בשבוע שעבר היו בחירות באגודת העיתונאים בתל אביב. החלטתי להתמודד וכנראה שגם בגילי המופלג לא למדתי דבר וחצי דבר על פוליטיקה. אם היו לי כוונות להתמודד בפוליטיקה האמיתית למדתי מה מאוד שאין לי את זה. אין לי זמן, רצון כוח וכסף. כדי לנצח צריך לעבוד, להשקיע ולרצות מאוד. בעוד כשלושה חודשים אני מסיים את הלימודים שלי בקלוג-רקנאטי. לימודים שדורשים השקעה רבה וכך באמת עשיתי. אני גם גאה מאוד ביכולת שלי להתמיד בלימודי. זה לא היה פשוט. את כל זה לא ידעתי להביא לבחירות. פשוט סימסתי מעט הודעות לכמה אנשים שחשבתי שהם אמורים לבחור בי והם אכן עשו זאת. לא התחברתי לבלוק של מנכל אגודת העיתונאים. משום מה עיתונאי לשעבר או שלא הוא שקובע את זהות החברים בהנהלת האגודה. אומרים כי על פיו יישק דבר. אין ספק לא עשיתי את שצריך. לא נפגשתי איתו וגם לא התקשרתי לכל בעלי ההצבעה. דני יקירי הגיע הזמן שתבין שבלי עבודה קשה בכל התחומים אי אפשר להגיע לתוצאות. אז יש תחומים שבהם אני משקיע. בילדי, באשתי, בעבודה ובלימודים. לכל השאר אין לי כבר כוח וזמן. אם זה המצב ראוי היה שאשאר מחוץ למשחק הפוליטי. אין ספק שתוצאות הבחירות אינן מכה נוראה ממש לא. עם זה כל כשלון יש לו תודעה משל עצמו והוא לא מוסיף לדימוי שלי. אולי אלמד בסופו של דבר. בלי להשקיע נעלמים בתחתיות.

בוקר טוב