זאת אני, שוב אני, אותה הגברת (לא בשינוי אדרת) ככה כמו שאני.

הימים עוברים ואיתם תהפוכות. הכל מבולבל ואינו ברור.

איני נמצאת כאן לאחרונה ומתנצלת בפני חברי שאיני מגיבה לפוסטים.

עוד אמלא את החסר. מבטיחה.

יום סגרירי, חורפי. לילה סוער במיוחד עבר עלי (לא מה שאתם חושבים) זה רק מזג האויר.

הימים הופכים קלילים יותר כשנוכחתי לדעת איך עלי לפעול.

וזה עצוב שאני אומרת זאת, כי נמאס לי לתכנן מהלכים, נמאס לי לשקול מילים. רוצה להיות אני. ככה כמו שאני.

רוצה שתבין, גם כשקשה, רוצה שתיגע, גם כשכואב. רוצה אותך , ככה איך שאתה . אבל אתה לא יודע לתת את כל כולך. נראה לי שגם אתה חושש ומבולבל.

יושבת לי מול החלון, מנסה להבין האם אני מבזבזת את זמני ? האם זה חלק מזוגיות ? האם להמשיך ?

ומה כבר אני רוצה? רוצה להיות אני, ככה כמו שאני.