמוד את השיטה,

      בצהריים כבר לא היית שם....

      ובערב אני שוב רואה אותך עף מהחלון של השכנהקריצה

      סתםםם,סתתםםם.

       

       

        14/3/09 16:29:
      שיט... כלום לא קורה. אני נשאר על המדרכה.

      שוב ניסיתי... שוב, כלום לא קורה.

      שכחתי איך עפים!  אתה לא ניראה שלא יודע לעוף

        12/3/09 01:55:

      כשהייתי צעירה חלמתי הרבה על מעוף שלי, כולל מעל עצמי הישנה, כאילו חלק ממני יצא לשוטט באוויר ובלי חוקים

      החוקים והתיאוריות וההגיון שלנו מקרקעים את עצמנו, את יכולותינו, את הדימיון, את האינסוף.. אכן אכן

      אלי,

      זה סיפור פוסט חלום מקסים. ממש נהניתי וחייכתי. שפע של הומור עצמי עם מטאפורה שלקחתי לעצמי לחיים שלי ברשותך.

      תודה

      ניצה

        12/3/09 00:24:

      *
        11/3/09 23:59:


      אלי יקר,

      לא צריכים כנפיים בכדי לעוף!!!

      מספיק לעצום את העיניים...

      תודה על פוסט מקסים

      *

      סופי

        10/3/09 18:14:


      היי ידידי משכבר הימים,

      אתה עף למרחקים ארוכים...

      ואל תיתן לאיש לקצוץ לך ת'כנפיים

      אחר כך קשה להניע שבעתיים.*

        4/3/09 22:20:


      תודה לכל המגיבים.

      ברור שצריך לעוף בלי קהל. לא לנסות באמבטיה.

        4/3/09 19:31:

            
      החלום שלי הוא לעוף. על מטאטא או בלעדיו

      זה לא משנה, העיקר לעוף.

          

      ואת הסיפור שלך קראתי בשקיקה.

      נראה לי שהלילה אלך לגן הציבורי...

           

        4/3/09 00:05:
      עכשיו זה ברור צריך לעוף בלי קהל...
        3/3/09 09:31:

      מאד מאד מאד....מקסים. ועוד מאד אחד.

      מצליח לך בנסיקה הזו.

      *

        3/3/09 06:29:

      זה מזכיר לי למה באמבטיה כשהחלונות סגורים יוצאים השירים הכי יפים.

        2/3/09 21:10:


      סיפור מקסים שגרם לי לחייך.

      אולי אתה שייך לגיבורים?... אם אינך מכיר את הסדרה, אז יש שם אחד שיודע לעוף...

      בדיוק השבוע היה ליקוי חמה והגיבורים כולל זה שיודע לעוף איבדו את יכולתם המיוחדת.

      אז אולי היה גם ליקוי חמה?... קריצה

        2/3/09 19:54:
        1/3/09 22:19:

      צטט: כש-רונית 2009-03-01 01:00:28

      הייתי עפה איתך בכייף

       

      רוניתי, לעוף יחד זה קטע קשה אבל נהדר

      עומדים אף לאף, סנטר לסנטר, בטן לבטן, ידיים לצדדים, מתכופפים נמוך, נשארים צמודים ואז...

      מ ז נ ק י ם ם ם.........

       

        1/3/09 08:41:


      שנים עופפתי כמו נץ  מעל בקעת עין כרם, בין הדסה עין כרם ליד ושם.

      אין כמו חווית התעופה.

        1/3/09 01:00:

      הייתי עפה איתך בכייף

        1/3/09 00:59:


      עפתי לככב ומשם עפתי למיטה....

      לילה טוב

      שרי :)

       

        28/2/09 23:50:


      היי חבר

      במעוף הבא - קפוץ לקפה

       

       

      זה מה שקורה כשמכניסים אותך למרובע

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים